באר משה (כריף) קנח

דכתיב חטאת דאיכא למימר חטאת תוכיח וכ"כ במקובצת מיהו קשה דפ"ק דנדרים דף ד' ע"א חשיב ליה לנזיר חידוש שחדשה תורה משום דאפי' אמר מחרצן לחוד הוי נזיר ע"ש אם כן היכי יליף מכאן אתה דן שהרי מחידוש לא ילפינן דלגבי חידוש ודאי לא שייך לומר חטאת תוכיח דמה"ט נמי לא מצי למילף מבשר בחלב וכן מגיעולי גוים משום דמחידוש לא ילפינן כדקאמר תלמודא. וי"ל כיון דהחידוש הוא דאפילו מחרצן לחוד הוי נזיר לכל אם כן איכא למימר דהך ברייתא ס"ל כר"ש דס"ל עד שיזור מכולן דלדידיה לא הוי חידושא מיהו קשה דא"כ לרבנן דר"ש תקשי להו מנ"ל טעם כעיקר בשאר איסורין כיון דמנזיר לא ילפינן דחידוש הוא דכה"ג פריך לר"ע טעם כעיקר מנ"ל וע"כ צריך לשנויי כדמשני לר"ע דיליף מגיעולי גוים אם כן נזיר נמי נילף מגיעולי גוים כדיליף ר"ע אם כן לדידהו ל"ל משרת לטעם כעיקר וע"כ צ"ל דאתא להתיר מצטרך לאיסור כר"ע אם כן קשה דהרמב"ם פ"ק מהלכות נזירות דין ט' פסק כרבנן דר"ש ובפ"ה מה' נזירות דין ד' פסק דאין היתר מצטרף לאיסור אף גבי נזיר ע"ש ונמצא דפסקיו סתרי אהדדי וזל דלרבנן לא תיקשי להו טעם כעיקר בשאר איסורין מנ"ל דאין ה"נ דלית להו ודוקא לר"ע הוא דפריך מטעם שכתבו התוס' ד"ה טעם וכו'. ואכתי קשה דאי הך ברייתא דקתני ומכאן אתה דן משום דס"ל כר"ש אם כן מאי פריך לקמן לרבי יוחנן מדרבנן נשמע לר"ע לאו אמרי רבנן וכו' לר"ע נמי נימא מכאן אתה דן וכו' אימא דר' יוחנן כי קאמר אליבא דרבנן דפליגי אר"ש דאית לכו חידוש ולכך לא ילפינן מנזיר דהא כיון דע"כ ר"י כי קאמר אליבא דר"ע ה"נ נימא נמי אליבא דרבנן דר"ש קאמר והיותר תימא שהרי ר"ע גופיה לא ס"ל כר"ש שהרי הך קרא דמכל אשר יעשה מגפן היין דדריש ליה ר"ש ער שיזור מכולן ר"ע דריש ליה לאיסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה כדאמר תלמודא בסמוך ונראה ליישב זה ע"פ הסוגיא דלעיל פ"ק דף ד' ע"א דקאמר איבעית אימא ר"ש לית ליה איסור חל על איסור והילכך אינו נזיר עד שיזור מכולן ע"ש והנראה דלפי פירשו רבנן נמי דס"ל אפילו מחרצן הוי נזיר מכולהו אזלי נמי לטעמיהו דס"ל איסור חל על איסור וכ"כ הא"מ ז"ל שם ומעתה ע"כ סוגיא דפ"ק דנדרים דקרי ליה לנזיר חידוש לרבנן דר"ש היינו לפום שנויא קמא דפ"ק דלעיל אזלא דר"ש ורבנן פליגי בקראי והילכך לרבנן דר"ש הוי חידוש אבל סוגיא דלקמן דפריך לר"י אזלא לפום הך ואב"א דלרבנן דר"ש נמי ליכא חידוש אבל לפים שנויא קמא ע"כ דברייתא הכא דקתני ומכאן אתה דן אתיא כר"ש דליכא חידוש. ומיהו אין ישוב זה צורך לדברי התוס' לעיל פ"ק ד"ה ר"ש וכו' דמשמע דלא מפרשי כפי' רש"י לעיל ע"ש. ועיין לחידושינו לעיל ובר מן דין אכתי קשה שהרי בהך סוגיא דפ"ק דנדרים מוכח דאיכא חידוש אחר גבי נזיר דאם גילח על א' משלשתן יצא והיא סתם משנה בלי חולק לקמן דמ"ה ע"א וכן נמי חשיב חידוש אחר דלא מתפיס בנדר ע"ש. וא"ל היכי קתני הכא ומכאן אתה דן דהא מחידוש לא ילפינן ומיהו הא י"ל כיון דהחידוש קולא הוא שפיר ילפינן מניה טעם כעיקר דהוי חומרא וכה"ג כתבו התוספו' פ"ק דמועד קטן דף ח' ע"א ד"ה נפק"ל וכו' ומיהו התם משמע דפלוגתא דרבי ור' יהודה בזה גבי טומאת נגעים דלר' יהודה מחידוש לא ילפינן אף כשהחידוש חומרא לא ילפינן מניה קולא ע"ש. ואם כן ה"ה נמי כשהחידוש קולא לא ילפינן מניה חומרא וצ"ל דהך ברייתא דקתני ומכאן אתה דן ס"ל כר' דפליג א"ר יהודה והילכך כיון דהחידוש קולא ילפינן מניה חומרא ומיהו עדיין קשה מאי פריך לקמן לר' יוחנן מדרבנן נשמע לר"ע אימא דר"י כי קאמ' אליבא דר' יהודה דפליג ארבי וצ"ל דאין ה"נ אלא דבלא"ה משני שפיר לכ"ע וכן נמי ה"מ לשנויי כי קאמר רבי יוחנן אליבא דרבנן דר"ש דהוי חידוש אלא דבלא"ה משני שפיר לכולי עלמא ודו"ק

שם גמ' חולין מקדשים לא גמרינן וכו' וז"ל רש"י פרק א"ע דף מ"ה ע"א חולין להחמיר לא גמרי מדין קדשים להיות חמורין עכ"ל. משמע מפירושו אבל אי הוה להקל שפיר ילפינן חולין מקדשים מכ"ש וכ"ה תלמוד ערוך להדיא ריש פרק האיש מקדש דמ"א ע"ב דפריך נכתוב רחמנא בקדשים וליתי אידך מניה ופי' רש"י ומה קדשים שהם קודש ישנו בשליח תרומה שהיא חול לא כ"ש ע"ש. הרי מבואר להדיא דלהקל ודאי ילפינן חולין מקדשים וכתבתי זה מפני שראיתי לה' מש"ל זל פ"ב מהל' אישות דין כ"א ד"ה אך קשה וכו' שסיים בסוף דבריו וז"ל מ"מ אצטריכו תרי קראי חד בקדשים וחד בבתי ערי חומה משום דחולין מקדשים לא ילפינן כדאיתא בכמה דוכתי עכ"ל. והרואה יראה דהך ילפותא דאיירי בה הרב היא להקל כמבואר כדבריו לעיל ד"ה כל השנים וכו' שכתב וזל החלוקה הד' וכו' ונמצא שדבר זה הוא קולא לגבי קדשים וכו' עכ"ל. הרי דס"ל להרב הא דאמרינן חולין מקדשים לא ילפינן אפילו להקל לא ילפינן מקדשים ואחר המחילה לא דק ודו"ק ועיין עוד לחידושינו פ"ט דמס' ערכין דל"א ע"א ד"ה מיום ליום וכו'. ודע הא דאמרינן חולין מקדשים לא ילפינן היינו במ"מ אבל בק"ו ילפינן בכל ענין כדתנן ריש פרק הזרוע דק"ל ע"ב ומה אם החולין וכו' קדשים וכו' וכן בגמרא התם פריך ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק וכו' ע"ש

שם ורבנן אמרי לך חטאת להתיר מצטרף וכו' אין להק' אימא איפכא דחטאת לטעם כעיקר ומשרת להתיר מצטרף לאיסור ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה די"ל דמסתבר לאיסור טעם כעיקר טפי מהיתר מצטרף לאיסור כמ"ש התוס' לעיל ד"ה טעם וכו' ועיין עוד מה שאכתוב בתוס' ד"ה שאם וכו' וק"ל

שם אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שהן מצטרפין וכו' נראה דלאו איסורי נזיר דוקא קאמר אלא ה"ה דנילף ג"כ לכל איסורין שבתורה כדתקני לעיל ומכאן אתה דן וכו' והא דאמרינן במס' עז דס"ו ע"א ר' יהודה אומר משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתו' שמצטרפין זה עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ע"ש צ"ל דלית ליה דרשא דהכא ולכך הוצרך למילף מלא תאכל כל תועבה וכן נמי ברייתא דהכא לית ליה הך דרשא ולכך הוצרך למילף מכל אשר יעשה מגפן היין. ואגב יש להבין מהיכן משמע מקרא דלא תאכל כל תועבה דכל האיסורין