באר משה (כריף) קנד

דרך אכילה איך שיהיה מוכח מיהת דת"ק דאמ' רביעית ס"ל אפילו דרך אכילה בעי רביעית בין משמעתין הכא בין מסוגיא דאלו עוברין ונראה דס"ל לתוספות נהי דלדעת המקשה הכי הוא מ"מ למאי דמסיק דר"ע מטעם היתר מצטרף לאיסור אין ה"נ דת"ק מודה דבדרך אכילה שיעורו כזית ובהיתר מצטרף לאיסור הוא דפליגי ולדעת המקשה ע"כ הך מתני' דחלב ויין וכו' ר"מ היא. מיהו עדיין ק' דמנ"ל לר"ע לפלוג את"ק דילמא ח"ק נמי מודה דהיתר מצטרף לאיסור שהרי לא קאמר אלא דשיעור רביעית בעינן אבל לענין היתר אי מצטרף לאיסור לא נכנס כלל בזה ואי אתא לאפלוגי דבעי כזית לא ה"ל לכ"ע מנקט שרה פתו ביין כיון דת"ק נמי מודה בזה משום דדרך אכילה הוא וה"ל לר"ע למנקט כזית יין סתם דזהו עיקר פלוגתייהו אלא ע"כ משמע דת"ק א אפילו בשרה פתו ביין בעי רביעית דלא כתוס' וצ"ע

שם גמ' ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן וכו' עיין לתוס' פרק א"ע דמ"ד ע"ב ד"ה ורבנן וכו' ועיין למהרש"א שם ומ"ש מהרש"א שם וז"ל ודפריך נמי בשמעתין וכו' ע"ש. אחר המחילה לא ידעתי דאיך לא הרגיש מה יענו התוס' גבי ר"ע דקאמ' יליף מבשר בחלב דע"כ דנזיר גופיה קיליף דאי אשאר איסורי אבל נזיר גופיה לית ליה טעם כעיקר א"כ בשאר איסורי נמי אימא דלית ליה אלא ע"כ משים דטפי מסתבר לאוקמיה משרת לטעם כעיקר אי לאו דאית ליה בנזיר טעם כעיקר מטעמא אחרינא ומש"ה פריך לר"ע טעם כעיקר מנ"ל כמ"ש התוס' ד"ה טעם וכו' וא כ איך משני דיליף מבשר בחלב והיותר תימא שהתוס' עצמן התם בדבור שאחריו הקשו גבי דיליף מגיעולי גוים ע"ש ואמאי נטרו להקשות גבי גיעולי גוים ולא הקשו לעיל מינה גבי דיליף מבשר בחלב ולא שייך תירוצם אלא ודאי י"ל כיון דבלא"ה דחי תלמוד' בשר בחלב חידוש ולכך לא הקשו אלא אילפות' דגיעולי גוים דנשאר במסקנא וא"כ מעתה אין צורך לדברי הרב אלא הא דפריך ורבנן אין ה"נ אנזיר נמי פריך והכי משמע שהרי אילפותא דר"ע קאי אלא דבלא"ה קדחי ליה חידוש וכו' אבל התוס' בדבור שלפניו דרוצים להקשות דקושטא הוא דנילף מבשר בחלב לאביי לכך לא מצו להקשות אלא אשאר איסורין ולא אנזיר ודו"ק

ודע דמ"ש מהרש"א שם וז"ל דלא הוו צריכי למילף כל התורה מנזיר וכו' ע"ש תיבת כל התורה שלא בדקדוק אלא אכלאים דוקא פריך דאית בהו ג' חומרות כמו בשר בחלב אבל ערלה לא מצי למילף דקילא מבשר בחלב דלית בה אלא שתי חומרות כדקתני וה"ה לערלה בשתים וק"ל

שם מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא וכו' אף על גב דבפרק גיד הנשה דצ"ח ע"ב אמרינן דלחומר' ילפי' מחידוש והכא חומר' הוא דטעם כעיקר אסור בעינן למילף יש לחלק דשאני התם משום דהחידוש עצמו קולא כמ"ש רש"י שם ד"ה חידוש וכו' ועיין עוד בספר ארץ יהודה נר"ו בפרק א"ע והוא נכון ועיין לחידושינו פ"ק דמועד קטן ד"ח ע"א עש"ב

שם מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא וכו' וה"נ משני מגיעולי גוים לא ילפינן דחידוש הוא וק"ק דנזיר נמי חידוש הוא כדאמ' פ"ט דנדרים דף ד' ע"א חידוש שחידשה תורה בנזיר ומאי חידושיה וכו' ע"ש. וא"כ היכי יליף מניה ומכאן אתה דן וכו' ועיין מה שאכתוב לקמן בעבר הדף גבי דקאמר נזיר חמיר איסוריה דאפי' חרצן אסיר וכו' ודו"ק

שם אי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי וכו' וק"ק דילמא היא גופא נילף מבשר בחלב בשאר איסורי נמי אי תרו ליה שרי וליכא חידוש והיותר ק"ל שראיתי למהרש"א זל פ"ק דמועד קטן דף ח' ע"א ד"ה נפק"ל וכו' שצדד לומר דאפשר דקושטא הוא דהיא גופא נילף בשאר איסורי דאי תרו ליה שרי ע"ש א"כ היכי משני חידוש וי"ל דהחידוש אינו משום דלא הוי הכי בעלמא אלא החילוק בין מבושל לאי תרו ליה שפיר מקרי חידוש כיון דצונן נמי יהיב טעמא כמ"ש רש"י פרק א"ע דמ"ד ע"ב ד"ה תרו ליה וכו' ואפ"ה שרי וכה"ג כתבו התוס' לקמן דל"ח ע"א ד"ה דלית וכו' גבי נותן טעם לפגם וזל ושפיר מקרי חידוש שחילק הכתוב וכו' ע"ש מיהו ק' אמאי הוצרך לשנויי. חידוש בפשיטות ה"ל לשנויי דאי מבשר בחלב ה"א בצונן מותר כמו בשר בחלב להכי אצטריך משרת לאשמעינן דאפי' שרה ענביו במים בצונן אסור ותו מאי משני לר"ע יליף מבשר בחלב אכתי תקשי ליה טעם כעיקר בצונן מנ"ל וכ"ת לית ליה אם כן השתא נמי מאי פריך דילמא לית ליה כמו שהק' התוספות וצ"ל כמו תירוצם דשמעינן ליה מקרא אחרינא וכו ואפשר דלגבי צונן הסברא דנדרוש היתר מצטרף טפי ולעולם דלית ליה טעם כעיקר בצונן ודו"ק. ועיין לחידושינו פ"ק דמ"ק וק"ל

דרש"י ד"ה בשלמא וכו' היכא דנפישי מידי דאסורא וכו' עכ"ל לאו דוקא נפישי אלא ה"ה חצי זית מזה וחצי זית מזה כמ"ש התוס' לעיל וכן רש"י פרק א"ע דמ"ג ע"ב ופשוט

ד"ה שאין איסורו איסור עולם וכו' היינו יש היתר לאיסורו אלא שאין איסורו עולם מיירי בגופו וכו' עכ"ל צריך להבין איסור עולם דקאמ' גבי כלאים היכי מתפרש לפ"ז דמאי גופו איכא ותו כיון דאין איסור עולם דנזיר היינו יש היתר לאיסורו א"כ איך כתב רש"י גבי וה"ה לערלה בשתים וזל דאין היתר לאיסורו אבל אין לומר בה דאיסור עולם וכו' עכ"ל דהא כיון דאין איסור עולם אם כן יש היתר לאיסורו דומיא דגבי נזיר וצ"ל דאיסור עולם דגבי כלאים היינו האילן והוא נקרא גוף ואין היתר לאיסורו היינו הפרי וכן ערלה נמי אין היתר לאיסורו הפרי אבל האילן שהוא הגוף אינו נאסר לעולם דלאחר ג' שנים מותר ומשום דגבי נזיר מה שיש היתר לאיסורו היינו לגבי נזיר גופיה שהיין שהיה אסור בו הותר לו לכך קאמ' דמה שאין איסורו איסור עולם היינו יש היתר לאיסורו מיהו קשה דאיך כתב דלאחר ג' שנים מותר שהרי האילן של ערלה לא נאסר מעולם רק הפרי והפרי אין לו היתר ואסו' לעולם וכן הקשו התוס' באלו עוברין ע"ש

ד"ה כלאי הכרם שעורה וחרצן וכו' עיין להרב עצמות יוסף על קידושין על דף ל"ח ע"א ד"ה כלאים וכו'

בא"ד פן תוקד אש ע"ש לה' הנז'

תוספות ד"ה אלא וכו' אין כתוב בספרים דתניא וכו' שלא היה יודע הברייתא וכו' עכ"ל ובזה ניחא לישנא דאביי דקאמר ממאי וכו' דילמא