באר משה (כריף) קמב

כונת ה' שהספק השני שיש לאסתפוקי בדבריו היינו שנפרש דבריו שחושב שבודאי נזיר ויעשה דין נזירות ודאי ולא ספק וא"כ לא אמר כלום ואינו נזיר כלל ומשום דשמא כונתו שא' מכם שנתכוון אל האמת והוי נזיר ודאי לכך הוי נזיר מספק ולא נחית ה' אלא לאפוקי שאינו מצד הנודר אלא מצד המדיר ולפ"ז אינו דומה ממש לראשונים דהתם נתחייבהו מספק שמא כדבריו שהוא חיה ודאי אבל הכא נתחייבהו מספק משום שיש שני פירושים בכונתו אלא דומה לראשונים לענין שהוא מצד המדיר דכמו חיה שנתכוון לומר שודאי חיה וה"נ נתכוון לומר שודאי נזיר וכו' וא"ת אמאי לא נשאול אותו מה כונתו וי"ל כגון שאומר שדעתו מהשיהיה משמעות לשונו א"נ כגון ששכח מה היה בדעתו וכה"ג כתבו התוס' פ"ג דשבועות דף ך' ע"א ד"ה לישנא וכו' ע"ש

בא"ד וצ"ע אמאי לא תני תו שאין כולכם נזירין וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל דלא תני שניכם נזירין כדקתני לעיל משום כיון דתני כולכם נזירין ה"ה שניכם נזירין דהוי דומה לה ואע"ג דלעיל קתני לה מ"מ אין צורך כ"כ אבל אין כולכם נזירין לא קתני כלל מילתא דדמי לה ועיין להתי"ט ז"ל

לעיל בא"ד כלומר שכולם ספק נזירין וכו' עכ"ל דאי ודאי נזירין קאמר לא אמר כלום כמ"ש התוס' בסמוך ומיהו לעיל דף ל"ב ע"ב בתוס' ד"ה ששה וכו' גבי שניכם נזירין וכולכם נזירין כתבו התוס' דנזירין ודאי קאמר משום דסבור שכל אחד סבור לומר אמת וי"ל לא דמי התם משום דספקו יכול להתברר וא"כ שייך שאומר במה שסובר שכל א' דומה בעיניו שאומר אמת אבל הכא דאין ספקו שייך שיתברר ולכך אין בדבריו כלום וק"ל

תוס' ד"ה אלא ר' יהודא וכו' אלא נשנית לתנא דפ"ב דלעיל וכו' הילכך מתניתין דהכא אתיא כוותיה עכ"ל לא ידענא מה תיקנו ס"ס תיקשי אמתני' דלעיל גופא מני וכבר תלמודא פריך עלה לעיל דף י"ג ע"א מני ומשני ר' יהודא דכרי וא"כ לר' אשי תיקשי ליה בין מתני' הכא ובין מתני' לעיל מני ולולי דבריהם נראה דאין ה"נ לרב אשי ע"כ מתני' דלעיל והכא ר"מ היא דהכי קימ"ל סתם משנה ר"מ א"נ ר' יוסי היא דאשכחן ליה פ"ג דקידושין דף ס"ד ע"ב דס"ל דלא מחית נפשיה לספקא ע"ש מיהו זה אינו דמאן לימא לן דר' יוסי לית ליה דגבי נזירות בעי הפלאה כר' טרפון משום דגלי קרא כי יפליא בשלמא ר' יהודא דכרי דקאמר תלמודא הכא אליביה דלא חייש להפלאה היינו מדקאמר גנב משמע אבל אי הוה קמן הוי נזיר אלמא דלא חייש להפלאה אלא נראה כתירוץ א' וק"ל

סליק פ"ה

פרק ששי

דף ל"ד ע"א תוס' ד"ה וחייב על היין וכו' ונראה דעיקר חידוש לת"ק בא לומר חייב על הזגין וכו' עכ"ל אבל מפירש"י לקמן דף ל"ח ע"ב ד"ה ורבא אמר וכו' משמע דגם ביין וענבים איכא חידוש דלא תימא עד דאכיל לכולהו וכו' ע"ש ועיין לחידושינו שם ד"ה מיין וכו' ודו"ק

שם ד"ה מיין וכו' לאסור יין של מצוה וכו' עכ"ל ק"ק תיקשי להו בסוגיא דלעיל פ"ק גופא דף ד' ע"א דדריש יין הוא דלתסר אבל שאר משקין לא אע"ג דדריש לאיסור יין של מצוה וכו' ותו קשה בשמעתין הכא דקאמר מאי מיעט מיעט שבשתא ופירש"י יין הראוי להשתכר בו אסור אבל מידי אחרינא לא טפי ה"ל לומר מיעט שאר משקין מלומר שבשתא דמידי דאוכל הוא וי"ל הא דמיעט בנזיר שאר משקין לאו מתיבת יין יתירא דריש לה אלא משום דכל הפרשה כולה אינו מדבר אלא כיוצא מן הן הגפן ועיין עוד לחידושינו לעיל בפ"ק דף ד' ע"א מה שכתבתי בזה על דברי רבינו ע"ש מיהו קשה אמאי לא ק"ל לתוס' דהכא דריש מכל אשר יעשה מגפן היין ריבה ולעיל פ"ק דף ד' דרשינן ליה לר"ש עד שיזור מכולן ולרבנן לימד על איסורי נזיר שמצטרפין וי"ל דלעיל דריש מתיבת מכל כמ"ש שם התוס' דף ד' ע"א ד"ה מכל וכו' ושוב מצאתי שכ"כ התוס' להדיא לקמן דף ל"ז ע"ב בד"ה שאם וכו' בסוף דבריהם ע"ש

בא"ד ושכר לילף למקדש וכו' עכ"ל דרשא זו דרשת ר"ש לעיל פ"ק דף ד' ע"א אבל רבנן פליגי עליה ודרשי ליה דאתא ללמד היכא דנזר מחד הוי נזיר כדאמ' לעיל ורבנן מאי ושכר ש"מ תרתי ע"ש והא דנקטו התוס' דרשא דר"ש טפי אפשר לומר משום דסתם ר"א הוא ר"א בר' שמעון ולכך נקטו דרשא דר"ש דמסתמא ר"א לא יחלוק על אביו אמנם הא ליתא דסתם ר"א בר שמוע כמ"ש רש"י פרק הערל דף ע"ב ע"ב בד"ה ראיתי וכו' ולכן נראה דנקטו דרשא דר"ש טפי משום דלעיל פ"ק דף ד' ע"א משני ואב"א ר"ש לית ליה איסור חל על איסור ופירש"י דר"ש לטעמיה דלית ליה איסור חל על איסור משמע מפירושו דרבנן נמי דאמרי היכא דנור מחד הוי נזיר לאו משים דקרא דשכר אלא לטעמייהו נמי דס"ל איסור חל על איסור ולפ"ז רבנן ור"ש בסברא פליגי ולא בקראי וכ"כ ה' אורח מישור ז"ל לעיל שם ע"ש ולכך נקטו דרשא דר"ש דהויא בין ללישנא קמא בין לשנוייא דואב"א ומיהו מדברי התוס' פ"ק ד"ה ר"ש וכו' מוכח דלא ס"ל כפירש"י לעיל כמ"ש שם בחידושינו ועיין עוד מה שאכתוב דף הסמוך לזה ד"ה ור"א וכו' לדעת הליכות עולם ע"ש ודו"ק

שם ד"ה מה פרט מפורש וכו' וע"ק מה אנו מרויחין וכו' עכ"ל אע"ג דזהו קושית הגמ' כונתם דקרי לה מאי קרי לה וק"ל

בא"ד אבל ענבים שהתליעו נרבה כעין הפרט וכו' וא"ת והא איכא ענבים שהתליעו שלא נכתבו וכו' עכ"ל והא דכתבו בתחילה דבריהם וז"ל חדא דחומץ כתיב וכו' ומ"ש ענבים שהתליעו מחומץ וכו' עכ"ל כונתם מכח המידה דכעין הפרט ודו"ק

בא"ד ואין לך מה לרבויי וכו' כצ"ל

בא"ד בוסר מפרט דענבים גם ענבים שהתליעו מפרט דחומץ וכו' עכ"ל לכאורה נראה דלפ"ז גבי כלל ופרט וכלל לא מרבינן אלא כעין הפרט של פרט א' שהרי כיון דליכא אלא פרט א' וק"ק דא"כ מאי פריך לקמן דף ל"ה ע"ב מכדי וכו' מאי איכא ביני ביני וכו' הא איכא בינייהו דתרי פרטי מרבינן מכל פרט ופרט כעין הפרט אבל בתרי כללי לא מרבינן אלא כעין הפרט של פרט אחד ותו קשה דלפ"ז ע"כ דתרי פרטי וכללא מרבינן יותר מתרי כללי