באר משה (כריף) קנא

להקל אף בזמן הזה ומיהו לפי רעת המקשה דס"ד דתרומה בזמן הוה דאורייתא ואפ"ה תלינן להקל כ"ש דתרומת תבלין ותרתי ל"ל וי"ל דה"מ לומר וליטעמיך עמיך וכו' וכה"ג כתבו התוס' בפרק הערל דפ"ב ע"א ד"ה אלא לר' יוחנן וכו' ע"ש

תוס' ד"ה וכזית וכו' ה"מ לאכול חלב וכו' כצ"ל

בא"ד אכילת פרס לא מחייב וכו' כצ"ל

ד"ה א"ה וכו' וי"ל מדקאמר התם באלו עוברין וכו' משמע וכו' עכ"ל דאל"כ הא דמפליג התם בין ענוש כרת ללא כלום טפי ה"ל לאפלוגי בעירוב גופיה בין עונש לאו ללא כלום וק"ל

ד"ה אית ספרים וכו' היינו כר"א וכו' עכ"ל והא דפריך אביי מהך דמקפה אע"ג דר"י לאו אליבא דר"א קאמר דזעירי הוא דכר"א כדאמר לעיל אבל ר' יוחנן אליבא דכ"ע הוא דקאמר כדאיתא לקמן דף ל"ז ע"א י"ל דפריך משום מדר"א נשמע לר"ע כי היכי דלר"א ע"כ יליף שאר איסורי מחמץ ה"נ לר"ע נימא דיליף שאר איסורי מנזיר וק"ל

בא"ד וי"ל דלא ניחא ליה לאפלוגי תרי סתמי אהדדי דאי הך כר"א הך נמי כוותה וכו כצ"ל ומה"ט דפריך נמי מהך דשתי קופות משום דמסתמא לא פליגא אסתם דמקפה וכו' ועיין למהרש"א פרק אלו עוברין דמ"ד ע"א ד"ה אלא מאי וכו' שכתב לדברי התוס' שם דהך דמקפה ר"א היא דס"ל אפי' איסור מועט היתר מצטרף לאיסור ע"ש וראיתי לה' השע"ה ז"ל הלכות חמץ דס"ח סוף ע"ג שהק' עליו דא"כ אמאי מוקי לה אביי כדנפישי חולין ולא מוקי לה אפי' בשוין ואתייא כרבנן דר"ע ע"ש ונראה ליישב הא דמוקי לה כגון דנפישי חולין אינו אלא לרבותא בעלמא כי היכי דאתייא אפי' כר"ע דאית ליה היתר מצטרף לאיסור ולעולם דבלא"ה ה"מ לאוקמה כרבנן דלית להו היתר מצטרף לאיסור כלל ועוד י"ל משום דקושטא הוא דע"כ דאיירי בנפישי חולין כי היכי דהוו תרי טעמי רובא ושאני אומר לפום מאי דס"ל דתרומה בזמן הזה דאורייתא דאל"כ תיקשי ליה לדידיה נמי מי ניחא אפי' אכילת פרס דאורייתא מ"מ היכי תלינן להקל באיסור תורה נהי דלא אמרינן היתר מצטרף לאיסור אפי' שוין כרבנן דר"מ מ"מ היכי תלינן להקל באיסור תורה אלא ע"כ משום דאיכא תרי טעמי שאני אומר ורובה כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז כדפריך להדיא הכי בפרק הערל דף פ"ב לר"י דלית ליה רובה וכתבו שם התוס' ד"ה אלא וכו' וה"ה דה"מ למפרך הכא וליטעמיך עמיך אפי' כזית בכדי אכילת פרס דרבנן תקשי אמאי אמרינן שאני אומר כיון דר"י מוקי לה בפרק הערל דלא רבו חולין וכו' ע"ש וא"כ מה"ט גופיה הוצרך אביי לאוקמה בנפישי חולין כי היכי דהוו תרי טעמי אבל אי אכילת פרס דאורייתא פריך שפיר משום דלא מהני תרי טעמי וכמ"ש התוספות הכא ר"ה אלא לדידך וכו' משום דאיכא חיוב מלקות מן התורה כיון דאיכא שיעור כזית אם היה ניכר וכו ולכך ניחא ליה לשנויי נמי גם לענין אין היתר מצטרף לאיסור מה"ט גופיה משים דנפישי חולין ודו"ק. מיהו אין זה מספיק לפי מה שראיתי למהרש"א עצמו בפרק א"ע דמ"ד ע"א ד"ה איתיביה וכו' שכתב הא דקאמר הכא דנפישי חולין לא מוכח דרבו תולין דהיינו חד בתרי אלא קצת יותר על האיסור את"ד ע"ש וכן משמע לשון נפישי ולא קאמר כגון דרבו חולין אלא נפישי קצת וא"כ ליכא תרי טעמי כיון הא דנפישי לא חשיב רוב וא"כ תיקשי ליה מה שהק' ה' שע"ה וכן תיקשי ליה נמי דאיך קאמר בשלמא לדידיה וכו' דהא לדידיה נמי תקשי ויש ליישב דכונת מהרש"א משים דמ"מ אינו מבואר הכא להדיא דרבו חולין אלא מכח קושיא והילכך הביאו ראייה מפרק הערל דקאמר להדיא רבו חולין ודו"ק

והנה בעיקר דברי מהרש"א משמע מדבריו דס"ל הא דקיימ"ל מין במינו מדאורייתא בטל ברוב היינו דוקא חד בתרי ולא מהני רוב כל דהו. וזה חידוש גדול בעיני ולא ראיתי דין זה מפורש בפוסקים ואדרבא יש להוכיח דרוב כל דהו סגי שהרי הא דקיימ"ל מדאורייתא ברובא בטל היינו מדכתיב אחרי רבים להטות כמ"ש רש"י פרק גיד הנשה דף צ"ח ע"ב ד"ה מדאורייתא וכו' ע"ש ומהאי קרא גופיה ילפינן לענין סנהדרין פ"ק דחולין די"א ע"א דאזלינן בתר. רובא ופירש"י ד"ה וסנהדרין וז"ל י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי עכ"ל והיא משנה ערוכה ריש פ"ד דסנהדרין ד"מ ע"א אלמא אפי' אחד לבד יותר על הי"א חשיב רוב ואזלינן בתר רובא וכיון דלגבי סנהדרין הוי הכי ה"נ לענין בטול איסור ברוב כיון דאידי ואידי מחד קרא נפקי וכעת צריך חיפוש בענין זה וצ"ע ויש מי שהראני גמ' ערוכה פ"ג דמס' בכורות דכ"ג ע"א דקאמר שמא יביא קב חולין וכו' וקב ועוד ממין זה סבר אבטלינהו ברובא וכו' ע"ש אלמא דנקט קב ועוד משמע דהיינו רוב כל דהו וכן משמע נמי בעבר הדף התם גבי ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא וכו' ע"ש משמע דרוב כל דהו סגי וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן פ"ז דף נ"א ע"ב ברש"י ד"ה בעי רבא וכו' דמוכח דס"ל כדעת מהרש"א ושו"ר לה' ערך השלחן נר"ו א"ח סי' תנ"ה סק"ב שהביא מחלוקת בזה הפ"ח וה' מנחת יעקב ע"ש. ודע הא דמרבי ר"א אפי' אסור מועט מן החולין מתיבת כל כמ"ש התוס' בפרק א"ע איכא למידק מנ"ל זה אימא דאינו מרבה אלא היכא דשוין וי"ל דא"כ ל"ל כל דהא מנזיר נפק"ל דכתיב משרת להיתר מצטרף לאיסור א"נ מכל דכתיב גבי נזיר דודאי דר"א דריש נמי כל דגבי נזיר ודו"ק

ודע דהוק' לי בפשטא דשמעתא הכא לפי' רש"י והתוס' דגבי מדוכה אע"ג דנפישי חולין האיסור לא בטל כיון דלטעמא עבידי והוי כמאן דנפישי וא"כ ליכא אלא חד טעמא שאני אומר א"כ היכי פריך ואי ס"ד אכילת פרס דאורייתא וכו' דהא אפי' לדידיה נמי דאכילת פרס דרבנן תיקשי ליה היכי תלינן לקולא באיסור תורה למאי דס"ד השתא דתבלין דאורייתא כיון דליכא אלא חד טעמא שאני אומר וכו' וצ"ל דעדיפא מינה פריך ליה תלמודא ואלא מאי היתר מצטרף וכו' דאיכא שיעור כזית שלם ע"י צירוף ההיתר ודו"ק

ד"ה שתי קופות וכו' ואומר ר' דודאי במקום שיש נותן טעם כגון בכותח וכו' עכ"ל פי' משום דהוי מין בשאינו מינו והילכך איכא נתינת טעם וק"ל

בא"ד מצטרף לאיסור משא"כ הכא בשתי קופות מיירי במין במינו דכיון וכו' כצ"ל וזהו שכתבו בדבור שאח"ז וז"ל תימא למאי דמוקמת לפ' דמיירי במין במינו וכו' ור"ל והילכך ליכא נתינת טעם