באר משה (כריף) קסו

מקדשים לא גמרינן כדמשני הכי במסקנא וי"ל לרבותא משני דאפי' גבי חטאת עצמה נוכל לומר דלית להו לרבנן היתר מצטרף לאיסור ונראה שלזה כיון רש"י במתק לשונו שכתב ואב"א אפילו ההיא דחטאת וכו' דקדק למנקט אפילו גבי הך שנוייא ולא נקט הכי גבי שנויא קמא דמשני ההוא לנותן טעם לפגם וכו' אלא דכיון למאי דכתיבנא כנ"ל ודו"ק

בא"ד לנותן טעם לפגם הוא דאתא וכו' עכ"ל מדכתיב בבשרה ילפינן משמע דוקא כעין בשרה ממש או בכלי ן' יומו דהוי כעין בשרה דנותן טעם לשבח אבל בכלי שאינו ן' יומו דנותן טעם לפגם מותר כ"כ ה' א"מ ז"ל ומ"ש או בכלי ן' יומו וכו' לאו דוקא דהא לרבנן קיימינן דס"ל א"א דלא פגמא פורתא אלא נקט לה לדידן ודו"ק

בא"ד בכלי שנתבשל בו בשר נבלה וכו' כצ"ל

בא"ד יקדש להיות כמוה וכו' עכ"ל פי' יקדש להיות כמוה היכא דהטעם הוי לשבח כעין בשרה אבל לפגם מותר ומ"ש רש"י בכלי שנתבשל בו חטאת וכו' אע"ג דאליבא דרבנן קיימינן ואינהו ס"ל דאפי' קדרה בת יומא א"א דלא פגמא פורתא אפשר היכא דליכא שהות כ"כ בין תבשיל לתבשיל רבנן מודו דלא פגים כלל ודו"ק

ד"ה א"ל היתר מצטרף וכו' אפילו אכל חצי זית וכו' וחזר ואכל חצי זית וכו' עכ"ל דע דבפ"ד דמסכת מעילה דף י"ז ע"ב אמרינן נמי הכי לענין אכילת פיגול ונותר דמצטרפי ופירש"י ד"ה חבל וכו' וז"ל דפיגול ונותר מצטרפי דאי איכא רוב זית פיגול ונותר משלימו לכזית ואכלו חייב עליו משום פיגול וכן אי הוי רוב נותר ופיגול משלימו לכזית ואכלו חייב עליו משום פיגול וכן אי הוי רוב נותר ופיגול משלימו לכזית ואכלו חייב עליו משום נותר ואמר לן רבי דאי הוה חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין זה עם זה לחייב עליו משום נותר ומשום פיגול עכ"ל וכתב עליו התי"ט ז"ל פ"ד דמעילה משנה ד' ד"ה הפיגול וכו' וז"ל ונ"ל דלאו לחייבו בשתים דא"כ אתה מחייבו על פחות מכשיעור אלא לענין מלקות לחייבו אם התרה בו משום נותר או משום פיגול עכ"ל ע"ש ונראה דה"ה נמי הכא גבי איסורי נזיר דקאמר מצטרפין דון מינה ואוקי באתרין ומ"ש רש"י אי איכא רוב וכו' כן משמע מהא דאמרינן לעיל ריש ע"א גבי היתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין ופירש"י היכא דנפישי חולין לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור ע"ש אלמא דאזלינן בתר רובא לענין דהיתר מצטרף ואם כן ה"ה כמי לענין צירוף איסור לאיסור וזה פשוט. ודע דמצאתי לרש"י פ"ג דכריתות דף י"ד ע"א ד"ה גי' אלא בכזית וכו דמוכח מדבריו דאי אכל חצי פיגול וחצי זית נותר דחייב שני מלקיות ודלא כהתי"ט וע"ש להח"ן ז"ל ודו"ק ודו"ק ועיין בספר בתי כהונה ח"ב חלק בית אבות דע"ח

תוספות ד"ה מגיעולי גוים ובפסחים וכו' ובכאן מקצר וכו' עכ"ל כך היתה גירסתם ולר"ע טעם כעיקר מנ"ל יליף מגיעולי גוים וכו' וכל הך שקלא וטריא דגבי בשר בחלב ליכא וק"ל

בא"ד מה לגיעולי גוים שכן אין היתר מצטרף לאיסור וכו' עכ"ל יש לתמוה אדרבא קולא היא ונראה למחוק תיבת מצטרף וכצ"ל שכן אין היתר לאיסורו וכו' וה"ה נמי שכן איסורו איסור עולם וכ"ה בתוספות פרק א"ע וחדא מנייהו נקטו וק"ל

ד"ה דלאו וכו' וה"ל למימר כי היכי דפגמו מרובה שרי וכו' עכ"ל הוק' להו אכתי היכי קאמר חידוש אימא דבעלמא נמי פגם מועט אסור כמו גיעולי גוים ותירצו כי היכי וכו' וה"ה דה"מ לשנויי דמ"מ החידוש לאו משום דבעלמא לא הוי הכי אלא מצד עצמו חידוש דלא מסתבר לחלק בין פגם מועט לפגם מרובה ואפ"ה חילק הכתוב ולכך הוי חידוש וכה"ג כתבו התוס' לקמן דל"ח ע"א ד"ה דלית וכו' ע"ש אלא משום דהכא משמע דחידוש דקאמר לאפוקי דעלמא כדקאמר דהא בכל התורה כולה וכו' ותלמודא גופיה ניחא ליה טפי הכי דהחידוש לאפוקי דעלמא ודו"ק

ד"ה שאם וכו' דלטעם כעיקר הא כבר ילפינן מגיעולי גוים וכו' עכ"ל ק"ק אכתי אימא דגיעולי גוים וחטאות הוו שני כתובין ולא ילפינן מנייהו לדעלמא אבל היתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן וי"ל דטפי מסתבר לאסור טעם כעיקר יותר מהיתר מצטרף לאיסור כמ"ש התוס' לעיל ד"ה טעם וכו' וכ"כ במקובצת וק"ל

ד"ה היתר וכו' עיין מה שכתבנו בגמרא גבי איסור לאיסור אפילו בזה אח"ז וכו' וק"ל

דף ל"ח ע"א תוספות ד"ה דלית ליה וכו' ושפיר מקרי חידוש שחילק הכתוב וכו' עכ"ל דליכא למימר דהחידוש הוא משום דבעלמא פגם מועט נמי שרי דהא מנ"ל אימא היא גופא נילף מגיעולי גוים דפגם מועט אסור אלא החידוש שחילק הכתוב וכו' דלא מסתבר לחלק ואין ה"נ דממילא בעלמא פגם מועט נמי שרי ולא ילפינן מגיעולי גוים דאסור משום דחידוש הוא ואין להקשות א"כ מנ"ל דאיכא חילוק גבי גיעולי גוים אימא דאפי' פגם מרובה אסר רחמנא כי היכי דבעלמא ליכא חילוק ואפילו פגם מועט שרי וי"ל כיון דקי"ל לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא אם כן גלי קרא דאיכא חילוק אבל גבי נבלה לא חילקה ומחידוש לא ילפינן ואין להק' ל"ל קרא בנבלה כיון דמחידוש לא ילפינן ממילא ידענא דמותר די"ל דה"א לאידך גיסא דאסור לגמרי ועיין מ"ש לעיל בחידושינו בתוס' ד"ה דלאו וכו' ודו"ק

בא"ד היינו כשהוא בעיניה אבל כשהוא מעורב לא עכ"ל והא דפריך תלמודא ור"ש דלית ליה צירוף מכל אשר יעשה מאי דריש ביה אף על גב דהיכא כשהוא מעורב צריך כזית י"ל דפריך משום דע"כ לר"ש נמי צריך לשנויי כי אצטריך קרא לבזה אח"ז דאל"כ תיקשי ליה כיון דס"ל דמשרת להיתר מצטרף השתא י"ל וכו' איסור ואיסור מבעיא כדפריך לר"ע ואמטו להכי פריך דבזה אחר זה שאינו מעורב ל"ל צירוף

ועוד נראה דוקא כשהוא מעורב בהיתר הוא דאמרינן לר"ש בעי כזית משום דאמרינן בטל אגב היתר אבל אם נתערב באיסור אחר חשיב בעין וחייב בכל שהו וכן משמע בפ"ד דמעילה דף ו"ח ע"א גבי מתני' דקתני הערלה וכלאי הכרם ר"ש אומר אין מצטרפין ופריך תלמוד' ומי צריך ר"ש לצרופי והתניא כל שהוא למכות ומשני תני אין צריכין לצרף