באר משה (כריף) קמד

שנים ע"ש אלמא משמע דאשם ועולה שוין הן ודו"ק

תוס' ד"ה דבין הבינים וכו' והא לא שמעינן ליה מענבים דקרא עכ"ל פי' דענבים דקרא מיירי שאכל כזית גוף הענב שבין חרצן לוג עם החרצן והזג שעמו דכך הוא דרך אכילת הענבים אבל שיעור כזית מהאוכל שבין החרצן לזג לבד ה"א בטלה דעתו וכו' וק"ל

שם גמ' וכל בהמה כלל לשמור חזר וכו' עיין להתוס' פ"ב דיומא דף כ"ד ע"א ד"ה אין וכו' שהעתיקו נוסחא אחרת ועיין למהרש"א שם

שם ד"ה ור"א וכו' וריבה יותר מריבה ומיעט וכו' עכ"ל ר"ל לא מצינו שיחלוק ומרבה יותר מכעין הפרט מכח ריבה ומיעט אלא גם הוא מודה וע"כ הא דמודה היינו משום דהך כלל ופרט וכלל דדרשי רבנן דורשו ר"א לפרט וכלל ופרט ומפיל כלל הא' אבל לא שייך לומר דמודה לרבנן דדרשי הך מידה דכלל ופרט וכלל שהרי ר"א דריש כל התורה בריבה ומיעט וריבה. ודע שהריטב"א פ"ק דקידושין דף כ"א ע"ב סובר דמאן דדריש כלל ופרט וכלל וכן מאן דדריש ריבה ומיעט וריבה כל חד וחד פעם דריש הכי ופעם דריש הכי כפי מה שקבלו באותו מקום ע"ש ומדברי התוס' הכא נראה להוכיח דלא ס"ל הכי אלא מאן דדריש כלל ופרט וכלל לא דריש בשום דוכתא ריבה ומיעט וריבה וכן מאן דדריש ריבה ומיעט וריבה לא דרש בשום דוכתא כלל ופרט וכלל דאל"כ היכי מוכח דר"א דריש פרט וכלל ופרט אימא הא דלא חלק על רבנן משום דמודה לרבנן דדרשי מידת כלל ופרט וכלל ואע"ג דאיהו דריש כל התורה בריבה ומיעט וריבה פעם דריש הכי ופעם דריש הכי אבל מידת פרט וכלל ופרט לעולם דלא ס"ל אלא ודאי דלא ס"ל להתוס' כהריטב"א. וראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' עבדים דין ט' שרצה לדייק מדברי ה' עצמות יוסף בקידושין דלא ס"ל כסברת הריטב"א ע"ש ובמסקנת דבריו הזכיר דברי התוס' בפ' המפלת דף ל' ע"א ד"ה וש"מ וכו' דמוכח מדבריהם דלא ס"ל כהריטב"א יע"ש ונראה דגם מהתוספות דהכא ע"כ מוכח דלא ס"ל כהריטב"א כדכתי' ובעיקר סברת הריטב"א כונתי למה שהק' עליו ה' מש"ל מסוגיא דפ"ק דשבועות ומייתי לה סוף פ"ח דמס' בכורות דף כ"א ע"א כמ"ש בחידושי לבכורות ע"ש ודע שהרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין ב' פסק דעלין ולולבין מותר כרבנן דפליגי אר"א וע"כ משום דדרשי כללי ופרטי כמבואר בסוגיין וזה הפך המקומות דפסק רבינו כמ"ד דדריש רבוי ומיעוט כמו שהק' ה' עצמות יוסף ז"ל שהזכיר ה' מש"ל ז"ל ע"ש

בא"ד א"נ אומר ר"י דע"כ אית ליה בעלמא פרט וכלל ופרט דאי הוה דריש במיעט וריבה ומיעט וכו' עכ"ל ק"ק אימא לא דריש לא הא ולא הא לא ריבה ומיעט וריבה ולא פרט וכלל ופרט דס"ל דמדות אלו לא ניתנו לידרש ולכך דריש מיעוט אחרון לכדר"א ן' עזריה וכן צ"ל לדעת הליכות עולם שבספר יבין שמועה כלל קכ"ט דף נ"א ע"ב שכתב דר' ישמעאל אינו דורש מידת פרט וכלל ופרט ע"ש וע"כ דאינו דורש נמי מידת ריבה ומיעט וריבה דהא ר' ישמעאל דורש כל התורה כולה בכללי ופרטי ולא במיעוטו ורבויי ודו"ק

ואגב ראיתי לה' יבין שמועה ז"ל שם בד"ה כתב הליכות עולם וכו' שכתב על הליכות עולם וז"ל לא דק היטיב בסוגית הגמ' דהא ליכא אלא תרי סברות ר"א ורבנן וכו' וא"ת דרבי ישמעאל בכל התורה דריש בכללי ופרטי אבל פרט וכלל ופרט דריש מיעט וריבה ומיעט וכו' עכ"ל והא דניחא ליה לה' דלא חשיב ר' ישמעאל למידה זו דמיעט וריבה ומיעט כמו שהק' לחשוב פרט וכלל ופרט נראה כיון דלא דריש כל התורה ברבוי ומיעוטי אלא חלוקה זו לבד מיעט וריבה ומיעט לא חש למחשבה כיון דלא דריש כל התורה בכה"ג ברבוי ומיעוטי אבל אי הוה דריש לחלוקה זו במדת פרט וכלל ופרט ה"ל למחשבה כיון דדריש כל התורה בכה"ג בכללי ופרטי כנ"ל בכונתו

עוד כתב וז"ל וא"ת דמפיק להו לדרשא אחריני כמו מי שדורשן התם האי לר"א ן' עזריה וכו' הא נמי ליתא דגמ' שאל התם ולר"א ן' עזריה וכו' משמע דאפי' לר"א ן' עזריה בעי דמהיכא נפיק ליה פרט וכלל ופרט וכו' עכ"ל לא ידעתי מאי מקשה דאין ה"נ דמהמקשה משמע הכי מ"מ למאי דמשני ליה בשנויא קמא סבר לה כר"א דר"ל דר"א ן' עזריה לא דריש מידת פרט וכלל ופרט גבי נזיר וה"נ ר' ישמעאל נמי לא דריש לה

גם מ"ש עוד וז"ל ואין לתרץ וכו' ומאי דפריך גמ' לר"א בן עזריה פרטא מנ"ל היינו משום כיון דר"א בן עזריה אינו חולק עם רבנן וכו' עכ"ל אחר המחילה דבר תימא הוא דא"כ דזהו הכרח המקשה איך משני ליה בשנוייא קמא סבר לה כר"א וכו' פי' ולא דריש פרט וכלל ופרט שהרי כיון דע"כ מוכח ממתני' דר"א ן' עזריה אית ליה פרט וכלל ופרט מדלא פליג ארבנן אלא ודאי דאינו מוכרח כיון דדריש למחרצנים ועד זג לשתי חרצנים וזג ממילא דפליג ארבנן דדרשי ליה לפרט אחרון אלא המקשה בדרך שאלה קאמר

גם מ"ש עוד וז"ל הא לא אפשר וכו' א"כ לכתביה לגבי פרטה וכו' עכ"ל שנויא קמא דגמ' הוי חיובתיה וע"כ דלשנויא קמא לא תש לקושיא זו דלכתביה לגבי פרטי וא"כ ה"נ לר' ישמעאל וכן נמי לר"א ע"כ דלא חייש למאי דלא כתבי לגבי פרטי ומש"ה לא דריש פרט וכלל ופרט ומרבי אפי' עליון וצ"ע

ומה שק"ל על הליכות עולם הוא דאי ר' ישמעאל דורש לפרט אחרון לכדר"א ן' עזריה וס"ל פרט וכלל ונעשה מוסיף ומרבה אפי' עלין קשה וה"ל סברא ג' א"כ מנ"ל לתלמודא דפריך ור"א פרט וכלל ופרט מנ"ל וכתבו התוס' הכא משם ר"י דפריך משום דאי הוה דריש ריבה ומיעט וריבה הוה דריש גבי נזיר הכי דהכי עדיף מלדרוש לכדר"א שהרי ר' ישמעאל יוכיח דדריש כל התורה בכללי ופרטי ואפ"ה גבי נזיר לא דריש פרט וכלל ופרט אלא דפרט אחרון לכדר"א ן' עזריה ה"נ לר"א אע"ג דדריש כל התורה בריבוי ומיעוט אפ"ה לא דריש גבי נזיר מיעט וריבה ומיעט אלא מיעוט אחרון לכדר"א ן' עזריה וצ"ע

והנה בעיקר כונת הליכות עולם שכתב מפיק להו לדרשא אחרינא כמו שיש מי שדורשן התם נראה דכונתו דהוקשה לו קושית התוס' לעיל דף ל"ר ע"ב ד"ה מיין ושכר וכו' שהקשו דבפ"ק דף ד' דריש להו לאיסור יין של מצוה וכו' ע"ש ומכת קושיא זו ס"ל להליכות עולם דע"כ סוגיות פליגות דסוגיא דפ"ק לא דרשי להוי מיעוטי לפרטי וכללי וגם נמי