באר משה (כריף) קמו

דרבנן סברי כללא קמא דוקא וכו' עכ"ל פי' אבל סוגיא דהכא סברא כמ"ד כללא בתרא דוקא והילכך מרבינן אפי' בחד צד ומיהו אין תירוץ זה מספיק שהרי בסוגיא דפרק בכל מערבין דף כ"ח ע"א משמע דאפי' למ"ד כללא בתרא דוקא בעינן דומה משני צדדין דקאמר מ"ט מאן דמרבי עופות קסבר כללא בתרא דוקא וכו' ואהני כללא קמא למעוטי כל דלא דמי משני צדדין ופירש"י ואמעיטנהו דגים דלא דמו אלא בחד צד אבל לפי ועי"ל שכתבו ניחא נמי הך דפרק בכל מערבין די"ל נמי דהך שני צדדין נמי דפרי מפרי וגידולי קרקע שוין הן וחשיבי כחד צד וכ"כ התוס' שם ד"ה אהני וכו' ע"ש וא"כ לפי הסוגיא דהכא נמי אמעיטו דגים מיהו רש"י בשמעתין בד"ה מכדי וכו' כתב אהני לאוסופי דאפי' מצד א' כגון דגים וכו' אלמא דס"ל דצד א' דקאמר הכא צד א' ממש קאמר ואתרבו דגים וא"כ מה יענה לסוגיא דפרק בכל מערבין דמשמע דבעינן שני צדדין ואמעיטו דגים ותו בדבור שלפניו הזכיר רש"י להך דפרק בכל מערבין שכתב וז"ל ואתרבו להו עופות ואמעיטו להו דגים כדמפ' במס' ערובין וכו' עכ"ל וא"כ נמצא דבריו סתרי אהדדי וגם הסוגיות סתרי אהדדי ונראה דס"ל לרש"י דע"כ סוגיא דהכא פליגא עם סוגיא דפרק בכל מערבין דלפי סוגיא דהכא דע"כ צד א' סגי ולכך כתב ואפי' מצד א' כגון דגים וכו' היינו לפי סוגיא דהכא ומאי דכתב בדבור שלפניו ואמעיטו להם דגים וכו' אינו אלא משום דלפי מאי דפריך המקשה כללא בתרא מאי אהני וכו' ע"כ דקס"ד דברייתא בעי שני צדדים ולמעוטי דגים כמו סוגית עירובין ולכך פי' כן בפשטא דגופא דברייתא כדי שמתוך כך יתבאר לך סברת המקשה ודו"ק נ"ל

ד"ה איכא וכו' כמו ולקחת את המרצע וכו' עכ"ל פ"ק דקידושין דף כ"א ע"ב ולא ידענא מאי אולמיה להו טפי הך ולקחת את המרצע וצ"ע

שם גמ' שהרי אמרה תורה משרת עיין לחידושינו לעיל דכ"ה ע"א

שם חוץ מאיסורי נזיר וכו' התוס' בפרק אלו עוברין דף מ"ג ע"ב ד"ה חוץ וכו' כתבו וז"ל אע"ג דבחטאת נמי קאמר לקמן לר' יוחנן היתר מצטרף לאיסור הכא לא חשיב חטאת דבקדשים לא קמיירי עכ"ל וק"ק דא"כ מנ"ל לזעירי לפלוג אר' יוחנן אימא דר' יוחנן דלא חשיב שאור משום דבקדשים לא קמיירי דע"כ מה"ט לא קאמר נמי זעירו אף בחטאת ולפי מ"ש התוס' פרק הקומץ דכ"ו ע"ב דר"י ס"ל כאביי דיש הקטרה פחות מכזית ניחא דמש"ה פליג זעירי משום דר"י דס"ל הקטרה כדקאמר נמי תלמודא לאפוקי אביי וע"כ דה"ה דה"מ תלמודא לומר לאפוקי ר"י אבל לפמ"ש התוס' פרק כל המנחות דנ"ח ע"א ד"ה אביי וכו' דאפי' ר"י אפשר דס"ל כרבא דאין הקטרה פחות מכזית א"כ קשה מנ"ל לזעירי לפלוג ואף דנימא דהקטרת שאור לא מקרי קדשים דגוף הקרבן הוא דמקרי קדשים דוקא וכה"ג כתבו התוס' פרק איזהו מקומן דף ן' ע"ב ד"ה אלא וכו' ובפ"ב דיומא דכ"ג ע"ב ד"ה ילבש וכו' ע"ש מ"מ ס"ס כיון דהקטרת שאור היא על גבי המזבח אימא דבמידי דקרב על המזבח לא קמיירי כי היכא דאמרי' בקדשים לא קמיירי ודו"ק. ודרך אגב ראיתי למהרש"א פרק אלו עוברין דמ"ה ע"א ד"ה משום וכו' דאשתמטיה דברי התוס' פרק הקומץ שזכרנו ע"ש וכ"כ השע"ה ז"ל הל' חמץ דף ע' ע"ד ע"ש

דף ל"ו ע"א רש"י ד"ה לימא זעירי וכן נמי לענין חמץ וכו' עכ"ל לכאורה ק' לפירושו מאי משני לאפוקי מאביי ס"ס ליתני וכן נמי חמץ והוה שמעינן שפיר לאפוקי אביי ואי לאו פי' רש"י היה אפשר לומר דקושיית תלמודא אינו ר"ל ליתני נמי חמץ דלהא י"ל חדא מנייהו נקט ואין להק' דא"כ מנ"ל לזעירי לפלוג אימא דר' יוחנן נמי חדא מנייהו נקט דהא אין למדין מן הכללות די"ל כיון דשאור ונזיר מתרי קראי מחולקין נפקי ה"ל למחשב כולהו אבל לזעירי דחמץ ושאור תרוייהו מכל קא דריש א"ץ לחשוב כל מאי דאתי מכל אלא דקושיית תלמודא היא מאי אולמיה דנקט שאור וה"ה חמץ ולא קאמר איפכא חמץ וה"ה שאור ולזה משני שפיר דאי נקט חמץ היה מקום לטעות גבי שאור דס"ל כאביי אבל לפירש"י דקושיית תלמודא ליתני נמי חמץ א"כ מאי משני וי"ל דהכי משני כיון דשאור יש בו חידוש אחר לאפוקי אביי ולכך אין לחוש אם נקט שאור והניח חמץ משום דנקט מילתא דיש בה רבותא טפי ודוקא לפום מאי דס"ד דשאור וחמץ שוין בחידושייהו דלית בהו אלא חידוש היתר מצטרף לאיסור לכך פריך ליתני תרוייהו כיון דשוין הם ודו"ק

תוס' ד"ה אין היתר וכו' דא"כ לפרוך אדר' אבהו נמי וכו' עכ"ל פי' לפרוך אדר' אבהו אמאי לא תני חמץ אבל ליכא למפרך אמאי לא תני שאור שהרי ר' יוחנן ס"ל בפרק הקומץ דכ"ו ע"ב דיש הקטרה פחות מכזית וא"כ ל"ל צירוף ואין לומר ס"ס אמאי לא דריש כל דגבי שאור להתיר מצטרף לאיסור כמו גבי נזיר די"ל כיון דס"ל לר' יוחנן יש קומץ פחות משני זתים ממילא דכל אתא לרבות מקצת אותו קומץ דהיינו פחות מכזית דבהכי תליא פלוגתייהו כדאיתא התם ואין להק' אמאי ק"ל לתוס' אימא אין ה"נ דקושיית תלמודא דפריך א"ה חמץ נמי קאי נמי אר' אבהו דא"כ מאי משני לאפוקי מאביי דתינח דזעירי דנקט שאור אבל ר' אבהו דנקט נזיר מה ענין אביי לגבי נזיר. וראיתי לתוס' פרק הקומץ רבה דכ"ו ע"ב ד"ה אין הקטרה וכו' שהקשו כמו שהקשו הכא דמר' יוחנן נמי תיקשי כמאן כר"א וכתבו עוד וז"ל ולא מצי למימר לאפוקי מאביי דהא ר"י קאי כאביי עכ"ל ע"ש ודבריהם תמוהין דאיך שייך כלל לתרוצי אר' יוחנן לאפוקי מאביי מה ענין אביי לגבי נזיר כדכתי' וראיתי להשע"ה ז"ל הל' חמץ דע"א ע"א שנתעורר בדבריהם וכתב דיש למחוק מ"ש דהא ר' יוחנן קאי כאביי ע"ש ואינו נראה דא"כ מה ענין ושייכות קושייתם התם בפ' הקומץ דבשמעתין הוא דשייך להקשות כן ועוד למה לא הקשו קושייתם אלא לבתר שכתבו דאביי קאי כר"י כמו שיע"ש אלא ודאי דהוצרכו להך הצעה כדי להקשות דהא ר' יוחנן קאי כאביי ומש"ה שייכא קושייתם התם וראיתי להח"ן ז"ל בחי בחידושיו שם שהגיה ועוד דהא וכו ור"ל ועוד אפי' את"ל דאביי פליג וכו' את"ד ע"ש ודבריו תמוהין דע"כ ר"ל אפי' את"ל דאביי פליג גבי נזיר וא"כ מאי דחייה היא זו דר' יוחנן קאי כאביי שהרי הא דר' יוחנן קאי כאביי היינו גבי הקטרה ואנן גבי נזיר קאמרינן לאפוקי מאביי וצ"ל דדבריו שלא בדקדוק ור"ל אפי' את"ל דשייך האי שנוייא לאפוקי מאביי אע"פ דאביי מיירי לעניין הקטרה מ"מ הא