באר משה (כריף) קנט

מצטרפין אימא דה"ק קרא כל דבר שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל היכא דאכל כזית שלם בבת א' ולעבור עליו בלא תאכל כל תועבה נמי וי"ל משום דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן. ועוד נראה מדקרי ליה לכל האיסורין תועבה כדקאמר כל שתיעבתי לך אלמא דקרא קאי אכל איסורין שבתורה דקראם תועבה א"כ חשיבי כמו איסור א' כיון דשם א' הוא ובאיסור אחד פשיטא לן דמצטרף ודו"ק. ועוד שמעתי מדכתיב כל יתירה משמע דה"ק כל האיסורין שתיעבתי לך לא תאכל מהן דהיינו מכולן שי שיעור אכילה שהיא בכזית אלמא דמצטרפין רפין ודו"ק

והנה הרמב"ם פ"ד מהלכו' מ"א דין י"ו פסק כל איסורן שבתורה אין מצטרפין זה עם זה חוץ מאיסורי נזיר עכ"ל. וכ"כ עוד פרק י"ד מהל' הנז' דין ה' והן אמת דלשון הברייתא הכי משמע דקתני לימד על איסורי נזיר וכו' משמע דוקא איסורי נזיר אלא שלא ידעתי אמאי לא נימא ומכאן אתה דן וכו' שהרי ק"ו גמור הוא כדקתני לעיל גבי טעם כעיקר וראיתי לה' כ"מ זל שכתב על דברי רבינו שהוא מבואר במסכת מעילה פרק קדשי מזבח עכ"ל. וראיתי שם פרק קדשי מזבח די"ו ע"א דדברי רבינו הם סברת רבי התם דאמר לא שנו וכו' אבל לענין אכילה וכו' ופי' רש"י אבל לענין אכילה לא מצטרפי דאין איסור חל על איסור דלא אתי איסור נבלה וחייל על איסור טמאה הילכך לא מצטרפי עכ"ל. וא"כ זל דוקא גבי נזיר דגלי קרא דמצטרפין אבל שאר איסורין כיון דקי"ל אין איסור חל על איסור לא מצטרפי אבל קשה דא"כ היכי יליף לעיל גבי טעם כעיקר ומכאן אתה דן וכו' שהרי איכא למפרך מה לנזיר שיש בו חומרא דאיסו' מצטרף לאיסור משא"כ שאר איסורין ומיהו ראיתי להרמב"ם פט"ו מה' מ"א דין י"ד שכתב הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה ע"ש. והשתא ניחא די"ל דברייתא לעיל דקתני ומכאן אתה דן לענין ערלה וכלאי הכרם הוא דקא ילפא דבהכי איירי כדקתני ומה כלאי הכרם וכו' וה"ה לערלה וכו' ואף על גב דקתני כל איסורין שבתורה לאו דוקא אלא אערלה וכלאי הכרם דאיירי בהו דהשתא ליכא למפרך מידי כיון דמצטרפי נמי זה עם זה כמו איסורי נזיר כמ"ש רבינו ומ"מ לא ידעתי מנ"ל לרבינו חילוק זה מאי שנא דערלה וכלאי הכרם דמצטרפי זה עם זה טפי משאר איסורי תורה ובר מן דין כד דייקת בה זה אינו דרבינו דפסק הערלה וכלאי הכרם מצטרפין לא איירי אלא לענין תערובת היכא דנפלו בהיתר דעולין בא' ומאתים אבל הא דפסק כל איסורין שבתור' אין מצטרפין איירי לענין מלקות ולעולם דאין חילוק בין שאר איסורין לערלה וכלאי הכרם דלענין מלקות ערלה וכלאי הכרם נמי אין מצטרפין וכ"כ הרב חק נתן ז"ל פ"ד דמעילה דף י"ח ע"א ע"ש. ומעתה הדרא קושיא לדוכתה דהיכי יליף לעיל ומכאן אתה דן וכו' דהא איכא למפרך מה לנזיר שכן איסור מצטרף לאיסור ותו קשה אמאי לא נילף איסור חל על איסור גופיה בשאר איסורי מנזיר ונימא נמי דבשאר איסורי נמי מצטרף כי היכי דיליף טעם כעיקר מנזיר שהרי הא דקי"ל בעלמא אין איסור חל על איסור היינו משום דילפינן מתרומה טמאה דגלי בה קרא דאין איסור חל על איסור כמ"ש התוס' פ"ג דשבועות דכ"ז ע"א ד"ה מצוה וכו' ואם כן אדרבא נילף מנזיר לחומרא ונימא דאיסור חל על איסור וכל האיסורין נמי מצטרפי כמו גבי נזיר וכמו כן קשה נמי אמאי לא ילפינן מנבלה דגלי בה קרא דאיסור חל על איסור כמ"ש התוס' פ"ד דמעילה דף י"ו ע"א ד"ה אמר רב וכו' ועיין לחידושינו לעיל פ"ק דף ד' ע"א גבי ור"ש וכו'

ואחד העיון נראה דעל הברייתא דקתני לימד על איסורי נזיר דמשמע דוקא נזיר אבל שאר איסורין לא ילפי מנזיר ולא אמרינן מכאן אתה דן לק"מ דאיכא למימר דס"ל לברייתא כר"ע דגבי נזיר היתר מצטרף לאיסור אבל שאר איסורין אין היתר מצטרף לאיסור והילכך איכא למפרך מה לנזיר שכן היתר מצטרף לאיסור מה שא"כ בשאר איסורין אבל ברייתא דלעיל דקתני ומכאן אתה דן משום דס"ל דבנזיר נמי אין היתר מצטרף כמו שאר איסורי שהרי משרת לטעם כעיקר והילכך ליכא למפרך מידי ואין ה"נ דלענין איסורי נזיר דמצטרפין ילפינן נמי שאר איסורי מנזיר ועי"ל דס"ל לברייתא דהכא דטעם כעיקר לאו דאורייתא משום דהוי נזיר וגיעולי גוים שני כתובין כמ"ש רש"י פרק גיד הנשה דצ"ח סוף ע"ב לחד שנויא גבי הנהו אמוראי דס"ל דטעם כעיקר לאו דאורייתא ע"ש והילכך איכא למפרך מה לנזיר שכן חמור דאסור בו טעם כעיקר מה שא"כ בשאר איסורין ודו"ק נ"ל

אבל אי קשיא על רבינו דפסק פ"ה מהלכות נזירות דין ד' דאין היתר מצטרף לאיסור אפי' גבי נזיר ופסק נמי דטעם כעיקר לאו דאורייתא אפילו גבי נזיר נמי ומוקי למשרת לכזית בכדי אכילת פרס דוקא דהיינו טעמו וממשו כמ"ש הלח"מ פ"ה מה' נזירות דין ה' אם כן איך פסק דבשאר איסורי אין מצטרפי' זה עם זה ואמאי לא ילפינן מנזיר ונימא מכאן אתה דן וכו' דהא אליביה ליכא למפרך הנך פירכות דכתי'. ונראה דס"ל לרבינו הא דקתני לעיל ומכאן אתה דן וכו' היינו לענין איסורא בעלמא דלמלקות הא קימ"ל אין מזהירין מן הדין והא דכתב רבינו כל איסורי תורה אין מצטרפין היינו לענין מלקות כמו שסיים פ"ד מה' מ"א וז"ל לפיכך אינו לוקה וכו' ע"ש. ולכך לא מצינן למילף מנזיר ונימא מכאן אתה דן וכו' דהא אין מזהירין מן הדין אבל לענין איסורא בעלמא אין ה"נ דנילף מנזיר ובלא"ה לא בעי צירוף כיון דקי"ל דחצי שיעור אסור מן התורה כדביאר רבינו וזל אינו לוקה ודינו כדין אוכל ח"ש אבל ק' דא"כ הא דקתני לעיל ומכאן אתה דן אינו לענין מלקות אלמא דהך ק"ו הוי ק"ו גמור ולאו גלוי מילתא בעלמא ולכך אמרינן אין מזהירין מן הדין אם כן היכי פריך תלמודא לר' יוחנן מדרבנן נשמע לר"ע וכו' ומאי קושיא שהרי ע"כ הא דאמר ר' יוחנן אין היתר מצטרף לאיסור היינו לענין מלקות דלענין איסור בעלמא בלאו צירוף ס"ל לר"י ח"ש אסור מן התורה וא"כ מש"ה לא יליף מק"ו מנזיר משום דאין מזהירין מן הדין אבל הא דאמרי רבנן ומכאן אתה דן היינו לענין איסורא בעלמא וראיתי לה' שע"ה זל הלכות חמץ דס"ח ע"א ד"ה ואפשר וכו' שהוק' לו כן בפשטא דשמעתא לדעת הראב"ד וכתב ליישב דוקא גבי טעם כעיקר חשיב ק"ו גמור ולא לקי משום דאין מזהירין מן הדין