באר משה (כריף) קלו

מעולם על אביו אבל גבי אשתו שאמר אח"כ נתכונתי להדירה אלא על דעת שגנבה כיסי לכך צריך שיאמר בפי' בשעת הנדר כיון דלהדירה נתכוון והשתא אי ס"ל להר"ן ז"ל דההוכחה מהניא מאי קשיא ליה כלל דודאי גבי אביו אינו צריך שיפרש כיון דאיכא הוכחה דמסתמ' אינו אוסר על אביו ואמאי הוצרך לחלק בין נתכוון ללא נתכוון ועיין למהרימ"ט ח"ב סי' כ"ז דף כ"א ריש ע"ג שרצה לפ' הכי כונת הר"ן והוק' לו קושיא זו על הר"ן ע"ש והילכך מכח קושיא זו ס"ל להלח"מ דלהר"ן ההוכחה לא מהניא ולכך כתב דרבינו לית ליה טעמא דהר"ן דמתני' דלא קתני גבי אביו שאמר בפי' טעמא הוא משום דלא נתכוון לנזירות אלא טעמא דמתני' דלא תני שאמר בפי' משום כיון דאיכא הוכחה הוי כאילו פי' בהדיא והוי דומיא דגנבה כיסי שאמר בהדיא וכן הכא נמי גבי נגנבה בהמתו איירי באופן דאיכא הוכחה ולפי דברי הר"ן דהטעם הוא משום שאמר לא נתכונתי אבל ההוכחה לא מהניא ק"ק א"כ מאי ארייא אביו דקתני אפי' אחר נמי לא חל הנדר כיון דאמר לא נתכונתי עליו וכבר נתעורר עליו בקושיא זו מהרימ"ט ז"ל ויש לתמוה על הלח"מ שלא הרגיש בזה ואפשר משום דאיכא למימר אין ה"נ אלא אורחא דמילתא דקתני דמסתמא על אביו הוא דשכיח שיאמר לא נתכונתי עליו ועיין עור לה' מחנה אפרים ז"ל בנימוקיו להרמב"ם פ"ב מה' נזירות שרצה לתרץ על קושית הלח"מ וז"ל נ"ב ל"ק דכל גבי נפשיה נאמן לומר סבור הייתי כן אבל לאחריני לא וצריך הוכחה עכ"ל ע"ש

ומיהו ה' מהרימ"ט פי' כונת הר"ן בע"א ולעולם דס"ל דהוכחה מהניא ע"ש באורך ואפשר דכ"ה נמי דעת הכ"מ ז"ל ולכך כתב דרבינו אית ליה טעמא דהר"ן ועוד נראה דכונת הר"ן שכתב וטעמא דמילתא וכו' כונתו לומר אמאי הוי מוטעה בעקר הנדר ולזה כתב מפני שלא נתכוון על אביו ושוב כתב ומש"ה וכו' ר"ל ומש"ה דהטעם הוא דהוי מוטעת משום שלא נתכוין על אביו הילכך גבי גנבה את כיסי דנתכוין להדיר הילכך בעינן עד שיפרש הוא דהוי מוטעה ואין ה"נ דה"ה דההוכחה הוי כמו פירש אלא נקט לישנא דמתני' דקתני פירש אבל גבי אביו דלא נתכוון הילכך לא צריך לא פירוש ולא הוכחה ודו"ק

ועוד נראה דכונת הר"ן שכתב גבי אביו משום ך שלא היה דעתו מעולם על אביו אינו ר"ל מפני שאמר כן אלא ר"ל כיון דאיכא הוכחה זו דמסתמא שלא היה דעתו על אביו לכך א"ץ שיאמר בפי' וכן נמי מ"ש גבי גנבה כיסי כיון דלהדיר אשתו נתכוון וכו' אינו ר"ל מפני שאמר להדיא נתכונתי אלא ר"ל כיון דליכא הוכחה דילמא להדיר אשתו נתכוין לכך צריך שיאמר בפי' ואין ה"נ דאם איכא הוכחה נמי מהני וא"כ גבי נגנבה בהמתו נמי איירי כגון דאיכא הוכחה וכמ"ש הלח מ וא"כ נמצא קושית מהרימ"ט עצמה שהק' על הר ן הוא תירוץ הר"ן גופיה ולפ"ז אין ה"נ דגם להר"ן אביו דקתני בדקדוק דוקא אביו משום דאיכא הוכחה וה' מהרימ"ט הקשה דגבי נגנבה בהמתו אין הדבר מוכיח כ"כ מי ליכא מי שנודר ע"מ לקנות בהמה מן השוק דמסתמא לא אמר ה"ז לנזירותי דהא הפריש בהמתו סתמא קתני את"ק ע"ש ונראה דרש"י במתני' הרגיש בזה שכתב וז"ל בד"ה והלך להביא בהמתו שהפריש לנזירותו וכו' עכ"ל הר"י שפירשה דאיירי שהפריש לנזירותו וכן נמי ההיא דמשחרב הבית אינו נזיר איכא הוכחה נמי דמסתמא ודאי אילו ידע שחרב לא היה נוזר שיהא כל ימיו מקולקל דלא מצי להביא קרבן ויהא כל ימיו אסור ביין ובתגלחת ומיהו לדעת התוס' ניחא שפירשו גבי נגנבה בהמתו אינו נזיר ומתיר לו החכם וה"ה דכונתם נמי על ההיא דסיפא ג"כ דמשחרב ב"ה וכו' דמאי שנא אלא שראיתי למהרימ"ט שהביא דברי התוס' שכתבו גבי נגנבה בהמתו דמתיר לו החכם ואח"כ כתב וז"ל ובסיפא דמשחרב ב"ה אינו נזיר פי' שם התוס' דנזירות בטעות ולא חל מעיקרא נדר זה והשתא קשה לטעמו של הר"ן וכו' עכ"ל כנראה דסובר דגבי סיפא דמשחרב ב"ה שינו התוס' טעמם וס"ל דאינו צריך שאלה ומש"ה הקשה מינה על הר"ן ולא ידעתי מנ"ל זה בכונת דבריהם ותו דא"כ מאי שנא נגנבה מהך דחרב ב"ה וצ"ע

עוד ראיתי לה" מהרימ"ט ז"ל בתחילת דבריו דף כ"א סוף ע"ב שהביא מתני' דקונם אשתי שגנבה את כיסי וכו' וכתב וז"ל ומרישא דמתני' משמע דוקא לפי שאמר גנבה את כיסי הא אם לא אמר כלום אע"פ שאח"כ אמר לא אמרתי אלא על דעת שגנבה כיסי חל הנדר שפיר וכן משמע מדברי התוס' שכתבו אין לפ' אם גנבה דהא פשיטא שלא חל הנדר וכן מוכח מדברי הר"ן וכו' עכ"ל ודבריו סתומים במ"ש וכן משמע מדברי התוס' וכו' דמהיכן משמע מדבריהם דוקא פי' אבל אם אח"כ אמר לא מהני ותחילה צריך לבאר כונת התוס' ולכאורה דכונתם אין לפרש אם לשון תנאי אלא לפי שגנבה שהוא נתינת טעם וצ"ל משום דלשון אם גנבה כיון דהוי לשון תנאי הילכך פשיטא וכו' אבל אי אמר לפי שגנבה איכא למימר דאינו אלא סניף בעלמ' ובין הכי ובין הכי נתכוון להדירה וא"כ צריך להבין כונת ה' מהיכן משמע מדבריהם. דוקא פי' וכו' שהרי לא נגעו ולא פגעו בדיוק זה כל ואפשר דכונתו דלא תימא דאימא מתני' גופא דקתני שגנבה כיסי אינו ר"ל שאמר כן בשעת הנדר אלא מתני' נקטה המכוון שאח"כ אמר לא אמרתי אלא על דעת שגנבה כיסי ולכך מייתי ראייה מהתוס' דע"כ אינם מפרשים הכי דא"כ לא מקשו מידי וזה דוחק מאד בכונתו דמשמע דמביא ראייה מהתוס' דמדייקינן דוקא פי' וכו' לא לאפוקי פי' אחר במתני' ונראה דכונתו כיון דהתוס' הקשו קושית פשיטא ולא ניחא להו דליתני מתני' מילתא דפשיטא א"כ ע"כ דס"ל דמתני' דוקא קתני לפי שפי' בשעת הנדר גנבה כיסי דאל"כ אכתי תיקשי להו פשיטא כיון דאפי' אח"כ אמר מהני כ"ש כשאמר בשעת הנדר כנ"ל כונתו וקצר ה'

כל זה לשיטת ה' שהבין כונת התוספות ששללו שאמר אם וכו' ונראה משום שהרב גורס בדברי התוס' אין לפרש אם גנבה וכו' וכ"ה מועתק בלשונו אבל הנוסחא שבידינו בדברי התוס' היא אין לפרש שפירש אם גנבה וכו' וא"כ בפשיטות יש לפרש כונתם ששללו דלא תימא דאיירי שפי' כן בשעת הנדר דא"כ פשיטא כיון דבטל הטעם שבשבילו נדר אלא מתני' נקטה המכוון ולעולם דמיירי שלא פי' בשעת הנדר אלא שאח"ך אמר על דעת שגנבה כיסי נדרתי ותיבת אם דנקטו לאו דוקא לא שיטפא דלישנא דרישא דמתני' נקטו דקתני אם שתיתי וכו' וא"כ אדרבה ס"ל להתוס' סברת מהרימ"ט והפך דברי הר"ן כנ"ל: