באר משה (כריף) קס

אבל גבי היתר מצטרף לאיסור דבלא ק"ו איכא איסורא דאורייתא שפיר אמרינן דמזהירין מן הדין לענין מלקות וחשיב ק"ו גלוי מילתא כיון דבלא"ה איכא איסורא דאורייתא את"ד ע"ש. והשתא אין זה מספיק לרבינו שהרי באיסורי תורה נמי כיון דבלא ק"ו איכא איסור תורה א"כ נילף מנזיר לענין מלקות נמי וראיתי להר"ש פ"ב דמס' טבול יום משנה ג' שהוק' לו נמי בפשטא דשמעתא דפריך מדרבנן נשמע לר"ע וכו' הא אין מזהירין מן הדין ואי לענין איסורא בלא צירוף הא ס"ל לר"י ח"ש אסור מן התורה ותריץ דק"ו זה חשיב גלוי מילתא וכן גבי טעם כעיקר נמי חשיב גלוי מילתא בעלמא את"ד ע"ש. וא"כ איך כתב רבינו דכל איסורי תורה אין מצטרפין זה עם זה ואמאי לא נילף ק"ו מנזיר כיון דהך ק"ו חשיב גלוי מילתא בין לענין טעם כעיקר בין לענין היתר מצטרף לאיסור שוב התבוננתי דעל רבינו נמי ל"ק דאיכא למימר דס"ל כמו וליכא למימר שכתב ה' שע"ה זל הל' חמץ דס"ז סוף ע"ב דח"ש דאסור לר"י דוקא בעיניה אבל ע"י תערובת לא והשע"ה דחה תירוץ זה לדעת הראב"ד אבל לרבינו דלא ס"ל כהראב"ד א"ש ודו"ק

ודע שדרך אגב ראיתי להח"ן פ"ד דמעילה דח"י ע"א שהביא דברי ה' ברה"ז וכתב עליו וז"ל. ולא ידעתי מאי מלקות איכא וכו' עד וכן משמע מתוס' שם עכ"ל. ודבר תימא הוא דאדרבא התוספות שם במסכת ע"א דס"ו ע"א ד"ה כל שתיעבתי וכו' כתבו דלא חשבינן ליה לאו שבכללות עיין שם

ודע דמה שהק' הר"ש בפשטא דשמעתא דפריך מדרבנן נשמע לר"ע וכו' ומאי פריך דהא ע"כ דר"י לענין מלקות ואין מזהירין מן הדין אבל ברייתא דלעיל דקתני ומכאן אתה דן לענין איסורא שמעתי מי שתירץ דלמ"ד במ"מ מזהירין מן הדין ניחא דמחלוקת הראשונים היא אי במ"מ מזהירין או לא כמ"ש ה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין י"ו ועיין להרב שע"ה זל הל' חמץ דס"ח ע"א וא"כ י"ל דהכי פריך תלמודא מדרבנן נשמע לר"ע ר"ל כי היכי דלפי רבנן מנזיר בק"ו ה"נ נילף לר"ע במ"מ וליתא דא"כ תמה על עצמך דקפרכת לר"ע מדרבנן ותקשי לך אדרבנן גופייהו אמאי ילפי מק"ו ואינו אלא איסורא בעלמא משום דאין מזהירין מן הדין לילפו במ"מ ולחייבו מלקות דלחומרא מקשינן. ותו דא"כ בכוליה תלמודא דאמרינן אין מזהירין אמאי לא ילפינן במ"מ ומזהירין אלא ודאי היכא דהלמד קיל והמלמד חמור כך לי דנילף במ"מ כך לי דנילף בק"ו דלעולם אמרינן אין מזהירין מן הדין ודוקא במ"מ שהוא בדרך השואה הוא דא דאמרינן מזהירין מן הדין. אמנם צריך להבין דבמאי תליא פלוגתייהו דהני רבוותא אי במ"מ מזהירין או לא דבאיזו סברא פליגי ולכאורה עלה בדעתי לומר דמ"ד מזהירין במ"מ משום דס"ל דהמ"מ הוי מבואר טפי מק"ו וכ"כ התוספו' פרק ר"א דמילה דקל"א ע"ב ד"ה אי וכו' והילכך חשיב כמו גלוי מילתא שהרי בק"ו גופיה אי הוי גלוי מילתא מזהירין מן הדין אבל מ"ד אין מזהירין במ"מ סב' ליה דמ"מ לא חשיב מבואר כ"כ והוי כמו ק"ו ולפי זה הדרא קושיא לדוכתה למ"ד מזהירין במ"מ אמאי אמרינן בכל דוכתא אין מזהירין מן הדין ואמאי לא ילפינן במ"מ ומזהירין דאע"ג דהלמד קיל והמלמד חמור מכל מקום כיון דמידת מ"מ חשיבא גלוי מילתא משום דמבוארת שפיר מזהירין ועוד קשה דא"כ ה"ל הני רבוותא פליגי בפלוגתא דתנאי דפליגי גבי שני כתובין הבאים כא' אי מלמדין או לא שהרי פלוגתא דהני תנאי תליא אי אמרינן במ"מ טרח וכתב לה קרא כמו ק"ו או לא כמ"ש הכריתות הביאו השע"ה הל שחיטה דקמ"ו סוף ע"א דלמ"ד מלמדין ה"ט משום דאמרינן מילתא דאתיא במ"מ טרח וכתב לה קרא ולמ"ד אין מלמדין ס"ל דלא אמרינן טרח אלא בק"ו דוקא ע"ש. וכפי הנראה טעמא דפלוגתייהו היינו דלמ"ד אין מלמדין ס"ל דמ"מ מבואר טפי מק"ו והילכך לא צריך קרא למטרח לאלומי ולמ"ד מלמדין ס"ל דהוי כמו ק"ו וא"כ נמצא דפליגי הנך רבוותא בפלוגתא דהני תנאי. אמנם בעיקר דברי הכריתות הללו איכא למידק דלמ"ד מלמדין נהי דס"ל דבמ"מ אמרינן טרח משום דלא חשיב מבואר והוי כמו ק"ו מ"מ גבי ק"ו קי"ל דלא אמרינן טרח אלא היכא דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן ולא אמרינן טרח כדאית' ריש פ"ק דקדושין דף ד' ע"ב וא"כ ה"נ איכא לשנויי דאתא לאין מלמדין ואמאי אמרינן טרח וכמו כן ק' נמי למ"ד אין מלמדין משום דבמ"מ לא אמרינן טרח משמע אבל אי הוהו ילפי מהדדי בק"ו מודה דמלמדין משום דבק"ו אמרינן טרח וכמ"ש להדיא הכריתות בסיום דבריו וז"ל ולמ"ד אין מלמדין ס"ל דלא אמרינן טרח אלא בק"ו דוקא עכ"ל ואמאי לא אמרינן היכא דאיכא לשנויי משנינן ועוד ק' עליו שהרי מסוגיא הכא מבואר דלמ"ד אין מלמדין ס"ל אפי' ילפי מהדרי בק"ו אמרינן אין מלמדין שהרי השני כתובין הם משום דלכתוב נזיר ותיתי חטאת מניה וחטאת ודאי אתיא מנזיר בק"ו ומה נזיר שאין איסור איסור עולם וכו'. ועוד דקדשים חמירי מחולין וכמ"ש רש"י ד"ה לכתוב גבי נזיר וכו' קדשים לא כ"ש וכו' עכ"ל. אלמא אף ע"ג דילפי מהדדי בק"ו אפ"ה אמרינן אין מלמדין וזו קושיא אלימתא היא בעיני וצ"ע. ועיין להח"ן ז"ל בחידושיו למסכת זבחים דנ"ז ברש"י ד"ה אין מלמדין וכו' דף כ"ט ע"א מהספר. ועיין לחידושינו פ"ד דיומא דמ"ב ע"ב בד"ה למשמרת וכו' ע"ש ודו"ק

ולולי דברי הכריתות היה נר' דטעמא דפלוגתייהו דהני תנאי אי אמרינן שני כתובין מלמדין או לא היינו משום דלמ"ד מלמדין ס"ל דטרח עדיף מאין מלמדין משום דאי הוה אמרינן אין מלמדין ה"ל היפך דעלמא והוי חידוש שחידשה תורה דוקא הני אבל בעלמא לא והילכך טפי עדיף לומר טרח ונילף לדעלמא מנייהו אבל מ"ד אין מלמדין ס"ל דמכל מקום אין מלמדין דרשה הוי ולענין דינא והילכך עדיפא טפי מלומר טרח ולפ"ז פלוגתייהו הוי בין אם הילפותא במ"מ בין אם הילפותא בק"ו מ"ס אין מלמדין ומ"ס מלמדין. ומעתה לא הוי הך פלוגתא דהנך רבוואתא גבי אין מזהירין במ"מ משום דאי חשיב המ"מ מבואר או לא תליא בהך פלוגתא דתנאי דפליגי גבי שני כתובין אבל עדיין קשה מה שהקשינו דלמ"ד מזהירין במ"מ היכי אמרי' בכל דוכתא אין מזהירין מ"ה ואמאי לא אמרי' דנילף