באר משה (כריף) קנ

עירובו מניין דלא תימא שיתבטל האיסור אגב ההיתר ע"ש ואשתמטיתיה לדברי התוס' דפרק השוכר שהם כדברי הכ"מ וכבר ה' שע"ה ז"ל הל' חמץ דף ע' ע"ד הביא סמוכות מהם לדברי הכ"מ ע"ש

מיהו קשה לדברי התוס' לקמן דל"ח ע"א שזכרנו שמחלקין חילוק זה גבי אביי גופיה א"כ היכי קאמר תלמודא הכא לאפוקי מאביי שהרי כיון דאביי גופיה מודה דהיתר מצטרף לאיסור ע"י תערובת ומ"מ קאמר יש הקטרה פחות מכזית אלא היכא שהוא בעין וצ"ל דס"ל כפירש"י באלו עוברין דזעירי דאמר היתר מצטרף היינו דאינן מעורבין אלא כל א' ניכר ומש"ה קאמר לאפוקי מאביי מיהו התוס' שם באלו עוברין דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכו' הוכיחו דזעירי מיירי ע"י תערובת ודחו פירש"י ע"ש ודו"ק אבל זה אינו ועיין לחידושינו לקמן דל"ח בתוס' שם ודו"ק

בא"ד וי"ל דהוא יפרש עירובו מניין דהיינו מחוי וכו' עכ"ל וכ"כ התוס' בפרק כל המנחות דף נ"ח ע"א ד"ה חצי וכו' וסייעו דאצטריך קרא דלא אמרינן שיתבטל איסור אגב היתר אבל לרבא לא צריך להכי כיון דאיכא כזית פשיטא דלא בטל וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דלא תימא מנ"ל לרבא דאתא קרא להיתר מצטרף אימא דאתא קרא לא לאשמעינן דהיכא דיש כזית איסור מעורב בכזית היתר לא אמרינן שיתבטל האיסור אגב ההיתר ולזה כתבו כיון דכזית הוא פשיטא דלא בטל וכ"כ מהרש"א ז"ל בפרק א"ע דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכו' ע"ש ואע"ג דלאביי מחייב אחצי זית כמו כזית לרבא ואפ"ה אצטריך קרא לאשמעינן דלא יתבטל וא"כ כך לי חצי לאביי כמו כזית לרבא מ"מ כיון דאינו נו אלא חצי זית גרע. מיהו ראיתי להתוס' במס' ע"ז פרק השוכר דס"ז ע"ב ד"ה ואידך וכו' שכתבו גבי ר"ש וז"ל כיון דלר"ש כל שהוא למכות כמו כזית לרבנן א"כ כך לי כל שהוא כמו כזית לרבנן ובכזית לרבנן מחייב עליה אפי' שאינו בעיניה וא"כ ה"ה כל שהוא לר"ש וכו' את"ד ע"ש ולכאורה דלפי דבריהם א"כ תיקשי גבי אביי ורבא הכא מאי אולמיה דאצטריך קרא לאביי טפי מרבא ואמאי לא נימא דכך לי חצי זית כמו כזית ונראה דלא דמי דוקא גבי ר"ש דס"ל דבכל התורה כולה כל שהוא למכות ולכך נימא דחשיב הוא כמו כזית לרבנן אבל גבי אביי דלא אחשביה קרא אלא גבי שאור דוקא ולכך נימא לענין שיתבטל ה"א דגרע ומתבטל אגב היתר אבל כזית פשיטא דלא בטל ומיהו קשה דפרק אלו עוברין דמ"ד ע"ב גבי ר"ע דפריך תלמודא וכ"ת מיין לחודיה מאי למימרא ומשני הא קמ"ל אע"ג דתערובת ופירש"י שנבלע בפת ע"ש משמע אפי' גבי כזית שפיר אמרינן ה"א דבטל אגב התיר וכן קשה נמי למ"ש התוס' הכא בד"ה אין היתר וכו' וז"ל דאי איכא כזית מיין לחודיה קרא ל"ל וכו' וכ"כ נמי רש"י בפרק א"ע דמ"ג ע"ב ואפשר לחלק בין התנא לקרא דלגבי התנא מצינו לומר דאשמעינן אפי' דבר פשוט משא"כ קרא ושו"ר במקובצת שכתב בזה דברים נכונים בטעמן וז"ל ואי איכא כזית מיין לחודיה מאי למימרא דהא לא אצטריך למימר אע"ג דבליע בפת דא כ דה"ל לטעם כעיקר ובמסקנא מוקמינן ר' יוחנן כר"ע ור"ע נפיק ליה טעם כעיקר מגיעולי גוים דלאו חידוש הוא וא"כ ל"ל קרא דמשרת אי לא אתא להיתר מצטרף לאיסור עכ"ל והשתא נימא דוקא גבי קרא הוא דנקשה ל"ל משרת משום דכבר נפק"ל טעם כעיקר מגיעולי גויים אבל גבי ר"ע אין ה"נ דהיא גופה אתא לאשמעינן משום דנילף מגיעולי גוים או דנילף ממשרת לפום ס"ד דתלמודא התם דלית ליה ר"ע משרת אתא להיתר מצטרף לאיסור ועיין לחידושינו לקמן דף ל"ז ע"א בד"ה וכי תימא וכו' ודו"ק ועיין להשע"ה ז"ל הל' חמץ דף ע' ריש ע"ד

ולענין פסקא עיין מ"ש מרן כ"מ ריש פ"ה מה' איסורי מזבח ועיין מ"ש עליו השע"ה ז"ל הל' חמץ דף ע' ע"ב וג' ועיין לה' זרע יצחק ז"ל בנימוקיו להרמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח ועיין ללח"מ פי"ג מה' מעשה הקרבנות דין י"ד שכתב על מ"ש רבינו ריש פ"ה מה' א מ דאסורין בכל שהוא לאו לעניין מלקות אלא איסורא בעלמא ע"ש ולפי דבריו צ"ל דמ"ש רבינו שנאמר כי כל שאור וכו' לא קאי אאיסורין בכל שהוא שהרי כלל הוא בכל התורה כולה ונפק"ל מכל חלב לרבות ח"ש כדקאמר רבי יוחנן ריש פרק וה"ך אלא קאי אעיקרא דדינא שכתב שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ומעיקרא כתב כולא מילתא ואח"כ מייתי קרא לעיקרא דדינא כ"כ ה' לשון למודים הל' פסח דצ"א ע"ב ד"ה ומיהו וכו' ע"ש

תוס' ד"ה אין ה"נ וכו' והכי מפרש ליה לברייתא וכו' עכ"ל פי' אביי וק"ל

ד"ה אמר רבא וכו' ולאו דוקא נקט לוקה דהא תרומת שום מדרבנן וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא ק"ל אלישנא דפסול דנקט דמשמע מדאורייתא כמ"ש התוס' וצ"ע ולעיקר קושיית התוס' ראיתי לה' המאירי שכתב דלוקה מדרבנן ע"ש וכה"ג ראיתי לתוס' פרק הנחנקין דף פ"ט ע"א ד"ה הכובש וכו' שכתבו דלוקה מדרבנן אלא דהתוס' עדיפא מינה מתרצו משום דדוחק הוא כ"כ לומר לוקה מדרבנן כמ"ש מהרש"א פרק תמיד נשחט דס"ב ע"ב ד"ה לימא וכו' שכתב וז"ל ודוחק הוא לומר דלוקה מדרבנן וכו' עכ"ל ע"ש ועיין לה' מש"ל פ"ה מה' נזירות דין ט"ו דעל מאי דכתב רבינו שם דלוקה פשיטא ליה מילתא דלוקה מן התורה עד שמכח זה סתר דברי הרמב"ם אהדדי ומיהו יש לחלק משום דלשון הרמב"ם לחוד להיות

ע"ב גמ' אלא הנח לתרומת תבלין דרבנן וכו' ראיתי להתוס' בפרק אלו עוברין דף מ"ד ע"א ד"ה הנח וכו' שכתבו וז"ל ק' לרשב"א כיון דתרומת תבלין דרבנן גבי שום אמאי פסל מקום מגעו וכו' ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דהא דקאמר הנח לתרומת תבלין היינו כיון דספיקא הוא הילכך תלינן קולא שמא חולין לתוך חולין כדין ספיקא דרבנן לקולא אבל לענין דפסל מקום מגעו מה בכך אי הוי תרומה דרבנן ואמאי לא נימא דפסל מקום מגעו אף בתרומה דרבנן וצ"ע

שם שתי קופות וכו' למאי דמוקי לה בתרומה בזמן הזה דרבנן הא דאצטריך לאשמעינן תרתי תרומה בזמן הזה דרבנן גבי קופות ותרומת תבלין דרבנן גבי שתי מדוכות י"ל דאי אשמעינן תרומה בזמן הזה ה"א דמש"ה תלינן להקל משום דבזה"ז ליכא שום תרומה כלל דהוי דאורייתא אבל תבלין דאיכא תרומת דגן דאורייתא ה"א דגזרינן תבלין אטו דגן ואי אשמעינן תבלין ה"א משום דבתבלין לא שייך בהו תרומה דאורייתא כלל אף בזמן הבית אבל תרומת דגן דישנה מדאורייתא הזמן הבית ה"א דלא תלינן