באר משה (כריף) קמט

אלו עוברין דמ"ג ע"ב ד"ה כמאן וכן במנחות דנ"ח ע"א מדוקדקים שפיר שהקשו לא כאביי ולא כרבא ע"ש: ונראה דשיעור דבריהם דא"כ מפרש זעירי כמו אביי דהיינו לענין דמקצתו דקתני הברייתא היינו חצי זית ואפ"ה מפרש זעירי דר"ל חוץ מחצי זית דהיתר א"כ אימא דזעירי מפרש נמי דגם כונת אביי כן ומנ"ל לתלמודא הכא לומר דזעירי לאפוקי מאביי ומש"ה לא הוקשה להו אתלמודא התם מנ"ל דלאביי יש הקטרה פחות מכזית משום דאיכא למימר דסתמא דתלמודא התם לא ניחא ליה סברת זעירי אבל הכא גבי זעירי גופיה לכך הוק' להו מנ"ל לתלמודא דזעירי לאפוקי מאביי ודחיקא להו לומ' דלאו דוקא נקט אביי אלא כלומר לאפוקי הך סברא דיש הקטרה ומשום דקושטא הוא דתלמודא התם סבר כן גבי אביי לכך נקט הכא אביי דמ"מ כיון דאליבא דזעירי קיימינן לא ה"ל למנקט אביי ומיהו יש ליישב לדעת רש"י משום דא"כ ה"ל לאביי לבאר להדיא חצי זית חוץ מחצי זית דהיתר דהאמורא יש לו לבאר דבריו אבל לזעירי דברייתא דרכה לסתום ונראה דמה"ט לא הקשו קושיא זו התם בפסחים ובמנחות ודו"ק

והנה בדברי התוס' התם שהק' זעירי לא כאביי ולא כרבא נראה משום דלאביי אפי' חצי זית ולרבא בעי כזית שלם מן האיסור אבל היתר מצטרף לאיסור לא דלפירש"י ע"כ דלרבא הא דקתני עירובו מניין לאו היינו היתר מצטרף לאיסור דא"כ. ה"ל לפרש גבי זעירי הכי אלא ר"ל כזית איסור נתערב לגמרי וקמ"ל דלא אמרינן נמוח אבל היתר מצטרף לאיסור לית ליה דמהי תיתי לן ונראה דעיקר קושית התוס' שהק' לא כאביי ולא כרבא ר"ל משום דדוחק הוא דהוי זעירי סברא שלישית אבל אין לפרש דר"ל ה"ל לתלמודא לומר לאפוקי מאביי ורבא דזה אינה קושיא והוא במאי דאיכא למידק בפשטא דשמעתין דמשני לאפוקי מאביי ומאי משני ס"ס ליתני נמי חמץ וממילא נמי דהוה שמעינן לאפוקי מאביי וצ"ל דהכי משני כיון דגבי שאור אית ביה חידוש אחר לאפוקי מאביי הילכך אין לחוש אם נקט שאור לבד דנקט מאי דאית ביה רבותא טפי ודוקא לפום ס"ד דשאור וחמץ שוים בחידושייהו הוא דפריך ליתני נמי חמץ וכבר כתבנו זה לעיל בגמ' והשתא לא מצי לומר לאפוקי מרבא דאמר אין היתר מצטרף לאיסור דא"כ ליכא חידוש גבי שאור אלא דהיתר מצטרף לאיסור כמו גבי חמץ ושוים הם וא"כ אכתי ליתני נמי חמץ וממילא נמי דהוה שמעינן לאפוקי רבא וע"כ דעיקר התירוץ לאפוקי מאביי דאמר יש הקטרה וכו' דהוי חידוש אחר ודו"ק נ"ל

ודע שראיתי למהרש"א בפרק אלו עוברין שהק' על דבריהם אימא דשפיר סבר זעירי כרבא דמקצת היינו כזית שלם מיהו ע"י צירוף היתר עמו ותריץ דהא מנ"ל לרבא אימא דכוליה איסור ומנ"ל דהיתר מצטרף לאיסור כלל א"ד ע"ש ויש להבין כונתו שהרי זעירי ס"ל הכי לפירש"י דכזית שלם ע"י היתר שעמו וא"כ תיקשי נמי לזעירי מנ"ל הא ונראה דכונתו דוקא גבי רבא משום דס"ל אין קומץ פחות משני זתים והילכך אימא דמקצתו דרבי קרא היינו חציו שהוא זית שלם אבל גבי זעירי לעולם דסבר דיש קומץ פחות משני זתים והילכך נימא דמקצתו דרבי קרא היינו חצי זית דוקא אלא משום דאין סברא למחייב חצי זית בלחוד הילכך אמרינן פול דרגא דע"י היתר שעמו דמצרפו חייב וזהו שדקדקו התוס' הכא למנקט גבי זעירי לפי' רש"י אין לי אלא כל זית וכו' הרי דנקטו זית אלמא דלא בעי בקומץ שני זיתים לזעירי. אבל ק"ל לפ"ז דזעירי ס"ל יש קומץ פחות משני זיתים. ואין הקטרה פחות מכזית א"כ תיקשי ליה מתני' דפרק הקומץ דכ"ו ע"ב דקתני הקטיר קומצה פעמיים כשירה ע"ש אלמא דמצי להקטיר הקומץ שני פעמים וכיון דהקומץ עצמו פחות משני זתים א"כ ע"כ יש הקטרה פחות מכזית שהרי בכל הקטרה והקטרה ליכא כזית שלם והתם בפרק הקומץ פליגי ריב"ל ור' יוחנן בפירושא דמתני' חד אמר פעמים ולא פעמי פעמים וחד אמר אפי' פעמי פעמים ומפרש התם דקמיפלגי דחד סבר יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחות מכזית וחד סבר אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחות מכזית ע"ש וא"כ לזעירי דתפס חבלא בתרי רישי יש קומץ ואין הקטרה כמאן מפרש למתני' וזו קושיא אלימתא היא בעיני וצ"ל דס"ל לרש"י כמ"ש התוס' בפרק כל המנחות דשאני התם משים דהקטר הכל ולעולם אין הקטרה פחות מכזית. ואין להקשות אכתי מנ"ל לזעירי דמקצתו היינו היתר מצטרף אימא היינו שהקטיר מקצתו פעמים ומטעם שהקטיר הכל דהא כי היכי דע"כ לזעירי דמקצתו היינו ע"י ההיתר שמשלימו ה"נ נימא שמשלימו ע"י שהקטיר פעם אחרת והקטיר הכל אבל היתר מצטרף לאיסור מנ"ל די"ל דס"ל לזעירי דלגבי הקטיר קומנה פעמים כשירת לא צריך קרא אלא מסברא אמרינן דכשירה כיון שהקטיר הכל ודו"ק. ודע שמצאתי לתוספות פ"ג דכריתות די"ד ע"א ד"ה פקע וכו' שהק' משם רש"י פרק הקומץ אמאי אצטריך קרא למעט קומץ וכו' ותירצו דמיירי שחצייה העלה לגבי מזבח וכו' עש"ב וכ"כ ג"כ התוס' פ"ד דזבחים דמ"ב ע"ב ד"ה הקומץ וכו' ע"ש והשתא לזעירי לא שייך תירוץ זה שהרי אין הקטרה פחות מכזית וא"כ קושייתם במקומה עומדת לדעת זעירי וצ"ע

בא"ד וא"ת לאביי וכו' מאי קאמר עירובו מניין וכו' א"ץ עירובו לצרף היתר לאיסור וכו' עכ"ל דע לפמ"ש התוס' פרק השוכר שזכרנו למעלה בדבור שלפני זה לחלק גבי ר"ש דאמר כל שהוא למכות דוקא בעיניה אבל ע"י תערובת בעי צירוף ניחא קושית התוס' הכא דאין ה"נ דלאביי הא דקתני עירובו מניין היינו היתר מצטרף לאיסור משום כשנתערב בעינן שיעור ודוקא היכא שהוא בעין הוא דס"ל לאביי יש הקטרה פחות מכזית ושוב מצאתי שכ"כ להדיא התוס' לקמן דל"ח ע"א ד"ה דלית ליה צירוף וכו' גבי אביי גופיה ע"ש בס"ד ודו"ק. אלא שיש להבין בעיקר חילוק זה כיון דבעיניה חייב על כל שהוא א"כ אמאי צריך בתערובת כזית דממ"נ אם כשנתערב נתבטל אותו משהו א"כ איך ההיתר משלימו לכזית הא נתבטל אותו משהו ואי לא בטל א"כ יתחייב עליו ואמאי צריך כזית כיון דחייב בכל שהוא וי"ל לעולם לא בטל אלא דאמרינן דאינו חייב על משהו דכיון דנתערב תו לא אמרינן ח"ש אסור אלא בעינן שיעור איסור שלם או היתר משלימו והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי. להח"ן ז"ל בפרק כל המנחות שהק' על דברי הכ"מ וז"ל ק' אמאי צריך בתערובת כזית כיון דחייב על כל שהו משאור ודבש ונסתייע מדברי התוספות שפירשו