באר משה (כריף) יג

שם במשנה הריני כשמשון וכו' ראיתי למהרימ"ט ח"א סי' ך' דף י' ע"ג וד' שהק' מ"ש מהאומר הריני נזיר מהחרצנים לבד ה"ז נזיר גמור כדתנן לעיל דף ג' ע"ב ה"נ כי אמר כשמשון נימא כאלו אמר הריני נזיר מן החרצנים והתגלחת לבד ודקדוקי נזירות עליו ע"ש ועיין לחידושינו לקמן פ"ב דף י"א גבי מתני' דקתני הריני נזיר ע"מ שאטמא למתים ע"ש ודו"ק. ודע שאין לנזירות שמשון קצבה שאפי' אמר הריני נ"ש לזמן קצוב הוי נ"ש לעולם לם וכן נמי אם אמר הריני נ"ש מן החרצנים לבד הוי נ"ש גמור וכל דקדוקי נזירות שמשון עליו כ"כ מהרימ"ט שם ע"ד ע"ש

ולענין אי מצי נזיר שמשון להתנות ע"מ שיש לו התרה נסתפק בזה מהרימ"ט ח"א סי' קל"ד דף צ"ו ע"א ועוד יש חלוקים אחרים גבי נ"ש ועיין מזה לחידושינו לקמן דף י"ד ע"א ד"ה אמר הריני כשמשון וכו' ע"ש באורך ודו"ק

שם גמ' דתניא ר' יהודה אומר אכל דבילה וכו' בכריתות פרק אמרו לו דף י"ג ע"ב מייתי להאי ברייתא סתמא שלא נזכר בה ר' יהודה וקאמר עלה תלמודא כמאן כר' יהודא דאמר שאר המשכרין בהזהרה והכא משמע שהוזכר בה ר' יהודא בהדיא וי"ל כיון דמוקי לה התם כר' יהודא לכך מייתי לה הכא באלו נזכר בה ר' יהודא מיהו ק"ק אמאי לא מייתי אידך בריית' דאמר ר' יהודא בהדיא שאר המשכרין באזהרה ושו"ר במקובצת שהרגיש בזה משם ה"ר עזריאל וז"ל וההיא הו"מ לאתויי. עכ"ל ע"ש

שם במשנה הריני נזיר כשמשון וכו' מכאן הק' ה' א"מ ז"ל על פירש"י דנדרים דף י"ט ע"ב ד"ה א"ל לא תניא שכתב וז"ל לא אשכחן שום ברייתא דקתני הריני נזיר שמשון דליחול עליה נזירות כלל וכו' ע"ש הרי משנה ערוכה הכא בהדיא דקתני האומר הריני כשמשון הרי זה נזיר שמשון וחילק בין האומר הריני נזיר שמשון להאומר הריני כשמשון דוקא האומר הריני כשמשון כדקתני מתני' הוא דמהני אבל האומר הריני נזיר שמשון לא מהני דלא שייך הריני נזיר משום דשמשון לא היה נזיר שהרי מטמא למתים בשלמא הריני כשמשון הוי כנדר בעלמא אבל הריני נזיר שמשון לא שייך והא דקתני מתני' ה"ז נזיר שמשון ודאי נקרא נזיר שמשון כדי לידע הפרש בין שאר נייר לנ"ש אבל לא מהני שיקבל עליו בזה הלשון הריני נזיר שמשון אלא הריני כשמשון ושוב הק' ה' לזה דא"כ מאי פריך מני מתני' וכו' הו"ל לשנויי לעולם כר' שמעון נמי אתיא ויש חילוק בין האומר הריני כשמשון להאומר הריני נזיר שמשון ותירץ משום דבאמת ידע דר' שמעון אפי' אמר הריני כשמשון נמי לא מהני דזיל בתר טעמא דלא הוי דבר הנדור ומ"ש הריני כשמשון או הריני נ"ש את"ד ע"ש ואחר המחילה תמיה אני על תירוץ זה דא"כ תמה על עצמך דאיך מיישב דברי רש"י בפ"ב דנדרים ע"פ חילוק זה שהרי רש"י התם להדיא קאמר הטעם כדקאמר ר"ש הכא משום דשמשון לא יצא נזירות מפיו דהיינו דלא הוי דבר הנדור וע"כ לומר לפי דרכו דכוונת רש"י ליתן טעם כיון שלא יצא נזירות מפיו א"כ לא היה נזיר ולא שייך לומר הריני נזיר שמשון אבל לעולם אע"ג דלא הוה נדור מ"מ לא בעינן שיתפיס בדבר הנדור ואם אמר הריני כשמשון מהני וא"כ הדרא קושיא לדוכתה הו"ל לשנויי מתני' אתיא אפי' כר"ש ולעיקר הקושיא נראה ליישב דלפי האמת דאשכחן ברייתא דקתני מהני אלמא אע"ג דשמשון לא הוה נזיר אפ"ה מהני לומר הריני נזיר שמשון א"כ אין סברא כלל לומר דלר"ש לא מהני מכח סברא זו משום דשמשון לא היה נזיר ובסברא זו גופה פליגי ר"י ור"ש דדוקא משום דס"ד דלא אשכחן שום ברייתא דקתני מהני כדדייק לישניה דקאמר לא תניא דמשמע דליכא שום ברייתא כדפרש"י ולכך כיון דלא אשכחן שום תנא שמכחיש בסברא זו אמרינן דלא מהני אבל כיון דאשכחן מי שיכחיש בסברא זו ש"מ דאינה סברא כלל וע"כ דפלוגתא דר"ש ור"י באי חיילא או לא חיילא אמנם עיקר חילוק ה' ז"ל בין האומר כשמשון להאומר נזיר שמשון אינו נוח לי שהרי ר"ש קאמר הכא בברייתא האומר נזיר שמשון וכו' דמשמע דמקבל עליו ואומר הריני נזיר שמשון ואפ"ה לר"י דפליג עליה ס"ל מהני ודוחק לומר דנקט המכוון דהיינו שנקרא נ"ש וה' עצמו הרגיש בזה וכתב וז"ל וברייתא דהכא ע"כ דמזכיר בפלוגתא נ"ש לא הוה ידע עכ"ל והוא דחוק דס"ס תלמודא התם דפריך ליה והתניא נ"ש ומשני אי תניא תניא דמשמע דמסופק בהך ברייתא אי תניא או לא אמאי לא פריך מברייתא דהכא דודאי תניא כיון דמייתי לה תלמודא הכא בפשיטות

גם מה שרצה הרב לתרץ עוד על עיקר הקושיא לפירש"י דפ"ב דנדרים וז"ל דהתם קאמר לא תניא ר"ל לר"ש ע"כ לא תניא דנזירות שמשון מהני וכיון דהך ברייתא דכרי הוזכר בה ר"ש ע"כ דלא מיירי בנזירות שמשון את"ד ע"ש אחר המחילה מלבד שהוא דוחק דכולי האי הו"ל לתלמודא ולרש"י התם לבאר דאליבא דר"ש מ"מ זה אינו דא"כ איך כתב רש"י לא אשכחן שום ברייתא וכו' אטו משום דלא אשכחן שום ברייתא לר"ש דמהני ניקום אנן ולימא דר"ש פליג אסתמא דמתני' דהכא דקתני מהני אדרבא לא אשכחן דפליג ועוד מאי אולמיה ר"י טפי מר"ש שהרי כיון דבהך ברייתא דכרי קתני נזיר סתמא ומשמע אפי' נזיר שמשון א"כ ש"מ בין לר"י בין לר"ש מהני נזירות שמשון ומהיכא תיתי דנאמר דלא אשכחן שום ברייתא לר"ש טפי מר"י ועיקר הקושיא ה"ל למפרך מברייתא דהכא דקתני להדיא לר"ש לא מהני וע"כ מתני' דלא כר"ש וה"ל לרש"י לפרש לא תניא ר"ל לא תניא נ"ש בהך ברייתא דכרי מכח ברייתא דר"ש דהכא והיותר קשה דא"כ מאי פריך התם והא אמר ר' אבא בר אהבה תניא נ"ש ופירש"י שהאומר הריני נזיר שמשון הרי הוא נ"ש ואינו מיקל בתער ומטמא למתים כשמשון עכ"ל משמע מתוך פירושו דקפריך דאשכחן ברייתא דנזירות שמשון חיילא ומאי פריך שהרי ודאי ידעינן דחיילא כיון דמשנה ערוכה היא הכא אלא מ"מ ברייתא דכרי לא מיירי בנ"ש מכח ר"ש שהוזכר בה ולעולם דמודה ר"י בספק נ"ש דלחומרא והו"ל לרש"י לפרש דהכי פריך והתניא דר"י מתיר באומר הריני נזיר שמשון אם בכרי וכו' כמו שכן פי' הר"ן התם ע"ש א"ו דמר"ש ל"ק רי"ל דר"ש קאי אנזירות סתם ור"י קאי גם אנזירות שמשון וכ"כ התוס' שם ע"ש. סוף דבר שפירש"י התם אין לו שחר אם לא להגיה בדבריו לפי חומר הנושא ולכוונו ע"פ דרך הלזו דר"ל לר"ש לא תניא וכצ"ל בד"ה א"ל לא תניא בהך ברייתא דכרי דלר"ש האומר הריני נזיר שמשון ליתיה כלל וכי אמר הריני נ"ש לא ליחול עליה וכו' עכ"ל ואח"כ בד"ה והתניא נזיר שמשון שהאומר הריני נזיר שמשון אם יש בכרי הרי הוא נזיר