באר משה (כריף) קנז

שם משום דהוי נזיר וחטאות שני כתובין וכו' עיין לתוס' פרק א"ע דמ"ה ע"א ד"ה משום וכו' שהק' וז"ל תימא לרשב"א אמאי לא קאמר נזיר וחמץ דר"ע דריש כל בפרק התערובות עכ"ל ואיכא למידק מאי ק"ל אימא אף על גב דכבר בתחילת הסוגי' כבר ידע הך דחמץ דהא פריך א"ה חמץ נמי וכו' מ"מ מייתי הא דחטאת כי היכי דבעי לאקשויי שויי מינה לרבנן כדמסיק ורבנן צריכי אבל מחמץ לא מצי להקשות משום דלא דרשי כל ואפשר דכונתם ר"ל ה"ל לומר נזיר וחמץ בהדי חטאת וה"ל ג' כתובין כי היכי דאתי אפי' למ"ד שני כתובין מלמדין מיהו משמעות לשונם משמע במקום נזיר וחטאת ה"ל לומר נזיר וחמץ ודו"ק

שם גמ' יקדש להיות כמוה וכו' התוס' פר' א"ע דמ"ה ע"א ד"ה ר"ח וכו' הקשו וז"ל ולשון הברייתא ק' דאמ' עד שיבלע בבשרה משמע דמיירי בהיתר שנבלע באיסור והדר קאמר יקדש להיות כמוה משמע ש שהאיסור נבלע בהיתר עכ"ל הכי משמ' להו דיקדש להיות כמוה שהאיסור נבלע בהיתר דאי בהיתר נבלע באיסו' פשיטא דהוי כמוהו כיון שנבלע ונמוח בו מיהו ראיתי לרש"י בזבחים פרק דם חטאת דצ"ז ריש ע"ב ד"ה עד שיבלע וכו' שכתב וז"ל כגון המחתך שומן חטאת וסך ממנו צלי של שלמים ונבלע בו וכו' עכ"ל. משמע דס"ל דעד שיבלע בבשרה נמי הוי האיסור שהוא שומן החטאת נבלע. בהיתר בצלי של שלמים וא"כ הוי דומיא דיקדש להיות כמוה דקאמ' וכן משמע נמי מפרש"י בחומש ע"ש. ולפ"ז צ"ל דבבשרה דקאמר הוי כמו מבשרם במ"ם דר"ל שיבלע הנוגע שהוא ההיתר מבשרה של חטאות ועיין בזה לה' ק"א פ' צו פ"ג פסקה ן' דף ע"א ע"א עש"ב

שם שאם פסולה תפסל וכו' בזבחים פרק דם חטאת דף צ"ו ע"ב פריך תלמודא על האי ברייתא ניתי עשה דאכילת שלמים ונדחה ל"ת דלא תאכל דפסולין ומשני ר' אשי יקדש עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"ש וקשה א"כ איך מסיק הכא ר' אשי גופיה לר"ע אלא לכתוב בנזיר ותיתי חטאת מניה וכו' דהא אצטריך לכתוב חטאת כי היכי דהוי עשה ול"ת כדקאמ' ר' אשי התם וראיתי להרב שע"ה זל הל' נדרים דף ה' סוף ע"ד שתריץ לזה דבלא"ה מודה ר' אשי דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש את"ד עש"ב ואע"ג דס"ס אכתי אימא דאצטריך לגופיה כי היכי דהוי ל"ת ועשה י"ל דודאי היכא דאיכא למדרש דרשינן ואמרינן דאתא לשני כתובין דהוי לענין דינא דלא נילף לדעלמא ולא אמרינן לטפויי איסורי אבל אי הוה פליג ר' אשי וס"ל דאתי עשה ודחי ל"ת שבמקדש שפיר הק' הרב דאימא דאצטריך עשה כי היני דלא נדחה הל"ת והוי נמי לענין דינא ודו"ק

ודרך אגב ראיתי עוד לה' שע"ה שהקשה משם הר"ר שלמה שפט"י זל לדברי התוספות בעירובין דף ק' שכתבו דהיכא דע"י פשיעה לא דחי ע"ש וכעת נראה דל"ק לפי מ"ש רש"י שם בעירובין דף ק' ע"א ד"ה ינתנו וכו' וז"ל אע"ג וכו' דעבר אבל תוסיף אתי עשה וכו' ודחי לבל תוסיף וכו' עכ"ל. דלפ"ז ע"כ דדברי התוס' שם אינו אלא לר' יהושע אבל ר אבל ר"א פליג וס"ל דאתי עשה ודחי בל תוסיף אף על גב רע"י פשיעה וא"כ אמטו להכי פריך תלמודא בזבחים כי היכי דלוקי הך ברייתא כר"א נמי ולמאי דמשני דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש אע"ג דר"א דחה לבל תוסיף דבמקדש הוא מ"מ לא דמי כיון דשייך בעלמא וכמ"ש ה' שע"ה משם תוס' משם מהר"י קולון ואין לחוש דלא קאמר תלמודא התם הניחא לר' יהושע וכו' מיהו אעיקרא דדברי רש"י שם לא ידעתי מי הכריחו לזה שהרי ר"א טעמו מבואר במשנה התם דקאמר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו שו"ר לתוס' בזבחים דע"ט ע"ב ד"ה וכו' שכתבו לפי דבריו של ר' יהושע השיבו והכריתו הדבר ע"ש. ועיין לחידושינו לקמן דף מ"ד ע"א בגמרא גבי אמר קרא ראשו וכו'. ודע דלפי מה שתירץ ה' שע"ה לקושית הר"ר שלמה ז"ל ע"ש לא א"ש מה שתירץ ה' עצמו לקושית ה' החינוך ע"פ דברי התוס' בעירובין וחזר ושנאו דף ו' ע"א ד"ה האמנם וכו' וכעת צריך להתיישב בדבר לעת הפנאי ודו"ק

שם ורבנן צריכי וכו' כך היא הגי' קמן ופי' רש"י כלומר רבנן הוא דקמהדרי לר"ע וכו' משום דלפי האי גי' משמע דהכי פריך ורבנן נהוו נזיר וחטאת שני כתובין כמו ר"ע משום דמהאי קרא דחטאת איכא למשמע נמי טעם כעיקר ואם כן היכי קאמרי מכאן אתה דן ומשני צריכי והוק' לו לרש"י דמאי פריך כלל כיון דשני כתובין דקאמר לר"ע היינו היתר מצטרף לאיסור א"כ ממילא לרבנן נמי קרא דחטאת אתא להתיר מצטרף וכדמשני הכי במסקנא ורבנן חטאת להתיר מצטרף וכו' ודקרי לה מאי קרי לה להקשות לכך פי' דלר"ע קמהדדי וכו' ומיהו בפרק א"ע דמ"ה ע"א איתא להדיא ורבנן נהוו נזיר וחטאת שני כתובין ומשני כדמשני הכא במסקנא ע"ש

וראיתי לתוס' שם ד"ה ורבנן שכתבו וז"ל אומר ר"י דבנזיר פרק ג' מינין משמע נזיר וחטאת לרבנן תרוייהו לטעם כעיקר דקאמר התם וצריכי וכו' עכ"ל. משמע מדבריהם דס"ל הא דמשני הכא לפי הגי' שהיה כתוב בספרים ואב"א לטעם כעיקר וצריכי נשאר האי שנוייא אמת לקושטא דמילתא ולכך הוק' להו סוגיא דהתם עם סוגיא דהכא ויש לתמוה דא"כ דהך וצריכי נשאר אמת אם כן הדרא קושיא לדוכתה לר' יוחנן מדרבנן נשמע לר"ע ומאי משני משום דהוו שני כתובין דהא כיון דצריכי כדקאמרי רבנן ותו דמסיק תלמודא הכא להדיא ור"ע אמר לך למאי צריכי וכו' ורבנן אמרי לך וכו' ונדחה הך שנוייא דוצריכי ומסיק דלרבנן חטאת להתיר מצטרף לאיסור והוי כמו סוגיא דפסחים ומאי ק"ל להתוס' ושו"ר בספר מאיר עיני חכמים זל שם שנתעורר בדבריהם ונדחק ליישב דמשמע להו לתוס' מדלא קאמר תלמודא אלא משמע דלא הדר משנוייא קמא דמשני וצריכי וכו' אלא דר"י דלא אמר מכאן אתה דן משום דנוכל לדחות דהוו שני כתובין כשנוייא בתרא דרבנן חטאת להתיר מצטרף וכו' וחולין מקדשי' לא גמרינן ולעולם דלכ"ע הוו שני כתובין את"ר ע"ש וק"ק עליו דאין צריך לומר אלא כשאין אמורא מפסיק בנתים כידוע וק"ל

שם משום דחמיר איסוריה דאפי' חרצן אסיר ליה וכו' פי' אפי' חרצן דאינו ראוי לאכילה אסריה רחמנא והא דקיליף מכאן אתה דן וכו' היינו לבתר