באר משה (כריף) קמ

רש"י ד"ה אביי אמר וכו' וחבריה אמר הריני נזיר שאין זה פלוני א"נ פלוני הוא אהוי וכו' כצ"ל והתוס' דף ל"ד ע"א ד"ה אביי אמר כתבו וז"ל כגון דאמר אי לאו פלוני אהוי נזיר וכו' כצ"ל ונמחק תיבת נמי דע"כ דהתוס' לא גרסי תיבת נמי אלא דחזר מדבריו ואמר דוקא אי לאו פלוני הוא אהוי נזיר וכ"כ ה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' ד"ה והנה וכו' ע"ש

ודע שראיתי לה' המאירי שמפרש דברי אביי כפי' רש"י דאפי' לא נתקיימו דבריו קאמר ובאופן אחר מפירש"י והוא כגון שאמר שני דברים דהיינו הריני נזיר שזה ראובן ואינו שמעון דהיינו חיוב ושלילה ואם ראובן ואינו שמעון ה"ז נזיר ולא סוף דבר שהוא נזיר כשנתקיימו כל דבריו ר"ל שהוא ראובן אלא אף אם אינו ראובן שנמצא שלא נתקיימו דבריו הראשונים הואיל ומ"מ נתקיימו מו דבריו האחרונים כגון שלא היה שמעון אלא אדם אחר הרי הוא נזיר מצד דבריו האחרוני' הא אם היה שמעון לב"ה אינו נזיר כלל הואיל ולא נתקיימו דבריו כלל את"ד ע"ש ונראה דלפי פי' זה לא גרסינן א"נ אלא הגירסא היא כגון דאמר לאו פלוני ומאי לא נתקיימו וכו' וכמו הגי' שכתב ה' מש"ל ז"ל לדעת רבינו ומפרש לה ה' המאירי דר"ל שאמר ג"כ השלילה דלאו שמעון ומאי לא נתקיימו דבריו הא' הוא החיוב שאמר ראובן ודבריו אחרונים הם השלילה שאמר לאו שמעון ואע"ג שה' המאירי העתיק בלשונו תיבת א"נ נראה דט"ס הוא ודו"ק

כתבו עוד התוס' וז"ל קמ"ל דתוך כ"ד כדיבור דמי ודבריו אחרונים עיקר עכ"ל נראה דלפ"ז הקדש נמי אם חזר בו תוך כ"ד מהני אותה חזרה ודבריו אחרונים עיקר שהרי נזירות דינו כהקדש כדאמ' לעיל ריש פ"ב דף ט' ע"א לענין שאלה דאמ' כיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות ופירשו רש"י והתוס' דנזירות דינו כהקדש ע"ש וכן מוכח נמי ממאי דפריך תלמודא לעיל דף ל"א ע"ב ממתני' דהיו מהלכין בדרך דמיירי בנזירות בטעות אהקדש טעות ע"ש וכן מוכח נמי ממתני' דלעיל דף הנז' דקאמרי יה ב"ה לב ש אי אתם מודים שהוא הקדש טעות וכו' אלמא דנזירות והקדש שוים הם וכן מוכח נמי מפירש"י לקמן דף ל"ד ע"א במתני' ד"ה ראה את הכוי וכו' ע"ש אבל הרמב"ם ריש פט"ו מה' מעשה הקרבנות פסק דאין חזרה בהקדש אפי' תוך כ"ד ע"ש וא"כ ה"נ בנזירות ונמצא דהרמב"ם והתוס' פליגי בדין זה ולפ"ז ע"כ דהרמב"ם לית ליה גירסת התוס' ודו"ק

ודע שראיתי למהרימ"ט ח"ב סי' כ"ג דף י"ט ע"א שנסתפק אם מהני חזרה בנזירות תוך כ"ד ואסיק דמהני ע"ש באורך ואשתמטיה לדברי התוס'. הכא שכ"כ להדיא ומה שיש לעמוד בעיקר דבריו עיין לחידושינו לעיל ריש פ"ב דף ט' ע"א ודו"ק

שם ד"ה ומאי לא נתקיימו דבריו וכו' לא מבעיא וכו' אלא אפי' לא נתקיימו דבריו הא' וכו' עכ"ל ותיבת אלא ה"פ אינו נזיר באותן שלא נתקיימו דבריהם אלא מי שלא נתקיימו דבריו הראשונים אבל דבריו אחרונים לאפוקי מי שלא נתקיימו דבריו כלל כגון הג' והרביעי והששי מיהו אכתי אינו נוח לי כיון דלא קתני להדיא הראשונים ה"ל העיקר חסר וצ"ע ודע לדעת אביי לפי פירש"י אינו נזיר לב"ה אלא השנים הראשונים והחמישי שאמר שניכם נזירין משום דנתקיימו דבריהם ומיהו לשנויא דר' יהודה אינו נזיר אלא אחד מהשנים הראשונים והג' והרביעי דוקא אבל לדברי התוס' דלאביי חזרה הוי א"כ לאביי נמי אינו נזיר לב"ה אלא אחד מן השנים הראשונים והג' והרביעי כמו לר' יהודא ודו"ק

דף ל"ד ע"א רש"י ד"ה מני וכו' ור' יהודא דבר פלוגתיה וכו' דסליק מניה עכ"ל והשאר נמחק וכונתו לתרץ קושית התוס' ד"ה והתניא וכו' ודו"ק

שם ד"ה ראה את הכוי וכו' הקדש בטעות דהוי הקדש וה"ה לנזיר בטעות עכ"ל הא ודאי דבהדיא אית להו לב"ש דנזיר טעות הוי נזיר כמתני' לעיל גבי היו מהלכין בדרך וכו' אלא משום דקושטא הוא דנזיר טעות גופיה מהקדש הוא דילפינן ליה דגבי הקדש הוא דגלי קרא אפי' בטעות כדאיתא ריש פרקין דף ל"א ע"א דילפינן מתמורה ע"ש וכ"ה להדיא בהרע"ב לעיל בהך משנה דהיו מהלכין בדרך דקאמר ב"ה כולן נזירין כתב וז"ל דכי היכי בהקדש בטעות הוי הקדש ה"נ נזירות בטעות הוי נזירות עכ"ל

שם ד"ה אמר ר' ששת וכו' וחזר ואמר כל נזיריות המתחלקות על כוי וכו' כצ"ל ר"ל כל נזירות שיש עדיין להתחלק על הכוי ולהתפס בו כגון וכו' ולפירש"י נראה דברייתא דקתני ט' נזיריות לא קאי לפרושי מתני' כמו ברייתא דט' נזירים דקאי אמתני' כנראה מפירש"י דהא ע"כ מתני' איירי בגברי טובא דקתני א' מכם נזיר שאין א' מכם נזיר אלא ברייתא מילתא באפי נפשה קתני ומיירי בחר גברא ומתני' ה"ה נמי דה"מ למנקט המצאה זו עצמה בגברי כגון שאחד אמר הריני נזיר בין שזו חיה בין שזו אינה חיה ואידך אמר בין שזו בהמה בין שזו אינה בהמה וכן הג' בין שזו חיה ובהמה בין וכו' ודו"ק. מיהו קשה אמאי הוצרך לחזור ולומר האי לישנא נזירות הכל עלי דלאיזה ענין חזר ואמר האי לישנא כיון שמפרש ואזיל הריני נזיר בין שזו חיה ובין שזה אינה חיה וכו' ותו קשה איפכא כיון דאמר נזירות הכל עלי ור"ל כל החלוקות הנתפסים בכוי א"כ האי לישנא לחור סגי ואנא ידענא דאיכא ט' ספיקות בכוי ואמאי הוצרך לבאר ולפרט הריני נזיר שזה חיה וכו' כדמשמע מתוך פירש"י ולולי פירש"י נראה דאין ה"נ דלא אמר אלא נזירות הכל עלי ותו לא כדנקט תלמודא א"נ דאין ה"נ דלא אמר האי לישנא נזירות הכל עלי אלא פירש הט' חלוקות להדיא ותלמודא נקט המכוון אבל אי הוה אמר נזירות הכל עלי בלחוד ה"א דעשרה נזירות קבל עליו דהא איכא נמי חלוקה אחרת שאין כלכם נזירים כמ"ש התוס' או שניכם נזירין כמו שאכתוב בתוס' ודו"ק

והנה התוספות פירשו ראה ט' בני אדם שתפסו עצמן בכוי ואמר הרי עלי כל דין נזירות כולכם וק"ק דא"כ מאי קמ"ל ברייתא דמילתא דפשיטא היא כיון דקבל עליו בההיא ט' נזירות בשלמא ברייתא דט' נזירין מילתא אגב אורחיה קמ"ל דבכוי יש בו ספקות הרבה כמ"ש התוס' ד"ה תני חדא וכו' אבל מאי דקתני ט' נזירות מילתא דפשיטא הוא כיון דע"כ דקאי אט' נזירין שתפסו בכוי א"כ ממילא שמעינן דיש בו ספקות הרבה וא"כ לענין דמאי מקבל ט' נזירות מילתא דפשיטא היא וצ"ע

שם ד"ה לישנא אחרינא וכו' ובא הג' ואמר הריני נזיר אם כדברי א' מכם וכו' ובא הששי וכו'