באר משה (כריף) קמז

ר"י ס"ל כאביי ולאלימותא בעלמא הוא דמקשו וכל זה דוחק גדול בדבריהם. ומה שנ"ל לומר בכונתם והוא במאי דאיכא למידק בפשטא דשמעתין דקאמר לאפוקי מדאביי ואמאי לא קאמר לאפוקי מדר"י גופיה בר פלוגתיה דזעירי כיון דס"ל לר"י דיש הקטרה פחות מכזית ולפמ"ש התוס' בפרק כל המנחות דנ"ח ע"א ד"ה אביי וכו' דאפשר דר"י התם מודה לרבא דאין הקטרה פחות מכזית ע"ש א"ש מיהו התוספות פרק הקומץ לא ס"ל הכי אלא ס"ל דר"י קאי כאביי א"כ קשה בפשיטות ה"ל לתלמודא הכא לומר לאפוקי מר"י ומאי דכתיבנא נא לעיל דה"ה דהמ"ל ר"י ודאי זה דוחק גדול הוא ולכן נראה להגיה בדבריהם במקום ולא מ"ל צ"ל ועוד ל"ל למימר וכו' וכונתם לקושיא אחרת והיא הקושיא עצמה שהקשינו ולפ"ז מה שתירצו וז"ל וי"ל אפי' מ"ד וכו' צ"ל דלא קאי לתרוצי אלא קושייתם קמייתא בלבד ועוד נראה להגיה בע"א דהך קושיא ול"ל למימר לפי הגהתנו אין כאן מקומה אלא אחר סיום כל דבריהם ותחלה אכתוב שמ"ש התוס' התם וז"ל וצ"ע דממשרת קא דריש וכו' ראיתי להח"ן ז"ל שהגיה ועי"ל דממשרת וכו' ע"ש ויותר נ"ל להגיה ויש גורסין דממשרת וכו' והשתא אחר סיום כל דבריהם עד סוף הדיבור יש להגיה וכצ"ל אבל ק' ל"ל לאפוקי מאביי דהא ר"י קאי כאביי עכ"ל כנ"ל מיהו דברי המקובצת בזה צ"ע ע"ש

והנה ראיתי לה' ברה"ז ז"ל שקיים הגי' וצ"ע דממשרת וכו' וכתב וז"ל נראה דהוא קושיא לדבריהם שלמעלה והוא דבפסחים מוכח דר"י דריש משרת לכ"ע וזעירי דוקא קאי כר"א דדריש כל וכיון דכאן מוכח דע"כ ר"י סבר כאביי וכו' א"כ ודאי דדריש כל וכו' א"כ קשה למה לא חשיב ר"י ג"כ תערובת חמץ וכו' גם מאי פריך המקשה וכו' עכ"ל ועיין מה שפי' בכונתו השע"ה ז"ל והוא דברי נביאות הן בדברי התוס' הן כדברי ה' ברה"ז ולולי דמסתפינא היה נראה דכונת ה' ברה"ז הוא הפי' עצמו שפי' ה' שע"ה בכונת התוס' דעל עיקר גירסתם דגרסי דר"י נפק"ל מוכל הוא דק"ל דבגמ' מוכח דממשרת קא קדריש כמו שהקשו התוס' הכא וזהו שכתב נראה דהוא קושיא לדבריהם שלמעלה דאינו ר"ל לדבריהם של מעלה שכתבו דר"י סבר כאביי ודריש כל אלא ר"ל לדבריהם שלמעלה דגרסי גבי ר"י גבי נזיר מוכל דריש והשע"ה השמיט לשון זה שכתב ה' ברה"ז דהוא קושיא לדבריהם של מעלה ע"ש. ומ"ש עוד ה' ברה"ז וז"ל וכיון דכאן מוכח דע"כ דר"י סבר כאביי וכו' נראה ט"ס נפל בו וכצ"ל אבל ק' דכיון כאן מוכח וכו' ודברי עצמו הוא ומדידיה קא מקשה ותדע שסיים בסוף דבריו וז"ל אכן המעיין ויש לו לב להבין יכול לדחות גם קושיא זו ולתרצה ודוק היטיב עכ"ל ובודאי דחס ליה למרן ז"ל לכתוב כדברים אלה על קושית התוס' אלא ודאי דקושיא שלו היא וכדכתי' ומפני שכונתי בתירוץ קושיא זו למ"ש השע"ה דנימא דר"י דריש מכי כל וכרבנן ע"ש לא כתבתיו וכה"ג הקשו התוס' הכא ד"ה כמאן וכו' לפי' רש"י גבי זעירי מאי פריך כמאן כר"א גם לרבנן יכול להיות דכי כל דרשי וכו' ואפשר דגם ה' ברה"ז ז"ל לזה התירוץ נתכוון ודו"ק

ודע שראיתי לתוס' בפסחים פרק אלו עוברין דמ"ד ע"א ד"ה לענין חמץ וכו' שהקשו כה"ג מר' יוחנן דדריש כל חלב לאיסור חצי שיעור ותירצו וז"ל ואומר ר"י דלא דריש אלא לאיסורא וכו' עכ"ל ולפי דעת ה' ברה"ז דבריהם קשים שהרי ר' יוחנן גופיה דריש כל לענין מלקות גבי יש הקטרה פחות מכזית אבל לפמ"ש ניחא דהתם מכי כל מיהו יש להבין בכונתם דמשמע מתוך לשונם דבקושייתם הוה ס"ד דר"י לענין מלקות נמי קאמר וזה אינו שהרי מדקאמר ר' יוחנן הכא כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור ע"כ משמע דבעי שיעור למלקות ושו"ר להתוס' פ"ג דשבועות דכ"א ע"ב ד"ה כרבי שמעון וכו' שכתבו להדיא הכרח זה ע"ש וכ"כ עוד התוס' ישנים ריש פרק יה"ך ע"ש ותו היכי מקשו נדרוש כל דחמץ להתיר מצטרף לאיסור שהרי אדרבא כיון דר"י קאמר דחצי שיעור אסור אלמא דלא בעי שיעור וצ"ל דר"י לא בא לחדית דלא דריש אלא לאיסורא אלא מילתא מושאלת קאמר כלומר כיון דר' יוחנן לא דריש לאיסורא ה"נ גבי חמץ ולעולם דגם בקושייתם נמי ידעי שפיר דר' יוחנן דאסר חצי שיעור אינו אלא לאיסורא אלא דמ"מ הקשו משום דכל דחמץ ל"ל ותירצו דאפ"ה לא דרשינן מלקות מכל כיון דלא דריש אלא לאיסורא וכו' פי' וא"כ לא אשכחן מלקות מכל והילכך נוכל לומר דאפי' יתירא לא נדרוש מלקות ודו"ק

ודע שהמתבאר מדברי התוספות דלדעת זעירי דקאמר שאור בל תקטירו ס"ל דמלקא נמי לקי וכן גבי חמץ נמי לוקה אבל לר' יוחנן ליכא אלא איסורא וכתבתי זה מפני שראיתי לה' המגיה שבס' מש"ל ז"ל פי"ג מה' שגגות דין ה' ד"ה אמנם וכו' שכתב וז"ל למאן דיליף איסור חלב מתיבת כל הדבר ברור דלאיסורא רבייה קרא ולא למלקות וכו' עכ"ל ובד"ה אך כתב בסיום דבריו וז"ל עלה בידינו וכו' לדעת הרשב"א כיון דרבי קרא לאסורא מילקא נמי לקי ולדעת ה"ה לאיסורא אתרבי ולא לעונש עכ"ל ע"ש ולפי הנראה מדברי התוס' שזו מחלוקת אמוראי נינהו ר' יוחנן וזעירי ועיין לחידושינו לעיל פ"ג דט"ו ריש ע"א ודו"ק

ואגב ראיתי למהרש"א ז"ל שכתב על דבריהם וז"ל ק"ק אימא חצי שיעור שהוא בעין דוקא אוסר ר"י משא"כ חצי שיעור ע"י תערובת וכו' ע"ש דע דלפי חילוק זה נוחין לי דברי מרן כ"מ ז"ל פט"ו מה' מאכלות אסורות דין כ"ו שכתב משם הגהות מרדכי וז"ל מלשון הרמב"ם יש לדקדק וכו' ולא נקט חצי שיעור וכו' דנשמע מניה אפי' באיסור דרבנן וכו' יע"ש והוא תמוה שהרי בהדיא פסק הרמב"ם פ"ב מה' שביתת עשור דין ג' דחצי שיעור אסור מן התורה כר"י כמ"ש שם הכ"מ ז"ל אבל לפי דברי מהרש"א ניחא דהגהות מרדכי איירי בחצי שיעור ע"י תערובת כמו שיע"ש

הן אמת שהר"ש במס' טבול יום פ"ב משנה ג' כתב לחילוק זה של מהרש"א בדרך שמא ושוב דחאו מהלכה מאותה שאמרו בפרק גיד הנשה דף צ"ח ע"א גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא דמשמע אפי' ע"י תערובת אסור מן התורה לרבי יוחנן ואין לפרש כונת מהרש"א אבל ע"י תערובת לא ר"ל תערובת דהיתר מצטרף לאיסור דקיימינן בה משום דהא מנ"ל דהיתר משלימו ונעשה שיעור שלם למלקות אבל לעולם דמודה ה' לענין דעדיין יש עליו תורת חצי שיעור לאיסורא בעלמא אפי' נתערב אמרינן נתבטל דודאי לישנא דמהרש"א דכתב ה"מ