באר משה (כריף) קלט
Beer Moshe (charif) 139 · באר משה (כריף) · free full Hebrew text
Open in the reader →מכוון דבריו שאינו איש פלוני ולכך לא ניחא ליה לר' יודא לפרש לא נתקיימו דבריו הראשונים שהרי כיון שלא אמר מידי תחילה דדחיקא ליה לפרש דר"ל לא נתקיימה שפיטתו ששפט בדעתו שאינו פלוני משום דדבריו משמע דברים ממש ומש"ה הוצרך להגיה ובא אביי אחריו לומר איירי כגון דאמר בפירוש מתחילה לאו פלוני וא"כ שפיר איכא לפרושי לא נתקיימו דבריו הראשונים וא"ץ להגיה המשנה ודו"ק כנ"ל נכון
ומיהו זה אינו שוה לי ליישב לפירש"י לעיל שהרי כיון דרש"י גורס בדברי אביי כמו הגי' שהיא קמן כמו שגילה דעתו הכא א"כ קשה כיון דס"ס דלאביי ע"כ דמתני' איירי כגון דאמר א"נ לאו פלוני וכו' א"כ לא הוה צריך להכי אלא בפשיטות ה"ל לשנויי כגון דאמר תחילה לאו פלוני ומאי לא נתקיימו דבריו דבריו הראשונים אלא אחרונים דלפ"ז א"ש טפי דברי ב"ה כפשטן ומה שנראה לע"ד ליישב לפירש"י הוא דלעולם מתני' איירי שאמר תחילה לאו פלוני בין לר' יודא בין לאביי אלא דמה שהוצרך ר' יודא להגיה המשנה משום דמשמע ליה פשטא דמתני' דקתני לא נתקיימו דבריו קאי אדבריו שנזכרו במשנה דהיינו הריני נזיר אם זה פלוני לא על דבריו הראשונים שאמר תחילה לאו פלוני כיון שאינו מפורש במתניתין וה"ל העיקר חסר במתני' ולכך הוצרך להגיה מי שנתקיימו דבריו ובא אביי אחריו לשנויי דמתני' מיירי כגון דאמר א"נ לאו פלוני וכו' ר"ל דהשתא שפיר איכא לפרושי דלא נתקיימו דבריו הראשונים דקאי שפיר אדבריו שנזכרו במשנה וה"ק אפי' לא נתקיימו דבריו הראשוני' דהיינו שאמ' הריני נזיר שזה פלוני שהזכירה מתני' וגם לפי' התוס' נמי דחזרה הוי א"ש דלעולם דבריו הא' דקתני קאי אדבריו המוזכרים במשנה שאמר הריני נזיר שזה פלוני ומעתה אינו מוכרח לומר דרבינו גורס גי' אחרת כמ"ש ה' מש"ל ז"ל לא לעולם דאית ליה הגי' כמו שהיא לפנינו וס"ל כפירש"י כדכתי' א"נ דאית ליה כגי' התוס' דלא גרסי תיבת נמי ומעתה רבינו פירשה למתני' כתירוץ ר' יודא ולא כתירוץ אביי מדלא העתיק דברי אביי. ובזה ניחא דברי מרן כ"מ ז"ל שהביא שנוייא דר' יודא על דברי רבינו דלפי דברי המש"ל ז"ל אדרבא רבינו פסק כאביי נמצא דרבינו מצי אתי בין לגי' רש"י בין לגי' התוס' ומיהו מכח הכרח אחר ע"כ דרבינו לית ליה גי' התוס' כמו שאכתוב בסמוך דף ל"ג ע"א ברש"י ד"ה אביי וכו' מיהו הא ק"ל לדעת רבינו ולפירש"י לעיל דבלא נתכוון לנזירות א"כ מ"ט דב"ש דאמרי כולן נזירין דהא לא הוי הקדש טעות כיון שלא נתכוון כלל לנזירות וכן הק' מהרימ"ט ח"ב סי' כ"ה ע"ש והיותר ק"ל דברי רש"י לעיל כמ"ש בחידושינו לעיל דף ל"א ע"ב גבי אביי אמר וכו' ע"ש וצ"ע
ודע שראיתי בס' סם חיי סי' ג' דף ג' ע"ג ד"ה נחזור וכו' שכתב שאין דברי הרמב"מ בחיבור כמו שהביא מהרימ"ט אלא אדרבא דמפרש כפי' התוס' ודייק כן מדכתב הרמב"ם ואמר זה הריני נזיר אם יהיה ראובן דמלת זו מורה באצבע שהוא האומר ראובן דאל"כ מילת זו אינה מדוייקת דהל"ל ואמר הראשון וכו' את"ד ע"ש ואחר המחילה אינו נראה דא"כ לא ה"ל להרמב"ם לומר כלל תיבת ואמר זו דמיותרת היא כיון דאיירי בשהאומר ראובן והכי הל"ל ואמר חבירו ראובן הוא והריני נזיר אם יהיה ראובן אלא ודאי ואמר זו קאי אאידך שאמר שמעון הוא ועוד דאי ס"ל להרמב"ם כפי' התוספות אמאי כתב לדברי הנוזרין שאמרו הריני נזיר וכו' אחר שאחד אמר שמעון וחבירו אמר ראובן בפשיטות ה"ל לומר מתחילה תכף כשאמר האחד שזה שמעון אמר והריני נזיר שזה שמעון וחבירו כשאמר שזה ראובן אמר והריני נזיר שזה ראובן אלא ודאי דהרמב"ם בתחילה כתב מה שנחלקו על אותו אחד שבא כנגדן ואח"כ כתב מה שנזרו משום שכל א' רוצה לאמת דבריו שאינו כדברי חבירו וזה פשוט
עוד כתב ה' וז"ל גם מדבריו בפי' המשנה ברור מללו שכוותו אינו כמ"ש מהרימ"ט דאם איתא מה צורך להרמב"ם לפרש דמ"ש ב"ה כל מי שלא נתקיים דבריו דר"ל שלא יתקיים מדבריו דבר שיצילהו מן הנזירות הוא המחייבו בנזירות כיון דלפי פירושו א"ש ומרווח דכל שלא נתקיימו דבריו שהיה אומר שהוא ראובן והרי הוא שמעון הרי הוא נזיר א"ו דהאמת יורה דרכו דגם הרמב"ם מפרש המשנה כמו שפירשוה שאר המפרשי' דהיינו שהאומר שהוא ראובן קבל עליה נזירות אם הוא ראובן וכיון שכן לא א"ש מאמר ב"ה שכל שלא נתקיימו דבריו הרי הוא נזיר והוצרך לידחק ולפרש דר"ל יתקיים מדבריו דבר שיצילהו מן הנזירות וכו' עכ"ל כונת ה' ר"ל דאי כדברי מהרימ"ט מה לו להרמב"ם למנקט לשון זה כלל שלא יתקיים דבר שיצילהו מן הנזירות ואמאי לא נקט לשון ברור ומרווח שלא נתקיימו דבריו הראשונים כיון דאיירי שאמר תחילה אינו פלוני ואח"כ אמר הריני נזיר אם הוא פלוני וא"כ אדבריו שאמר תחילה קאי שלא נתקיימו דבריו אבל אי מפרש כפי' התוס' דלא איירי שאמר תחילה מידי לכך הוצרך לידחק לבאר מאי שלא נתקיימו דבריו ר"ל דבר שיצילהו מן הנזירות כלומר שלא נתקיים מדבריו ענין שיצילהו מן הנזירות אלא נתקיימו דבריו שיתחייב בהם בנזירות ואין ה"נ דגם לפי' זה עדיין קשה על הרמב"ם דאמאי הוצרך ר' יהודא להגיה המשנה וכן נמי לפי הדרך שכתב מהרימ"ט דר' יהודא אינו מגיה אלא מפרש ה"נ איכא למימר גם לדרך ה' ז"ל אלא מפני שהוא דוחק כנ"ל כונתו ומ"מ לע"ד נראה דודאי דדוחק לומר דמלת דבר דנקט הרמב"ם ר"ל ענין אלא אדרבא פשט דברי הרמב"ם דבר ממש שיצילהו מן הנזירות דהיינו דבריו הדא הראשונים אלא להתוס' ביאור נקט לשון זה שיצילהו מן הנזירות משום דקושטא הכי הוא דדבריו הא' מצילין אותו מן הנזירות וכן ה' המש"ל ז"ל הבין נמי בפשיטות בדעת רבינו כמו שהבין מהרימ"ט ז"ל פשוט בכונת רבינו ונראה שה' סם חיי לא ראה דברי ה' מש"ל מדלא הזכירו על דל שפתיו
עוד כתב ה' סם חיי וז"ל ובודאי שיש טעות בדברי הרמב"ם בפי' המשנה וכו' וכן ראיתי להתי"ט שהגיה וגם מדבריו יראה המעיין דלא ס"ל לה' פירושו של מהרימ"ט דלפי דעתו פירושו של הרמב"ם ותירוץ התלמוד הכל הולך למקום אחד וה' בעל תי"ט כתב שהוא פי' אחר עכ"ל כונת ה' דלא ס"ל לתי"ט פי' של מהרימ"ט במה שפי' בדברי הגמ' לדעת רבינו אבל פי' של מהרימ"ט בדעת רבינו הא ודאי לא מכרעא דאין ה"נ דגם התי"ט ס"ל הכי וק"ל