באר משה (כריף) יד

שמשון וכו' כצ"ל כנ"ל נכון. ודע שבדבור שאחריו ג"כ ד"ה אי תניא וכו' יש בו ג"כ ט"ס והוא שכתב בסוף דבריו וליכא למירמא דר"י וצריך להגיה ואיכא למירמא וכוונתו כפי' קמא של הר"ן דלא ידעינן לפרוקיה ודלא כה' יד מלאכי ז"ל סי' א' דאחר המחילה לא דק וכבר הארכתי בזה בחידושינו לקמן פ"ב דף י"ג ריש ע"ב ע"ש ודו"ק

ואגב ראיתי לה' א"מ בחידושיו לקמן דף י"ד ע"א שהק' מהך סוגיא דנדרים אסוגיא דעירובין וז"ל ק"ל דבעירובין דף ל' ע"ב איתא מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ואלו לנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר למשתיל אנזירותיה וקשה נזיר שמשון מאי איכא למימר דאי אפשר בשאלה דהא מתניתין סתמא קתני לנזיר משמע בכל נזיר דכה"ג פריך בנדרים דף י"ט נזיר שמשון מאי הרי דברייתא סתמא קתני ואפ"ה פריך מנזיר שמשון א"ד ע"ש ונר' דקו' זו ל"ק לפי' הר"ן דפ"ב דנדרים דפי' לא תניא דסתמא לא משמע נזיר שמשון עכ"ל וא"כ תלמודא דעירובין נמי סמך אהך שנוייא אבל הקושיא לפירש"י התם דפי' לא תניא לא אשכחן שים ברייתא וכו' דמשמע דלעולם קושטא הוא דברייתא סתמא משמע ונראה לישב דגבי מתניתין דעירובין אינו מוכרח לו' דסתמא משמע משום כיון דמחלוקת ר"ש ור"י גבי נזירות שמשון אי חיילא אי לא אע"ג דסתם מתני' הכא ס"ל כר"י דחיילא מ"מ גבי עירוב מיהא לא רצה התנא לומר אלא מילתא פסיקתא היא לכ"ע אפי' לר"ש ולא איירי בנזירות שמשון אבל ברייתא דנדרים דר"ש גופיה פליג התם א"כ אמרי' דלר"י ע"כ סתמא משמע ועי"ל דילמא סומכוס ס"ל כר"ש דלא חיילא נ"ש

אבל מה שק"ל על פיר"שי רפ"ב דנדרים הוא מהא דתניא לקמן דף ז' ע"א הריני נזיר אפי' אף שנים נזיר לעולם ופיר"שי שי ואינו מותר בתגלחת. כל ימיו וכ"כ התוס' נמי התם בד"ה והתניא בסוף דבריהם וז"ל הרי זה נזירות ארוך עד יום מותו ואינו מגלח ולא מיקל ולא מביא קרבן כל ימיו עכ"ל והשתא ק' דמאי משני פ"ב דנדרים לא תניא דאכתי תק"ל מהך ברייתא דקתני האומר אלף שנה דאינו מגלח כל ימיו וא"כ אין ספיקו חמור מוראו שהרי כיון דברייתא דכרי סתמא משמע א"כ משמע נמי נזיר ארוך של אלף שנה כי היכי דסתמא משמע נ"ע ונ"ש בשלמא לפי' הר"ן דר"ל סתמא לא משמע נמי נזיר ארוך וה"ה דה"מ לשנווי הכי גם אנזיר עולם אלא דעדיפא מינה והאמת משני ליה אבל לפירש"י דר"ל לא אשכחן שום ברייתא וכו' משמע אבל לעולם דסתמא משמע א"כ תקשי ליה מהך ברייתא והתם הדר פריך ליה משמשון ומשני אי תניא תניא ואמאי לא פריך בפשיטות מהך ברייתא ערוכה ומייתי לה נמי תלמודא לקמן דף ח' ע"ב אלמא ודאי תניא ופסקה הרמב"ם פ"ו מה' נזירות דין י"א

ודוחק לומר אע"ג דאינו מגלח כל ימיו חשיב ספיקו חמור מודאו כיין דמצר לשונו נתן קצבה ואמר אלף שנה ואם יצוייר שיחיה אלף שנה מביא קרבן ומגלח שהרי ודאי כיון דהמציאות יהיה כל ימיו מקולקל לא שייך לומר ספיקו חמור גם רוחק לומר כיון דנזיר לזמן קצוב אם נטמא מביא קרבן ומגלח תגלחת טומאה כדפסק הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות דין י"ב משא"כ בספיקו הילכך הוי ספיקו חמור מודאו שהרי כיון דמן הדין אסור ליטמא א"כ איך שייך לומר סמכא דעתיה משום דאם נטמא דמגלח כיון דע"כ אדעתא דהכי לא נחית לכתחילה דומיא מ"ש הר"ן שם בנדרים דלא מייתי עולת נדבה בתנאי משום דה"מ דיעבד אבל לכתחילה אינו מגלח ע"ש וא"כ כי היכי דלא סמכא דעתי' בקולא דדיעבד גבי ספיקו ה"נ לא סמכא דעתיה בקולא דדיעבד דגבי ודאו ואף למאי דכתבו התוס' לקמן דף ח' ע"א ד"ה שיהא בכרי וכו' דספיקו חמור דיכול לבא לידי חומרא כגון אם נטמא וכו' אין לו תקנה וכו' ע"ש לאו משום דאי הוה אם נטמא יש לו תקנה הוה סמכא דעתיה בהאי קולא דאם נטמא אלא משום דהוה סמכא דעתי' משום בין נטמא בין לא נטמא יש לו תקנה אבל אי ליכא אלא קולא דאי נטמא דוקא ודאי לא סמכא דעתיה כיון דלכתחילה אסור ליטמא לא ניחא ליה בטומאה ועיין עור מזה לחידושינו לקמן דף ח' ע"א במשנה ע"ש. ואגב ק"ל על רבינו דפסק פ"ג מה' נזירות דין ז' ודין ט' דספק נזירות להקל והיינו משום דספקו חמור מודאו כמ"ש הלח"מ ז"ל פ"ד דנזירות דין ו' וא"כ גבי האומר הריני נזיר אלף שנה דאינו מגלח כל ימיו איך לא ביאר רבינו דספק נזירות בו להחמיר כגון האומר הריני נזיר אלף שנה אם יש בכרי וכו' ואיך פסק סתמא ספק נזיר להקל וליכא למימר דסמך אמה שפסק בפ"ד דנזירות דין ט' גבי נזיר שמשון דספיקו להחמיר מה"ט דאין ספקו חמור מודאו כמ"ש הלח"מ שהרי כבר כתב שם הכ"מ ז"ל טעמא אחרינא משום דנזיר שמשון ליתיה בשאלה ע"ש וא"כ אין זו סמיכה והו"ל לבאר גבי האומר אלף שנה דספקו להחמיר משום דאין ספיקו חמור וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן דף י"ג גבי אמר הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן וכו' וגבי בעי רבא וכו' ודף י"ט ע"ב בחידושינו במשנה ודו"ק

תו ק"ל מהא דפריך סוף מסכת מכות דף כ"ב ע"א אמתני' דיש חורש תלם א' והרי נזיר ומשני בנזירות שמשון ע"ש אלמא דאע"פי דמתני' קתני נזיר סתמא אפ"ה מוקי לה בנזיר שמשון דוקא א"כ איך פריך דנדרים מברייתא דכרי משים דסתמא משמע ומסיק אי תניא תניא ומשמע מתוך פירש"י דמסיק לה בקושיא שהרי כיון דמתני' דמכות אוקימנא לה בנזיר שמשון דוקא כל שכן דנוקי לברייתא דנדרים בנזיר סתם דוקא בשלמא לפי' הר"ן שכ' דסתמא לא משמע נזירות שמשון ניחא דאינו ר"ל משים דנזיר סתם אין במשמעותו עותו נזיר שמשון שהרי מתני' דמכות דקתני נזיר סתם אוקימנא לה בשמשון אלא כוונתו דסתמא לא משמע בכל גונא אפי' שמשון אלא מצי לאוקמא בחד גוונא והילכך זיל הכא קא מדחי לך וכו' דההיא דמכות נוקי לה דוקא בשמשון והאי דנדרים דוקא נזיר סתם אבל לפי"רשי דמסיק לה בקושיא משום דסתמא משמע קשה וצ"ע

ודע שראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין י"ג שנסתפק גבי מדיר בנו בנזיר אם איתיה בשאלה או לא ופשיט לה מדברי רש"י סוף מכות דף כ"ב ע"א ע"ש ולכאורה דמהך סוגיא דעירובין שזכרנו איכא למיפשט דאי ליחיה בשאלה אמאי לא פליג סומכוס שהרי סתמא נמי משמע אפי' מדיר בנו בנזיר לפי פיר"שי דפ"ב דנדרים והכא לא שייך לשנויי כדכתי' על מה שהק' הא"מ ז"ל גבי נזירות שמשון שהרי המדיר בנו בנזיר סתמא מתניא לקמן דף כ"ח ע"ב: בלי חולק מיהו ראיתי בירושלמי דמייתי עלה מחלוקת