באר משה (כריף) קסד

לכהונה ופריך וכי מזהירין מן הדין ומשוי גלוי מילתא בעלמא ופי' רש"י גלוי מילתא ולאו מילף הוא וכו' דממילא כיון דאפסלה לתרומה אפסלה לכהונה דתרומה היינו קדושת כהונה עכ"ד אלמא כיון דאיכא למילף ממילא מה"ה חשיב גלוי מילתא אם כן לרבא דס"ל פ"ק דתמורה דבכה"ג אין עונשין מה יענה להך ברייתא ואיך תלמודא שתיק ונראה כיון דתנאי פליגי בפלוגתא דאביי ורבא כדאמר פרק ד' מיתות דנ"ד ע"א אם כן ה"ט דמשנינן בכל דוכתא גלוי מילתא בעלמא הוא כלומר ואליבא דההוא תנא דס"ל דעונשין בגלוי מילתא אבל רבא ס"ל כאידך תנא ודו"ק. ודע שראיתי לתוספות ריש פ"ב דבכורות דור ע"ב ד"ה טוב וכו' שכתבו בתוך דבריהם וז"ל דאמר באלו הנשרפין פין ק"ו בתו לא כ"ש וחשיב ליה אביי גלוי מילתא טפי מרבא וכו' עכ"ל. משמע מתוך לשונם דבהא פליגי דלאביי חשיב גלוי מילתא ולרבא לא חשיב גלוי מילתא וכעת צ"ע בזה לאפס הפנאי ועיין עוד בזה לחידושינו לקמן פ"ז דנ"ד ע"כ בתוס' ד"ה ומשני וכו' ודו"ק

ואגב דאתא לידן היא ענינא נראה הא דאמר בפרק ד' מיתות וקמפלגי בפלוגת' דאביי ורבא מ"ס עונשין וכו' ואף על גב דפלוגתא דתנאי היא אין עונשין מן הדין או לא כדאיתא התם דע"ד ע"א וכן ריש פ"ק דכריתות דף ג' ריש ע"א מ"מ נקט אביי ורבא משום דאיירי בק"ו דאביו מאחי אביו דהוי גלוי מילתא כמו ק"ו דפליגי אביי ורבא דבתו מבת בתו דהוי נמי גלוי מילת' אבל פלוגתא דהנך תנאי לא הוי הך ק"ו גלוי מילתא ואם כן אימא דבגלוי מילתא כולהו תנאי מודו דעונשין ודו"ק ועיין לחידושינו פ"ק דתמורה דף ט' ע"א

נחזור לענינא דשמעתין דע שראיתי לתוספות ריש פ"ג דכריתות די"א ע"ב ד"ה שאם וכו' שהק' ממתניתין דהתם דקתני שאם אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית אחר משני מינין פטור על הא דאמרינן פרק קדשי מזבח הפיגול והנותר מצטרפין לאכילה וכו' ע"ש ויש מי שאמר לי דלפי מאי דמשמע מסוגיא דלרבנן איסור ואיסור דוקא בבת א' אבל בזה אחז אין מצטרפין אם כן י"ל דהך דפרק קדשי מזבח דקאמר מצטרף בבת א' ומתני' דכריתות דקתני אין מצטרפין משום דמיירי בזה אח"ז וכרבנן ועוד נראה דאפילו לר"ע נמי ניחא דוקא באיסורי נזיר הוא דס"ל אפי' בזה אח"ז אבל בשאר איסורין לא וכדמשמע לישנא דבריית' דקתני לימד על איסורי נזיר וכמ"ש הרמב"ם פרק ד' מהלכות מ"א. ועיין עוד לחידושינו שם בתוס' ודו"ק

ודע דעל מ"ש רש"י פרק גיד הנשה שזכרנו למעלה גבי אינך אמוראי דס' להו טעם כעיקר לאו דאורייתא משום דהוי נזיר וגיעולי גוים שני כתובין ראיתי לה' פ"ח הל' פסח סי' תמ"ב ד"ה הנה רש"י כתב וכו' שכתב עליו וז"ל כתבו ע"ז דלא נהירא דלרבנן דס"ל דגיעולי גוים חידוש הא ליכא אלא חד קרא לטעם כעיקר דגיעולי גוים לחידושו הוא בא ולר"ע הא אצטריך ליה משרת להתיר מצטרף לאיסור ולטעם כעיקר ליכא אלא חד קרא דגיעולי נכרים וכו' ומאי דקאמר נמי דאסמכתא בעלמא הא ודאי לא משמע הכי התם דמדר"ע דיליף להתיר מצטרף לאיסור ממשרת למלקות נשמע לרבנן וכו' ואצלי קושיות הללו אינם כלום דהא ודאי תנאי גופייהו הכי ס"ל דהוו דרשה גמורה אבל רבא ור"י ס"ל דלא ילפינן לכל התורה כולה דס"ל כותיה דר"מ בחדא דגיעולי גוים לאו חידוש הוא וכותייהו דרבנן בחדא דמשרת לטעם כעיקר הוא דאתא ולדידהו הוו שני כתובין ואין מלמדין עכ"ל. הנה מ"ש דתנאי גופייהו ס"ל דרשה גמורה אבל אמוראי ס' ליה לדידהו הוו שני כתובין מלבד דפשט דברי רש"י משמע דאברייתא גופה קאמר אסמכתא גם לא ידעתי דא"כ מי הכריחו לרש"י כלל לומר אסמכתא ואמאי לא קאמ' בפשיטות דלא ילפי כלל אפילו בדרך אסמכתא אלא מדרבנן בעלמא א"ו דכוונת רש"י דאמוראי ס"ל דברייתא גופא באסמכתא הוא דקילפת ומכאן אתה דן וכו משום דברייתא גופה ס"ל שני כתובין ואמטו להכי כתבו עליו דלא נהירא דלרבנן ליכא אלא משרת אבל גיעולי גוים חידוש ולר"ע ליכא אלא גיעולי גוים אבל להתיר מצטרף לאיסור כדקאמר תלמודא הכא. ומ"מ נראה ליישב דכונת רש"י דאמוראי גופייהו ותלמודא הכא פליגי אליבא דרבנן בפירוש הברייתא ודו"ק. וכה"ג נמי איכא לפרושי דברי רש"י שכתב עוד וז"ל א"נ גיעולי גוים חידוש ומשרת להתיר מצטרף עכ"ל. וכתב עליו הפ"ח שכתבו עליו וז"ל גם מ"ש דגיעולי גוים חידוש הא אמרינן התם דלר"ע לאו חידוש הוא דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלא פגמה עכ"ל. וכתב הרב ז"ל דכוונת רש"י ר"ל א"נ דס' ליה הני אמוראי דגיעולי גוים חידוש כרבנן ומשרת להתיר מצטרף לאיסו' וכר"ע ויש כח באמוראים למפסק הלכה בחדא כחד תנ ובאידך כבר פלוגתיה וכו' עכ"ל ולפי מאי דכתי' אין צורך לזה אלא דר"ל דאמוראי ס"ל דר"ע גופיה אית ליה גיעולי גוים חידוש ולית ליה טעם כעיקר דאורייתא וה"ל אמוראי ותלמודא הכא פליגי אליבא דר"מ. נמצא דלתירוץ א' אמוראי סבי' ליה כרבנן ולתירוץ השני ס"ל כר"ע ופליגי אמוראי ותלמודא אליבא דרבנן ואליבא דר"ע ואין צורך למה שנדחק ה' בין לתירוץ ראשון בין לא"נ אמוראי ס"ל כרבנן בחדא וכר"ע בחדא ודו"ק

ומה שהק' עוד על רש"י מדר"ע נשמע לרבנן וכו'. כוונת הקושיא משום דע"כ דר"ע למלקות קאמר דאל"כ למה צריך צירוף כיון דבלא"ה קי"ל ח"ש אסור מן התורה ועוד דרבי יוחנן נמי דאמ' משרת להתיר מצטרף לאיסור ע"כ למלקות קאמר דאי לאיסור ליתני חמץ נמי כמו שהקשו התוס' פרק א"ע דמ"ד ע"א ד"ה לענין חמץ וכו אלא ע"כ לענין מלקות קאמר אבל בחמץ ליכא מלקות כמ"ש התוספות אבל לא ידעתי מאי קושיא כלל שהרי כוונת רש"י דכתב אסמכתא ע"כ דלאו אנזיר גופיה דיליף ממשרת שהרי כיון דכתב שני כתובין אלמא דנזיר גופיה דרשה גמורה אלא כונת רש"י אילפותא דמכאן אתא דן הויא אסמכתא וא"כ מאי מקשו מדר"ע נשמע וכו' אדרבא כמו ר"ע ממש דגבי היתר מצטרף דנזיר גופיה דרשה גמורה ושאר איסורין לא יליף משום שני כתובין וה"נ לרבנן גבי טעם כעיקר ומיהו התוס' פרק גיד הנשה דצ"ח ע"ב ד"ה רבא וכן התוס' פרק השוכר במסכת ע"ז