באר משה (כריף) קסה

דס"ז ע"א ד"ה ור"י וכו' הקשו קושיא זו מדר"ע נשמע לרבנן והתם הדין עמהם משום דקיימי אעיקר דרשת משרת כמו שיע"ש ונראה דלא הוו גרסי בדברי רש"י דנזיר וגיעולי גוים שני כתובין כמו שהוא ברש"י שלפנינו אלא הוו גרסי דמשרת אסמכתא א"נ להתיר מצטרף וגיעולי גוים חידוש הוא וקאי גיעולי גוים חידוש גם ללישנא קמא אבל דברי הפ"ח צ"ע

שם גמ' השתא י"ל היתר מצטרף וכו' איסור לאיסור מבעיא וכו' איכא למידק דילמ' אצטריך קרא למלקות דמק"ו אין מזהירין מ"ה וי"ל דהכא הוי גלוי מילתא דמי גרע איסור לאיסור מהיתר לאיסור וכה"ג כתב הרא"ם פ' אמור בד"ה ולא יחלל זרעו וכו' ע"ש מיהו ק"ק דילמא דאי ממשרת לחוד הוה מוקמינן ליה באיסור מצטרף לאיסור כגון דשרה ענביו ביין דדומיא דהכי גבי טעם כעיקר אמרינן לעיל כגון דשרה ענביו במים ולבתר דכתיב אשר יעשה מגפן הוא דשמעינן דמשרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא ויש ליישב דודאי דאין דרך לשרות הענבים ביין אבל דרך לשרות הפת ביין ללפת הפת וכן הענבים במים לעשות מהן שכר ודו"ק. ודע שראיתי לתוס' פ"ח דזבחים דע"ח ע"א ד"ה הפיגול וכו' שכתבו בתוך דבריהם וז"ל ועוד ק' וכו' דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כ"ש איסור לא מצטרף לאיסור וכו' עכ"ל ודברי תימא הם דהפך הסוגיא הכא דאדרבא הסברא להפך כדקא' השתא י"ל היתר מצטרף וכו' וצ"ע

שם גמ' איסור לאיסור אפי' בזה אח"ז וכו' מכאן ק"ל על דברי התוס' פרק א"ע דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכו' שדחו לפירש"י שם דס"ל דהיתר מצטרף לאיסור אפילו שאינם מעורבין יחד אלא כל א' ניכר לעצמו והוכיחו דבעינן מעורבין יחד שהרי גבי חטאת קאמר עד שיבלע בבשרה ע"ש בסוף דבריהם אם כן מנ"ל לתלמודא הכא גבי איסור לאיסור אפילו בזה אח"ז דה"ל שני מדרגות דהיינו כל א' ניכר ואפילו בזה אח"ז אימא דעול דרגא דאפילו כל א' ניכר ואינם מעורבין יחד ומיהו בעינן בבת אחת בשלמא לפי' רש"י ניחא כיון דהיתר מצטרף לאיסור אפילו ניכר א"כ ע"כ דבשני איסורי אפי' בזה אח"ז וצ"ע

ולענין פסקא הרמב"ם פ"ה מהל' נזירות דין ג' פסק דאיסורי נזיר מצטרף אפי' בזה אח"ז ע"ש וקשה שהרי תלמודא לא הוכרח לומר כן אלא לר"ע אבל לרבנן דלית להו היתר מצטרפי לאיסור לא והרמב"ם שם דין ד' פסק דאין היתר מצטרף לאיסור דלא כר"ע וכבר נתעורר בו הלח"מ ז"ל וכתב דהך בזה אח"ז דכתב רבינו דבמצטרף הוי כששהא כדי א"פ ולא יותר דכיון דכל האיסורין מצטרפי בכדי א"פ ה"ה ודאי גבי נזיר עכ"ד ע"ש ואע"ג דנזיר קיל מאיסורי תורה דאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו כוונת ה' גלוי מילתא בעלמא כיון דגלי קרא גבי נזיר דמצטרף מסתמא דגלי ביה דהוי כדין שאר איסורין דמצטרף אפי' בכדי א"פ וכוונתו נמי בשאר איסורין כגון איסור אחד דמצטרף אפילו שהא כדי א"פ כדכתב רבינו פרק י"ד מה' מ"א דין ח' אבל שני אי איסורין ודאי אין מצטרפין כמ"ש רבינו פרק ד' מה הנז' דין י"ו וכ"כ ה' א"מ ז"ל ומשמע מדברי הלח"מ דבזה אח"ז דקאמר תלמודא לר"ע הוי בששהא יותר מא"פ וק"ל כיון דע"כ לרבנן אית להו דמצטרף זה אח"ז ודוקא כדי א"פ ולא יותר אם כן מנ"ל לתלמודא דלר"ע אפי' שהא יותר ופליג ארבנן אימא דהיתר מצטרף בבת אחת ואיסור לאיסור בזה אח"ז ומיהו דוקא בכדי א"פ כמו לרבנן וליכא למימר דא"כ ל"ל קרא כיון דשמעינן דאיסור לאיסור מבעיא ממילא נשמע אפילו זה אח"ז בכדי א"פ כמו שאר איסורי וע"כ דאצטריך קרא אפי' שהא יותר דזה אינו דהא כיון דמהיתר מצטרף לאיסור הוא דשמעינן ודאי דאמרינן דיו כמו היתר מצטרף לאיסור דדוקא בבת אחת הוא דמצטרפי ולא נילף משאר איסורין ואפשר דכונת הלח"מ אין ה"נ דמאי דקאמר תלמודא לר"ע אפילו בזה אחר זה הוי נמי דוקא כדי א"פ כמו לרבנן והא דפריך לר"ע אף על גב דלרבנן נמי קרא אשמעינן אף בזה אח"ז י"ל משום דס"ד דהיתר מצטרף לאיסור דקאמר ר"ע הוי נמי בכדי א"פ ולכך פריך ל"ל קרא ואהא משני ליה דהיתר מצטרף בבת א' ואיסור לאיסור בזה אח"ז ולעולם בכדי א"פ ודו"ק

כתב עוד הלח"מ וז"ל אך אם שאר איסורין ילפי מנזיר ק' דנימא דקרא לא אתא אלא כשנותנו בבת א' בפיו את"ד ע"ש ונראה דל"ק דהן לו יהא דשאר איסורי ילפי מנזיר מ"מ נזיר נמי גופיה ס"ל לרבינו מסברא בעלמא דכדי א"פ חשיב בבת אחת ובזה אחר זה הוי יותר מכדי א"פ וכ"ה דעת התוס' ד"ה היתר וכו' שכתבו וז"ל ואפילו בזה אחר זה ובלבד שיהא בתוך כדי א"פ עכ"ל אלמא דכדי א"פ חשיב בבת אחת ואם כן דבזה אחר זה דקאמר תלמודא עול דרגא אפילו שהיא יותר מכדי א"פ וא"כ ממילא נשמע נמי לרבנן דאצטריך קרא לבת א' היינו אפילו כדי א"פ כמו היתר מצטרף לאיסור לרבי עקיבא דחשיב בבת א' ואם כן זהו דעת רבינו ולכך כתב בזה אחר זה דר"ל בכדי א"פ ולא הוצרך לבאר דסמך אשאר איסורי דכתב רבינו פרק י"ד מה' מ"א דין ח' דביאר דדוקא בכדי א"פ כנ"ל. מיהו בעיקר דברי התוס' שכתבו ואפי' בזה אח"ז ק"ק שהרי לפי דברי התוס' דפרק א"ע שזכרנו שדחו לפירש"י דס"ל דהיתר מצטרף לאיסור אף שאינם מעורבין יחד אלא כל א' ניכר והוכיחו דבעינן שיהו מעורבין יחד מהך דחטאת דקאמר עד שיבלע בבשרה א"כ היכי כתבו הכא בפשיטות אפילו בזה אח"ז אלמא דאין מעורבין יחד אלא כל א' ניכר ולכן נ"ל להגיה בדבריהם דתיבת ואפילו בזה אח"ז הוא דבור אחר בפני עצמו וקאי אבזה אח"ז דקאמר תלמודא וכן הגיה ה' א"מ ז"ל אבל לאו מטעמיה אלא כמו שהוכחנו ומעתה משמע דלרבנן דפ דפליגי אר"ע ס"ל דאיסור לאיסור דוקא בבת א' ופליגי ארבינו ודו"ק

רש"י ד"ה כתוב בספרים לרבנן ת"ל היתר מצטרף לאיסור מחטאת וכו' עכ"ל ק"ק ומאי קושיא אימא אין ה"נ דילפי מחטאת י"ל משום דברייתא דלעיל דשמעינן מינה היתר מצטרף לאיסור מתניא משמיה דר"ע משמע דרבנן פליגי עליה וכן משמע מפירש"י פרק א"ע דף מ"ד ע"ב ד"ה מפת ומיין וכו' ע"ש מיהו ק"ק לפי מאי דמשני ואב"א לטעם כעיקר וצריכי וכו' כיון דלפי הך שנוייא ע"כ לומר חולין מקדשים לא ילפינן כדמסיק א"כ אמאי הוצרך כלל לומר לטעם כעיקר ואמאי לא משני בפשיטות דלא ילפי היתר מצטרף מחטאת מהך טעמא גופיה דחולין