באר משה (כריף) קלח

אין מתירין לו הא גניבה מילתא דשכיחא היא טפי מעניות דא דאמרינן דשכיחא ובגמ' אמרינן שטפוהו רבנן לר"א ואוקמוה בשיטתייהו ותנן פותחין בנולד איכא למימר דאסיפא קאי דתנן וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירין מן הגולה ומצאו ב"ה שהוא חרב אמר להם כחום אלו הייתם יודעים שחרב הייתם נוזרין אמרו לאו והתירן נחום וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו כל שנזר עד שלא חרב ב"ה ה"ז נזיר דהא ודאי נולד הוא דלא סבירא דעתיה שיחרב ב"ה בזמן זה ואי קשיא נוקמה כר"א ומאי נזיר דקאמר מר שצריך התרת חכם וי"ל דמשמע ליה מטעותו של נחום המדי היה שלא היה להם התרה כלל דאי בהתרת חכם סגי דילמא הוא התירן א"נ היה אפשר להתירן ומדקאמר כשבא הדבר לפני חכמים משמע שלא היה להם תיקון וכו' עכ"ל כצ"ל ודבריו סתומין במ"ש וז"ל ובגמ' אמרי' שטפוהו וכו' איכא למימר דאסיפא קאי וכו' עוד איכא למידק בדברי ה' דאיך הקשה סתם הך קושיא דנוקמא כר"א וכו' שהרי אינה קושיא אלא לדעת רבינו אבל לדעת התוס' שהזכיר ה' גופיה כיון שכתבו אינו נזיר וצריך החכם מתיר לו אינה קושיא וה"ל לבאר לומר בשלמא לפי' התוס' ניחא כמו שביאר הכי הלח"מ ז"ל שלא הקשה אלא לדעת רבינו ואחר העיון נראה כונת ה' שכתב ובגמ' אמרינן שטפוהו וכו' הרגיש דלא תימא דבלא דברי התוס' תיקשי לך בפשטא דשמעתא דע"כ מדאמ' שטפוהו רבנן לר"א ותנן פותחין בנולד משמע דנזיר דקתני מתני' מטעם דאין פותחין בנולד ואין לו שאלה כלל ואמאי הוי נולד הא גניבה מילתא דשכיחא וכו' ולזה כתב דאי לאו דברי התוס' איכא למימר דבגמרא דאמרינן שטפוהו אסיפא קאי דהא ודאי נולד הוא אבל רישא גבי נגנבה בהמתו דקתני נזיר אין ה"נ דר"ל דצריך שאלת חכם משום דלא הוי נולד ולכך על התוס' הוא דחלה הקושיא ושוב כתב ואי קשיא נוקמא כר"א וכו' ר"ל דאי איכא לפרושי דנזיר דקתני גבי נגנבה בהמתו ר"ל שצריך התרת חכם דלא כדתוס' א"כ עוד היום תיקשי דנוקמא כר"א ומאי נזיר דקאמר דצריך התרת חכם כמו דנזיר דקאמר גבי נגנבה בהמתו ולזה תירץ דמשמע ליה וכו' א"נ וכו' אבל נזיר דגבי בהמתו ע"כ דר"ל דצריך שאלה משום דגניבה שכיחא ולא הוי נולד ולכך על התוס' הוא דתחול הקושיא ולפ"ז צ"ל הא דקתני מתני' וזו טעות טעה נחים וכו' מלת וזו אינה נמשכת למאי דקתני גבי נגנבה בהמתו ה"ז נזיר דההיא לאו מטעם נולד אלא תחלת הענין הוא ע"ד דאמרינן בעלמא את זו דרש ר' פלוני וכו' עיין בסנהדרין פרק הנשרפין דף ע"ח סוף ע"א גבי את זו דרש ר' נחמיא וכו' ובאמת שזה דוחק עצום ועוד דכולי האי ה"ל לבאר ואיך שיהיה נמצא שהרב ז"ל הניח דברי התוס' בקושיא ונראה דל"ק ואשתמיט מניה דברי התוס' דף ל ב ע"א ד"ה מי שנדר וכו' שכתבו בסוף דבריהם וז"ל אבל בנגנבה וכן חורבן נולד דלא שכיח וכו עכ"ל הרי דס"ל להדיא דגניבה חשיב לא שכיח כמו חורבן ולא כמו עניות דאמרינן שכיחא ודו"ק

רש"י ד"ה שטפוהו וכו' מדקחזינן דלא פליגי עלייהו וכו' דנדרים מקמיה נזיר נשנית וכו' עכ"ל ק"ק דנהי דליכא למימר דילמא איפכא הכא אודיי אודי להו ושם בנדרים חזר ואפליג עלייהו משום דנדרים נשנית קודם אבל מ"מ אימא כיון דכבר פליג בנדרים לא הוצרך לחזור ולפלוג הכא ולעולם דלא חזר בו הכא תו איכא למידק דילמא רבינו הקדוש לא הביא דברי ר"א הכא כי היכי דלהוי מחלוקת בנדרים ואח"ך סתם הכא דקימ"ל הלכה כסתם דודאי דהכא חשיב סתם דמה שחולק נחום לא חשיב מחלוקת כיון דמשוה ליה טועה וכ"ת בלא"ה כיון דקימ"ל יחיד ורבים הלכה כרבים וגם ר"א שמותי הוא ע"כ שמעינן הלכה כחכמים ולא צריכינן לסתם דהכא י"ל דאיכא למימר דהוצרך למסתם הכא לאשמעי' מעי' אי משכחת תנא אחריתי דסבר כר"א ומסתבר נמי טעמיה אפ"ה לית ליה הלכתא כותיה וכה"ג אמרינן סוף פרק בתרא דיבמות דף קכ"ב ע"א ולולי פירש"י נראה לפי' דתלמודא דייק מלישנא דטעה דקתני מתני' אטו מי שסובר כר"א חשבינן ליה טועה וכי ר"א גופיה מי אמרינן עליו טועה אלא ע"כ הטעות הוא מפני שר"א עצמו חזר בו ונחום טעה וסבר דלא חזר בו ודו"ק ועיין להתוס' פ"ז דברכות דף מ"ז ע"א ד"ה ואמר רב הונא וכו' שכתבו מסברא דנפשייהו כמו שנויא דסוף פרק בתרא דיבמות שזכרנו ע"ש ותימא שלא הזכירוהו וצ"ע

שם גמ' מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר וכו' וה"ה נמי דקשה דמשמע הא נתקיימו דבריו לא הוי נזיר ואדרבא הוי נזיר וק"ק דמאי פריך לפי פירש"י לעיל דף ל"א ע"ב דק"ק הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני וכו' ע"ש שהרי כיון דקאמר הריני נזיר אם אינו כדברי א"כ שפיר קתני אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו דהיינו אם אינו כדבריו והיכי ר' יודא מגיה המשנה נה אדרבא אינה מתיישבת לפי אותה הגהה ושו"ר לה מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' שנתעורר בזה על פירש"י דלעיל וכן הקשה ג"כ על רבינו בפי' המשנה ובחיבור דמפרש נמי כפירש"י דלעיל ע"ש וכתב משם מהרימ"ט דאין ה"נ דר' יודא אינו מגיה אלא מפרש ע"ש באורך והוא דחוק דא"כ בפשיטות ה"ל לר' יודא לומר מאי לא נתקיימו דבריו דבריו הראשונים וכמו שהרגיש בזה מהרימ"ט עצמו ותו דאכתי קשה לאביי אמאי הוצרך לשנויי בע"א ולא משני כר' יודא שהוא תירוץ פשוט ואתו דברי ב"ה כפשטן וה' מש"ל ז"ל העלה במסקנת דבריו דרבינו גורס גירסא אחרת אביי אמר כגון דאמר לאו פלוני ומאי לא נתקיימו דבריו וכו' וס"ל לרבינו דרב יהודא ואביי פליגי בפי' דמתני' דר' יודא מפרש דנחית לנזירות דהיינו כפי' התוס' ואביי מפרש דלא נחית לנזירות דהיינו כפירש"י ופליגי נמי לענין דינא דלר' יודא מודו ב"ה דבאסמכתא גמורה דאינו נזיר ולאביי הוי נזיר את"ד ע"ש באורך ובאמת שגם זה דוחק עצום הוא בפשט השמועה דכולי האי ה"ל לתלמודא לבאר ולולי דברי ה' נראה דאין צורך לדבריו אלא גם לפי הגי' שכתב לדעת רבינו לעולם דלא פליגי ר' יודא ואביי בפי' דמתני' וגם לא פליגי לענין דינא אלא בין ר' יודא בין לאביי פירושא דמתני' דלא נחית לנזירות כפירש"י וכן נמי בין לר' יודא בין לאביי הוי נזיר לב"ה אפי' באסמכתא גמורה אלא דמה שהוצרך ר' יודא להגיה המשנה משום דס"ל דהנודר לא אמר להדיא תחילה אינו ראובן אלא זהו המכוון מדבריו שאמר הריני נזיר אם זה פלוני כלומר דודאי אינו פלוני וכן נראה מפירש"י לעיל דף ל"א ע"ב שכתב וז"ל הריני נזיר שזה פלוני כלומר הריני נזיר אם זה פלוני דודאי אינו איש פלוני וכו' עכ"ל משמע שזהו