באר משה (כריף) קמח

בעיניה לא משמע כן אלא משמע לאפוקי דליכא איסור בשום תערובת כלל לא שיש לדקדק על מהרש"א אמאי הוצרך לתערובת כלל והוצרך להקשות מכח דילמא דחצי שיעור שהוא בעין דוקא אוסר וכו' ואמאי לא הקשה בפשיטות דהא ע"כ ר' יוחנן דאסר חצי שיעור מכל חלב ס"ל אין היתר משלימו לשיעור למלקות כדקאמר הכא להדיא כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור אלמא דלא דריש מכל היתר מצטרף וא"כ מאי מקשו ואי משום דמ"מ כל דחמץ ל"ל א"כ לתירוצם נמי קשה כמו שהק' מהרש"א ובעיקר קושיא זו יש ליישב דכונת תירוצם ר"ל אצטריך לאיסורא ואפי' ע"י תערובת וכ"כ ה' לשון למודים הלכות פסח סי' קע"ה דף פ"ט ע"ג ד"ה שוב וכו' ע"ש אבל מ"מ עדיין ק' כמו שהקשינו דמ"מ היתר מצטרף לאיסור מנ"ל גבי נזיר דילמא אצטריך קרא אפי' נתערב ואיסור בעלמא י"ל משום דמשרת משמע שיעור מלקות והילכך בעי שיעור ודו"ק

והנה בעיקר ראית הר"ש מהך פלגא דזיתא נראה דכונתו משום דהתם פריך ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה וכו' ומאי פריך דהא השתא מיהא שנתערב ליכא איסור תורה אלא משמע דאפי' נתערב עדיין יש בו איסור תורה של חצי שיעור ומיהו מפרכא קמייתא דפריך התם לא אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן דמשמע דהיכא דחצי שיעור אסור מדרבנן אסור נמי ע"י תערבות דאל"כ אמאי צריך שיעור לבטלו כשנתערב אלמא ליכא חי' בין בעיניה לע"י תערובת ליכא דאיה דנהי דרבנן לא רצו לחלק באיסור דידהו אבל התורה אימא לא קפדא לאסור אלא בעיניה דוקא אבל ממה דפריך ועוד האמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה ראיה היא דע"כ משמע דס"ל לתלמודא דלא מחלקינן בין בעיניה לע"י תערובת. ומכאן ק"ל על התוס' במסכת ע"ז פרק השוכר דס"ז ע"ב ד"ה ואידך וכו' והביאם השע"ה הל' חמץ ד"ע ע"ד שכתבו גבי ר"ש דאמר כל שהוא למכות ה"מ בעיניה אבל כשנתערב בעי שיעור מ"ש וכ"כ התוס' לקמן דל"ח ע"א ד"ה דלית וכו' ע"ש א"כ מנ"ל לתלמודא בפרק גיד הנשה דר"י דאסר ח"ש אפי' נתערב אימא דוקא שהוא בעין כי היכי דאמרינן הכי גבי ר"ש וצריך ליישב דס"ל לתוס' דהכי פריך משום דס"ל לתלמודא דאע"ג דח"ש אינו אינו אסור מן התורה לר"י אלא דוקא בעיניה מ"מ מדרבנן מיהא אסור ע"י תערובת ולכך פריך ועוד האמ' ר"י ח"ש אסור מן התורה פי' וכיון דכשהוא בעין איסור מן התורה א"כ דין הוא שלא תזלזל בתערובתו שאסורה מדרבנן כיון דעיקרו כשהיה בעין אסור מן התורה כנ"ל ליישב לדעת התוס' ולפי שיטה זו אשכחנא פתרי לדברי התוס' בפ"ק דבינה דף ד' ע"ב ד"ה ותנן וכו' שהביאו ראיה מהך דפלגא דזיתא דאין מבטלין איסור לכתחלה אף באיסור דרבנן היכא דעיקרו מן התורה דאי מבטלין אמאי לא הוסיף עליהן עד ששים כדי לבטל אותם אלא משמע כיון דעיקר איסורו דאורייתא כגון היכא דאיכא כזית א"ד ע"ש וכתב על דבריהם ה' ר' חיים אבולעפייא בס' עץ חיים הביאו ה' בני שמואל למהר"ם עדאוי ז"ל וז"ל וליתא דהא דקאמר ליה אבוה לא תזלזל ולא א"ל שיוסיף ויבטל משום דסמך אועוד דח"ש אסור מן התורה עכ"ל ועיין מה שפי' בכונת דבריהם ה' בני שמואל ולפי דבריו צ"ל הא דהוצרכו התוספות להביא בדבריהם א"ל אבוה לא תזלזל וכו' היינו משום דמניה הוא דידעינן דמר בר ר' אשי קא מזלזל ולאו דינא הוא אמנם לפי הדרך שכתבנו ניחא שפיר ואין צורך לדבריו משום דפירכת ועוד גופה היינו נמי משום דעיקר איסורו מן התורה אלא דהתוס' פירכא קמייתא נקטו ואין להק' כיון דפירכא קמייתא נמי עיקרו מן התורה א"כ מה עדיפות יש בפירכת ועוד די"ל דעיקרו מן התורה דפירכא קמייתא היינו אי הוה כזית היה אסור מן התורה אבל פירכת ועוד הך חצי זית גופיה עיקרו אסור מן התורה אי הוה בעין נמצא לפ"ז דסברא זו שכתב מהרש"א דח"ש דאסור מן התורה דוקא בעיניה אבל ע"י תערובת לא במחלוקת היא שנויה דלהר"ש אפי' ע"י תערובת אבל התוספות פרק השוכר ודפ"ק דביצה וכן הגהות מרדכי ס"ל מדרבנן הוא דאסור ע"י תערובת ושוב מצאתי דמחלוקת היא להדיא בין הרמב"ם והראב"ד פ"ה מה' נזירות דין ז' דלהרמב"ם דוקא בעיניה אסור מן התורה ולהראב"ד אפי' ע"י תערובת אסור מן התורה וכ"כ ה' לשון למודים הל' פסח סי' קע"ז דצ"ב ע"א ד"ה ומצאתי וכו' ע"ש ועיין להשע"ה ז"ל הל' חמץ דס"ח ריש ע"א וא"כ ע"כ לומר דלהרמב"ם דפרכת ועוד היינו משום דעיקרו אסור מן התורה ומדרבנן מיהא אסור ע"י תערובת וכ"כ הרמב"ם להדיא דמדברי סופרים אסור ע"י תערובת ע"ש והנראה שמכח פירכא זו הוא דיצא לו דמדברי סופרים אסור משום דאל"כ מאי פריך ועוד הא אמר ר"י וכו' שהרי השתא מיהא שנתערב ליכא לא איסור תורה ולא איסור דרבנן אלא ע"כ צ"ל דאיכא איסור דרבנן ולכך פריך דה"ל עיקרו דאורייתא ודו"ק

ודע דלפי דברי התוספות דפרק השוכר שזכרנו שחילקו גבי ר"ש דאמר כל שהוא למכות בין בעיניה לע"י תערובת ניחא מה שהקשינו על דברי התוס' דפרק אלו עוברין דמשמע מדבריהם דהוה אסיק אדעתייהו דר"י דאסר ח"ש לענין מלקות נמי קאמר דכל איסורין שבתורה אין איסור מצטרף אלמא משמע דבעי שיעור די"ל דס"ל להתוס' דוקא כש כשהוא בעין הוא דאיכא מלקות אבל ע"י תערובת בעי שיעור כי היכי דאמרינן הכי לר"ש וה"ל ר"י ס"ל כר"ש והשתא א"ש דברי התוס' כפשטן ואין צורך למה שנדחקנו בפי' דבריהם אלא דלפ"ז תגדל קושית מהרש"א על דבריהם ועוד תקשי להו מה שהק' הת"י ריש פרק יה"ך דף ע"ד ע"א ד"ה ר' יוחנן וכו' דא"כ ה"ל ר'. יוחנן ור"ל פליגי בפלוגתא דר"ש ורבנן ועוד הקשו מהך דפרק גיד הנשה ע"ש אלא מ"מ עם סוגיית פסחים גופה מיהת דקאמר ר"י אין היתר מצטרף יש ליישב כדכתי' ועיין עוד לחידושינו לקמן דל"ח ע"א ד"ה דלית וכו' ע"ש ודו"ק

בא"ד ואפי' את"ל דרבנן דרשי וכל משרת וכו עכ"ל אין להקשות דאכתי תקשי ליה לחשוב דבש דהא כתיב וכל דבש לא תקטירו די"ל כיון דר יוחנן גופיה ס"ל דיש הקטרה פחות מכזית וק"ל

בא"ד מ"מ מאי פריך לקמן וכו' עכ"ל עיין לחידושינו שם לקמן ודו"ק

ד"ה כמאן וכו' דא"כ מפרש זעירי לברייתא כמו שמפרש אביי וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים שהרי ס"ל יש הקטרה פחות מכזית כדאיתא התם ואיך שייך לומר דזעירי מפרש כמו אביי ודברי התוס' בפרק