באר משה (כריף) קסח

מעורבין יחד דא"כ היינו עירובו כמ"ש התוס' פרק א"ע דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכו' אבל לדברי התוס' הכא דמקצתו היינו כל שהוא ועירובו היתר מצטרף לאיסור מהיכא תיתי נפרש כל א' ניכר ומה גם דהוי היפך ממאי דמשמע גבי חטאת דקאמר עד שיבלע בבשרה כמו שדחו התוס' שם ודו"ק

ד"ה אפילו אוכלין וכו' דמשרת משמע מפת. ומיין וכו' עכ"ל ולר"א נמי ע"כ דמשמעות מעות משרת היינו שריית אובל כגון פת ויין אלא דלר' יוחנן ה"ה אוכל עם אוכל ולר"א דוקא יין פי' יין עם אוכל אבל לא אוכל עם אוכל וז"ל המקובצת ולר"א משקין אין כגון יין ומים וכן נמי שריית פת ביין דהוי דרך שתיה וכו' עכ"ל וק"ל

שם גמ' אמר ר' אבהו אמר ר"א כל רביעיות שבתורה אין היתר מצטרף חוץ מרביעי' נזיר וכו' ק"ק דאימא מדרבנן נשמע לר"ע ולימא מכאן אתה דן לכל רביעיות שבתורה כדפריך תלמודא לעיל לר"י ולא שייך שנויא דמשני לעיל משו' דחטאת ונזיר שני כתובין שהרי חטאת אצטריך דאפילו אוכל עם אוכל מצטרף משום דבנזיר דוקא משקין ונזיר נמי אצטריך דאי מחטאת ה"א אפי' אוכל כמו חטאת לכך אצטריך לאשמעינן משקין אין וכו' ועוד משום דחולין מקדשים לא ילפינן כדקאמר לעיל ולא ידעתי אמאי לא פריך לה תלמודא כדפריך לעיל לר"י וזה קושיא אלימתא היא בעיני ואפשר ליישב משום דאיכא מימר הא דקאמר אין היתר מצטרף היינו לענין מלקות ולכך לא מצי למימר ומכאן אתה דן דהא אין מזהירין מן הדין אבל ברייתא דלעיל דקתני ומכאן אתה דן לענין איסור בעלמא ולא למלקות אבל לעיל דפריך לר' יוחנן היינו משום דלר' יוחנן ע"כ הך ק"ו הוי גלוי מילתא בעלמא משום דבלא הך ק"ו איכא איסורא דאורייתא משום דר"י ס"ל ח"ש אסור מן התו' וכיון דאיכא אסורא דאורייתא ה"ל לענין מלקות גלוי מילתא בעלמא ועיין לה' שע"ה ז"ל הלכות חמץ דף ס"ח ע"א ד"ה ואפשר וכו' אבל לר"א הכא איכא למימר דלא ס"ל ח"ש אסור מן התורה כר' יוחנן אלא ס"ל כר"ל דפליג עליה וס"ל דאינו אסור מן התורה כדאיתא פרק יה"ך דף ע"ד ע"א ואם כן הוי ק"ו גמור ואין מזהירין מן הדין ואין להק' דא"כ אמאי לא קאמר איכא בין ר' יוחנן לר"א ח"ש די"ל דאם כן אמאי אשמעינן ה"א האי דינא דח"ש אינו אסור מן התורה גבי רביעית אלא ודאי נחית לאשמעינן משקין אין וכו' כדמסיק ודו"ק נ"ל

מיהו כתי אין זה מספיק לדברי הר"ש בפר' ב' דמסכת טבול יום משנה ג' דס"ל דהך ק"ו הברייתא דקתני ומכאן אתה דן הוי לענין מלקות נמי וגלוי מילתא הוא עש"ב אם כן אמאי לא קאמר הכא ר"א ומכאן אתה דן כיון דאינו אלא גלוי מילתא ואפשר ליישב ע"פ מאי דכתיבנא לעיל בגמרא גבי דקאמר משום דחמיר איסוריה וכו' דתלמודא ה"ה דה"מ לשנויי דר' יוחנן אליבא דר' יהודה דפליג ארבי אלא דבלא"ה משני שפיר ע"ש אם כן הכא גבי ר"א דאליבא דרבי יהודה דפליג ארבי אלא דבלא"ה משני שפיר ע"ש א"כ הכא גבי ר"א דאליבא דרבי יהודה דפליג א"ר קאמר ודו"ק ועוד יש מי שיישב דלר"א ודאי דנזיר הוי חידוש ומחידוש לא ילפינן כיון דמחלק הכתוב בין אוכל למשקין וכמ"ש התוס' דהיכא דגלי גלי אם כן מה שמחלק הכתוב הוי חידוש וכה"ג כתבו התוספות ד"ה דלית וכו' ולפ"ז ה"ה דה"מ תלמודא ריש פ"ק דנדרים דף ד' ע"א לומר דנזיר חידוש מטעמא דר"א הכא אלא כיון דרבי יוחנן פליג עליה לא נקט ליה ועיין עוד בזה לחידושינו לקמן בתוס' ד"ה ואינו חייב וכו' ודו"ק

שם גמ' חמש סומקתא נזיר וכו' נראה לתת סימן בזה והוא קרא דכתיב בתהלים מזמור ע"ח ושחרו אל וכו' והנה נראה סופי תיבות של הוי חמש סומקתא אותיות ושחר"ו דהיינו שהודו מקדש פסח נזיר ומתו ואיכא למידק בהא דנקט שהורו לשון רבים אמאי לא נקט שהורה לשון יחיד כמו כל הנך דנקט לשון יחיד בשלמא גבי ומתו דנקט לשון רבים משום דברייתא דמייתי עלה שנויה בלשון רבים דקתני שני מתים אבל גבי הוראה ברייתא נמי דמייתי שנויא בלשון יחיד דקתני אל יורה לכך נראה להגיה שהורה לשון יחיד ולפ"ז יש לתת ג"כ הסי' בזה קרא דכתיב בשיר השירים שחורה אני ונאוה דסופי תיבות של חמש הסומקתא הם אותיות שחו"רה דהיינו מק"דש פס"ח ומת"ו נזי"ר שהו"רה וכן נמי אותיות חרו"שה דכתיב בירמיה סי' י"ז חרושה על לוח לבם וכו' והנה הסדר דנקט בהני חמש סומקתא נראה בדוקא נקט והוא כהתחיל בנזיר משום דמאי דמייתי עלה רביעית יין לנזיר היינו משנתנו דריש פרקין ולכך התחיל בה ונראה דמה"ט נמי התחיל לפ' הסומקתא קודם החיורתא משום כיון מש דמשנתנו היא התחיל בה ואחר דנקט נזיר נקט פסח חזר למנקט על סדר הפרשיות דפסח הוא קודם לכל הנך דכתיב בפרש' בא ואחר כך נקט שהורו במקדש דכתיב בפ' שמיני ואחר כך נקט ומתו שהוא בפ' אמור דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא והא דנקט שהורו קודם בקדש אף על גב דבקרא הקדים מקדש להוראה בדכתיב בבואכם אל אהל מועד ואח"כ ולהבדיל ולהורות וכו' י"ל דניחא ליה להסמיך הוראה עם עושה פסח משום דתרווייהו מימרא דרבי יהודה אמר שמואל כדמייתי הכא גבי עושה פסח וכן בפ"ו דמסכת עירובין דס"ד ע"א מייתי להך דשתה רביעית אל יורה משמיה דר' יהודה אמר שמואל ע"ש וכן נמי ניחא ליה להסמיך מקדש עם ומתו משום דתרוייהו מילתא דתנאי נינהו ולכך נקט מימרא דאמוראי בהדי הדדי ומילתא דתנאי בהדי הדדי מיהו איכא למידק גבי הא דנקט עושה פסח דטפי ה"ל למינקט כוסות כמו לישנא דנקיט ליה ר' יהודה אמר שמואל דמייתי דקאמר ד' כוסות הללו וכו' ולכן נראה דהני סימנין דנקט סימני הלכות הם ונקט להו לסימנא בעלמא דנזיר ועושה פסח לשון משנה פרק כיצד חולין דף פ' ע"ב דקתני נזיר ועושה פסח הציץ מרצה וכו' וכן שהורו במקדש ומתו לשון ברייתא בת"כ גבי בני אהרן דנחלקו ר"א ור"ש ר"א אומר מפני שהורו הלכה בפני רבן מתו ור"ש אומר מפני שנכנסו למקדש שתויי יין מתו וכ"כ רש"י בחומש פרשת שמיני בפסוק ותצא אש מלפני ה' וכו' והשתא ניחא דנקט שהורו לשון רבים ואין צורך להגיה שהורה ודו"ק נ"ל

שם גמרא חמש חיוורתא וכו' גם בזה נראה לתת סי' תעתר"ו מן השמים וכו' והוא כסופי תיבות של הני חמש חיוורתא הם אותיות תעת"רו דהיינו חל"ת מצור"ע בשב"ת נזי"ר שנפסל"ו גם נראה