באר משה (כריף) קמא

ובא ט' ואמר הריני נזיר אם הוא כדברי א' מכם וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי לישנא לקח דרך אחר לעצמו חוץ ממתני' ואמאי לא פי' בפשיטות כדקתני מתני' דאחר שהזירו כל הששה בה"ז ואמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר והשמיני אמר שאין א' מכם נזיר והט' אמר שכולכם נזירין ונראה דהוכרח לפרש הכי משום דלא קאמר תלמודא משכחת לה כדתנן וכו' כדנקט בסמוך גבי בשלמא שית משכחת לה כדתנן וכו' משמע דס"ל לתלמודא דאיכא נמי המצאה אחרת חוץ ממתני' וע"כ דה"ה דה"מ למנקט לה וחדא מנייהו קתני ודו"ק

בא"ד ואמר לנו המורה וכו' ודייקא נמי וכו' התוס' דף ל"ג ע"א ד"ה ראה את הכוי וכו' הקשו וא"ת איכפל תנא לאשמועינן כב"ש ולא כב"ה וכו' ע"ש ועדיפא ה"ל להקשות טפי דאיך יסתום דלא כהלכתא ותו דגבי מתני' דלעיל דהיו מהלכין בדרך וכו' קתני מחלוקת ב"ש וב"ה וא"כ איך יסתום הכא אחר המחלוקת דמשמע הלכה כסתם דקימ"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וק"ל

בא"ד דקא בעי תלמודא מני וכו' כצ"ל

בא"ד דאלו לכ"ה דהוי נזיר גמור וכו' עכ"ל משמע דהוי נזיר ודאי ולא נזיר ספק ודלא כר' שמעון דס"ל נזיר ספק וכן משמע נמי מדלא כתב וכולה ר' שמעון אליבא דב"ה והכי נקטו התוס' אלא משמע דס"ל לרש"י דב"ה הוו סברא שלישית וג"כ מחלוקת בדבר דלר' יהודא אינו נזיר כלל ולר' שמעון נזיר ספק ולב"ה נזיר ודאי אבל דעת התוס' אינו כן אלא דלב"ה נמי הוי נזיר ספק כר' שמעון וכ"כ ה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' בד"ה תו אמרינן וכו' בסוף דבריו וז"ל שו"ר לרש"י בסוף פ"ה דנזיר עלה דמתני' דכוי דכתב רב"ה ס"ל דספק נזירות הוי נזיר ודאי והתוס' שם כתבו דאפשר דב"ה אתו כר' שמעון וכו' עכ"ל ע"ש ודלא כהרב לח"מ ז"ל בפ"ב מה' נזירות דין ח' שסובר בפשיטות דאליבא דרש"י נמי לב"ה הוי נזיר מספק כר' שמעון וכדברי התוס' ז"ל וז"ל וכתב שם רש"י תרי לישני וכו' וללישנא בתרא כב"ה נמי מתוקמה וכר' שמעון דספק נזיר להחמיר וכן כתבו התוס' שם וכו' עכ"ל ע"ש ואחר המחילה אגב שיטפיה לא דק בדברי רש"י אלא דכונת רש"י הוי נזיר ודאי לב"ה ונראה דהכריחו רש"י לזה ולעשות ג' מחלוקת בדבר משום דהכי משמע פשטא דמתני' דקתני כולן נזירין משמע דנזירין ודאי ותו דלפי' התוס' כולן נזירין הוי לצדדין דלגבי שלשה הראשונים הוו נזירין ספק ולגבי ג' אחרונים הוו נזירין ודאי וכן נמי לפי' הי"מ דכולן נזירין מספק הוצרכו לידחק בכונת הנודר דאם יש אחד מכם נזיר שמא ר"ל שיודע בעצמו שהוא ודאי נזיר והילכך הוצרך רש"י לפי' דלב"ה הוי נזיר ודאי דלא כר"ש ודו"ק

ודע שהרמב"ם בפי' המשנה וכן בחיבור פ"ב מה' נזירות דין ח' מפרש מתני' בע"א וס"ל מתני' מותקמה כב"ה ואפי' אליבא דר' יודא ומפרש דסיפא דמתניתין דקתני הריני נזיר שא' מכם נזיר לא קאי ארישא אלא מילתא באפי נפשה כמ"ש הלח"מ ז"ל עש"ב ומה שהק' עליו וז"ל ותו קשה לפי פירושו דמילתא באפי נפשה ולא קאי אדלעיל וכו' א"כ דאי הוא קאי וכו' מאי האי דאמרו שם בגמרא וכו' עד סוף הלשון ע"ש דבריו סתומין ונראה דכונת קושיתו משום דסובר דט' נזירין וט' נזיריות דתרי ברייתות מיירי כולן בכוי וא"כ היכי אפשר לפרשן וגם היכי מתפרש תלמודא שהרי כיון דבכוי ליכא אלא ששה כדקתני מתני' וע"ז תירץ דהנך ברייתות לא איירי כולן בכוי אלא כמו מתני' ששה דכוי ושלשה דהנך שראו אנשים וכו' וט"ס נפל בתירוצו וכצ"ל וי"ל דהוא מפרש דחד אמר ט' נזירין וחד אמר ט' נזירות היינו כמו מתני' ופירשו בגמ' וכו' עכ"ל והם דברים פשוטים

מיהו הא ק"ל לפי' רבינו דחלוקה אחרת היא ולא קאי אכוי אלא כגון שראו שני אנשים באים כנגדו א"כ מאי פריך תלמודא כלל אבל תלת היכי משכחת לה שהרי משכחת לה שפיר בחד גברא כמו הששה דכוי עצמן וכגון שאותו גברא עצמו שראה את הכוי ראה נמי שני אנשים באים כנגדו אחד נזיר וכו' ואמר הריני נזיר אם אחד מכם נזיר והריני נזיר אם אחד מכם אינו נזיר ואמאי הוצרך לידחק כגון דאמר נזירות ט' הכל עלי וכמ"ש הלח"מ וצל"ע

ודע שיש טעות דק בדברי רבינו בפירוש המשנה במה שסיים וז"ל וזהו ענין אומרם כולכם נזירין וכו' ע"ש דתיבת כולכם טעות היא וצריך להיות כולן וכן נמי צריך להגיה שאמרו כל אחד חלק וכו' ע"ש

שם במשנה ראה את הכוי וכו' וז"ל התוס' דף ל"ג ע"א ד"ה ראה את הכוי וכו' ודינו כחיה לכסוי וכו' כבהמה לאסור חלבו וכו' עכ"ל דע"כ לאו על גוף הכוי קאמר דא"א שהוא חיה ובהמה אלא על הדין שבו קאמר לענין כסוי וחלב ובזה נוחין לי דברי התי"ט שהביא פי' הרע"ב שפי' שהכוי ספק בהמה ס' חיה ספק בריה וכתב עליו וז"ל לכאורה משמע ששלש ספיקות בדבר וליתא וכו' ע"ש ואיכא למידק עליו דארבע ספקות בדבר דהא איכא ספק בהמה וחיה אלא משום דס"ל דאינו על גוף הכוי קאמר כמ"ש התוס' ודו"ק

בא"ד דאע"ג דכוי ספק חיה אותו שאומר חיה וכו' כצ"ל: בא"ד גם זה אומר אמת לכך ג' אחרונים וכו' כצ"ל

בא"ד דשמא ר"ל אם יש א' מכם שיודע בעצמו וכו' והרי אין אחד מהם יודע וכו' עכ"ל פי' וכיון דאין א' מהם יודע א"כ לא אמר כלום ואינו נזיר כלל וכיון דאיכא לאסתפוקי נמי דשמא ר"ל יש א' מכם שודאי נזיר שנתכוון אל האמת והוי נזיר ודאי מפני שהאמת אתו מש"ה נזיר מספק וכמבואר בדבריהם בסמוך גבי הג' שאמר כולכם נזירין וראיתי להתי"ט שכתב וז"ל אפשר לי לומר דבלא"ה ספיקא הוי וכו' עד ועכשיו ספק כל התשעה שוים הם עכ"ל הא ודאי כשנתכוון לומר שאחד נזיר ודאי מפני שחושב בודאי נזיר הוא א"א לפרש שכונתו שא' מהם נתכוון אל האמת דא"כ הוי נזיר ודאי שאמת הוא כדבריו שא' נתכוון לאמת כמ"ש התוס' ואם כונתו ר"ל שא' מהם נזיר ודאי לענין שיעשה דין נזירות ודאי ולא ספק א"כ אינו נזיר כלל שהרי כל א' עושה דין נזירות ספק ואינו כדבריו ולא אמר כלום כמ"ש התוס' ואע"ג דראשונים האחד שאמר שזה חיה נתכוון לומר שזה ודאי חיה ונזיר מספק התם שאני משום שמא כדבריו שהוא חיה ודאי אבל הכא ודאי אינו כדבריו שאמר ודאי נזיר אלא ספק נזיר וא"כ אין בדבריו כלום אלא