באר משה (כריף) קסג

פ'ייתו"סי נ"ע בחידושי פסחים על דף י"ז ע"ב עיין שם

ואגב איכא למידק מאי נ"מ בהני פלוגתא דתנאי אי עונשין מן הדין או לא שהרי כיון דעונש כרת הוא אם כן קמי שמיא גליא וי"ל נ"מ למלקות דהא קי"ל דחייבי כריתות לוקין ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ט מה' מעשה הקרבנות דין י"ג שתירץ כה"ג על קושית מרן כ"מ ז"ל ע"ש. ואגב אכתוב שתירוץ מרן כ"מ שם לא נתברר לי ס"ס אתלמודא גופיה קשה מאי מבעיא ליה שו"ר בס' מחנה ראובן ז"ל בחידושי פסחים דף ט"ז ע"ב מהס' שנתעורר בו ע"ש מה שיישב. ועיין עוד שתמה גם כן על דברי המש"ל ז"ל דבו לא אמעט אלא מיתה ולא מלקות ע"ש. וכ"כ רש"י פרק הנשרפין דף פ"ד ע"א ד"ה בו ולא במעילה וכו' וצ"ע. ודע מה שתירץ ה' מחנה ראובן על דברי מרן כ"מ אכתי ק"ל ממתני' פ"ב דבכורים משנה יו"ד דקתני חלב כוי אין חייבין עליו כרת ע"ש. והשתא קשה קמי שמיא גליא והרע"ב הרגיש בקושיא זו וכתב וז"ל ואין חייבין עליו כרת להביא חטאת על שגגתו וה"ה שאין לוקין עליו עכ"ל. והיינו כמו שתירץ ה' מש"ל וכ"כ התי"ט וז"ל פי' ה' להביא חטאת וכו' כלומר דאלו כרת גופיה הא קמי שמיא גליא עכ"ל. מיהו סיים התי"ט וז"ל אבל הרמב"ם והר"ש לא כתבו כן אלא פי' דילמא חיה ונ"ל טעמם דהא מ"מ בספק אכלו ולפיכך אף על פי שהוא מזיד אין עונשו כרת עכ"ל. ודבריו סתומים ונראה דכונתו דמ"ש קמי שמיא גליא לאו משום דאין לנו עסק בנסתרות קאמר אלא ר"ל קמי שמיא גליא דבהמה הוא ואם כן חייב כרת ואיך קתני מתני' בפשיטות דאין חייבין עליו משום ס' בהמה ס' חיה אלא ע"כ דמתני' לא נחתא אלא לחטאת וכו' אבל מדברי הרמב"ם והר"ש משמע דמתני' נחתא לכרת דאינו חייב כרת משום דילמא חיה ולזה תירץ דמ"מ אף על פי דקמי שמיא גליא שהוא בהמה אין חייב כרת מדינא כיון דאכלו בספק ואף על פי דמזיד הוא דידע שהוא ספק והזיד ואכלו אין עונשו כרת ודו"ק

ודע דאחר שנים מצאתי להרא"ם גופיה פרשת שמיני ד"ה מבשרם לא תאכלו שכ"כ להדיא דטעמא דאין מזהירין מן הדין משום דגזירת הכתוב היא ע"ש. ואגב ראיתי לו עוד שכתב לחד תירוצא על עיקר קושית ה"ה ז"ל שהק' אין מזהרין מן הדין וכתב וז"ל ושמא י"ל דהאי ק"ו לאו למלקות אלא לאיסור ל"ת ואיסורא דלפינן מלאו הבא מכלל עשה אינו אלא עשה ואיסור עשה לחוד ואיסור לאו לחוד עכ"ל וכמו כן ראיתי לה' שע"ה ז"ל הלכו' מ"א דף קל"ד סוף ע"ב שב"כ ונסתייע מדברי הרא"ם הללו ע"ש ואחר המחילה נראה דמדברי התוספות פ"ק דמכות דף ד' ע"א ד"ה לוקין וכו' משמע דלא ס"ל הכי שכתבו בסוף דבריהם גבי קרא לא תחסום שור בדישו וז"ל דליכא למימר דאזהרה אתא לממון ולא למלקות דא"כ לכתוב קרא בלשון עשה האכיל שור בדישו וכו' עכ"ל. והשתא מאי ק"ל דאימא כתוב בלשון לאו ולא בלשון עשה לאו משום מלקות אלא משום איסור בעלמא משום דאיסור עשה לחור ואיסור לאו לחוד אלא ע"כ דס"ל לתוס' כיון דאין בו מלקות ה"ל כמו עשה והתימא שנעלם מהם דברי התוס' הללו וצ"ע

ודרך אגב אכתוב מה שהוק' אצלי הא דמתרצין בכמה דוכתי על קושית אין מזהירין מן הדין גלוי מילתא בעלמא הוא דכפי הנראה שזה תלוי במחלוקת אביי ורבא דאביי הוא דס"ל דהיכא דהוי גלוי מלתא מזהירין אבל רבא ס"ל אפילו הוי גלוי מילתא אין מזהירין ואמינא לה מהא דאמרי' פרק הנשרפין דף ע"א אמר אביי ק"ו על בת בתו ענוש על בתו לא כ"ש ופריך וכי עונשין מן הדין ומשני גלוי מילתא בעלמא רבא אמר אתייא הנה הנה וכו' ע"ש משמע דרבא ס"ל אין עונשין מן הדין אפילו בגלוי מילתא ולכך הוצרך למילף בג"ש דהנה הנה ואין לומר דכוונת רבא היינו לומר דלא צריך ק"ו ולאו משום דאין עונשין שהרי כתבו שם התוס' גבי אביי דקאמר ק"ו היינו לומר דלא צריך ג"ש ע"ש משמע אבל לרבא צריך ג"ש והיינו ע"כ משום דאין עונשין בק"ו אפי' גלוי מילתא גם אין לומר דרבא דהוצרך לג"ש משום דס"ל דלא חשיב גלוי מילתא ולעולם דס"ל דעונשין בגלוי מילתא שהרי בפרק ד' מיתות דכ"ד ע"א גבי ק"ו אביו מאחי אביו קאמר וקמפלגי בפלוגתא ראביי ורבא מר סבר עונשין ומ"ס אין עונשין מן הדין והיינו פלוגתא דאביי ורבא דפרק הנשרפין כפירש"י שם ואם איתא משום דס"ל לרבא לא חשיב גלוי מילתא איך קאמר בפלוגתא דאביי ורבא שהרי אביי ורבא לא פליגי באין עונשין ועונשין דלכ"ע אי לא הוי גלוי מילתא אין עונשין ואי הוי גלוי מילתא עונשין אלא ע"כ משמע דפליג בעונשין בגלוי מילתא או לא ואף שיש לדחוק דה"ק מ"ס עונשין משום דחשיב גלוי מילתא ומ"ס אין עונשין משום דלא חשיב גלוי מילתא משום דהך ק"ו דאביו דמי ממש לק"ו דבתו וכי היכי דפליגי גבי בתו אי חשיב גלוי מילתא או לא ה"נ פליגי גבי אביו מ"מ ס"ס נחזי אנן דודאי הך ק"ו דבתו וכן ק"ו דאביו קושטא הוא דחשיבי גלוי מילתא שהרי כיון דבת בתו מקורבה דבתו אתייא וכמו כן נמי אחי אביו מקורבה דאביו אתיא וכמו שפירש"י בהנשרפין וז"ל גלוי מילתא בעלמא דהא בת בתו מקורבה דבתו אתייא וה"ד עונש מן הדין וכו' ע"ש. וא"כ אין לך גלוי מילתא יותר מזה שהרי היינו בת בתו היינו בתו דאל"כ לא שבקת מידי דחשיב גלוי מילתא ואם כן ודאי כיון דס"ל אין עונשין אלמא דס"ל אין עונשין אפי' בגלוי מילתא וא"כ אטו כל המפרשים ראשונים ואחרונים דמשתמשים בהאי תירוצא דבגלוי מילתא מזהירין אינו אלא לדעת אביי ולא לרבא ואמאי לא תיקשי להו דלרבא מאי איכא למימר ומה גם דקי"ל כותיה לגבי אביי ותו דפ"ק דתמורה ד"ט ע"א גבי תמורה קאמר ורבא אין עונשין מן הדין ואביי האי לאו דינא מי גרע וכו' ופירש"י ד"ה מי גרע וכו' וז"ל כי היכי דרע דקדש וכו' ה"ה לטוב דקדש וכו' דרחמנא לא קפיד אלא דלא יחליף וכו' עכ"ל ע"ש אלמא אפילו כה"ג דאיכא למילף מה"ה סבי' ליה לרבא אין עונשין מן הדין ואלו בפרק אלמנה ביבמות דס"ח ע"ב מבואר דכה"ג דאיכא למילף מה"ה חשיב גלוי מילתא דעביד ק"ו ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה