באר משה (כריף) קלד

הקרש מתמורה יליף ב"ש כדאיתא לעיל א"כ גבי תמורה בטעות גופה ס"ל נמי לב"ש דהיכא דמגליא מילתא לא הוי תמורה א"כ ממילא נשמע לב"ה גבי תמורה בטעות שהרי לגבי תמורה בטעות לא אשכחן דפליגי ב"ה אב"ש ודו"ק

ותו איכא למידק אמאי הוצרך לילף מדב"ש נשמע לב"ה הא בלא"ה משנה שלימה שנינו לעיל ריש פ"ד דף ך' ע"ב מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני הותר הראשון הותר אחרון אלמא כיון דאגליא מילתא דראשון לאו שפיר נדר ונשאל הותר השני ונזירות והקדש דמו להדדי כדמוכח לעיל ריש פ"ב דף ט' ע"א דאמרינן כיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות כמ"ש התוס' דף ל"א ע"א ד"ה מי שנדר וכו' וכן מוכח נמי ממאי דפריך תלמודא לעיל דף ל"א ע"ב מתני' דהיו מהלכין בדרך דאיירי בנזירות טעות אהקדש טעות וכן מוכח נמי ממתניתין לעיל דקאמרי ב"ה לב"ש אי אתם מודים שהוא הקדש טעות ועיין בזה בחידושינו לקמן דף ל"ג ע"א בד"ה כתבו עוד התוס' וכו' וכן נמי התפסה דמיא לתמורה כמ"ש ה' מש"ל ז"ל פ"ז מה' ערכין דין ל"ד וי"ל דאין ה"נ אלא דניחא ליה טפי למילף תמורה ממש והקדש ממש מתמורה ממש והקדש ממש ולא מנזירות והתפסה ודו"ק

שם לב"ה נמי וכו' אבל היכא דמתעקר עיקר הקדש וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ו מה' ערכי דין ל"ד שתמה בסוף דבריו על ה' קרית ספר וז"ל ורואה אני שהדברים ק"ו ומה התם דחל הקדש שעה א' אפ"ה אמרת דאם נשאל על הא' תצא התמורה לחולין וכו' עכ"ל ויש לתמוה עליו דהיכי סובר ה' דאפי' חל ההקדש על הא' שעה א' קאמרי ב"ה תצא התרומה לחולין שהרי ב"ש גופייהו דקאמרי תצא ותרעה בעדר היינו דוקא משום שלא חל הנזירות אפי' רגע א' וכמ"ש התוס' לעיל דף ל"א ע"ב ד"ה נשאל לחכם וכו' וז"ל ונמצא שלא חל עליו נזירות אפי' רגע א' וכו' עכ"ל וכן נמי בדבור שאחריו בסוף דבריהם כתבו וז"ל ואפי' לר"א נראה דלא דמי דהתם הנדר חל רגע אחר אבל הכא וכו עכ"ל אלמא דלב"ש גופייהו היכא דחל ההקדש על הא' שעה א' לא אמרינן תצא השנייה לחולין וכיון דמדב"ש נשמע לב"ה א"כ נשמע נמי דלב"ה גבי תמורה דהיכא דחל ההקדש על הא' שעה א' לא אמרינן תצא התמורה לחולין מיהו על התוס' גופייהו ק"ל דאיך כתבו דהיכא דחל הקרש על הא' שעה א' ונשאל על הא' לא אמרינן תצא השנייה לחולין שהרי משנה שלימה שנינו לעיל ריש פ"ד דף ך' ע"ב שזכרנו לעיל דקתני מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני הותר הא' הותר השני אלמא אע"ג דחל הנדר על הא' שעה א' אפ"ה כשנשאל הא' הותר השני ונזירות והקדש כי הדדי נינהו כמו שהוכחנו לעיל ונראה במה שיש לדקדק עוד דלפי חילוק התוס' שכתבו ואפי' לר"א וכו' התם חל רגע א' וכו' א"כ מאי פריך תלמודא לעיל דף כ"א ע"ב עלה בהך מתני' ואי ס"ד מעקר עקר תפוק לחולין והוצרך לאוקמה כר"א הקפר כמ"ש התוס' ומאי פריך דהא כיון דחל עליו נזירות שעה א' לכך חל הקדש ואמרינן תמות ולכן נראה דוקא לר"א הקפר הוא דמהני חילוק זה היכא דחל שעה א' וכו' משום דאיכא תרתי לטיבותא צריכה כפרה וגם חל נזירות שעה א' ולכך בצירוף שניהם אמרינן חל הקדש על הבהמה והשתא ניחא דברי ה' מש"ל דגבי תמורת הקדש מהני חל שעה א' דדוקא גבי נזירות משום דאיכא חטא היין הוא דמהני חל שעה א' וכן נמי ל"ק על התוס' ממתני' לעיל דריש פ"ד דקתני גבי נזירות הותר הראשון היתר השני דאעפ"י דאיכא חט היין וחל שעה א' י"ל דהך משנה רבנן היא ולא ר"א הקפר ודו"ק כנ"ל

ודע שהוק' לי לדעת הכ"מ והלח"מ פ"ו מה' הנז"ל שהבינו בדברי רבינו דהיכא דהתפיס חולין בקודש חלה ההתפסה אפי' בטעות ע"ש דלפ"ז ע"כ אין שאלה בהתפסה וזה הפך הך משנה דריש פרק מי שאמר שזכרנו דקתני הותר אחרון וכו' אלמא דיש שאלה בהתפסה וצ"ע ועיין לחידושינו לעיל ריש פרק מי שאמר ודו"ק

שם מה למעשר שכן אינו קדוש בכונה ופירש"י תאמר בהקדש הואיל וכל מעשה שלו אינו אלא בכונה לכך אין טעותו הקדש וכו' משמע מה שקדוש בכונה היא הגורמת דאינו קדוש בטעות והא דמסיק ר' שימי ק"ו וכו' אע"ג דאדרבא היא הנותנת י"ל משום דמצו משיבין ב"ש דלא אמרינן היא הנותנת אלא אדרבא אמרינן ק"ו וכו' ולולי פירש"י היה אפשר לפרש הא דפריך מה למעשר וכו' אינו פירכא ממש דהיא הגורמת אלא ר"ל כיון דלענין כונה אינן שוים א"כ גם לענין טעות נימא דאין שוין ולא ילפינן ממעשר ולזה קאמר דמדין ק"ו הוה ילפינן וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה ואי ר' יוסי עשרה בטהרה ועשרה באיסור וכו' כצ"ל ולא גרס' חמשים חמשים כמ"ש בגיליון דא"כ מאי צריך להשלים עד מאה הלא נשלם נדרו כיון דימי האיסור עולין לו מן המניין מיהו לא ידענא מאי קושיא מר' יוסי דהא ר' יוסי לא קאמר דיו שלשים אלא לענין דא"נ לסחור כל אותן הימים שעבר אלא שלשים כסתם נזירות סגי למקנסיה אבל מ"מ צריך להשלים עד מאה כמו שנזר ובספר אורח מישור ז"ל כתב דר"ל דר' יוסי בברייתא סבר דיו שלשים ואח"ך נזקקין לו אבל במתניתין אין נזקקין לו עד שישלים נדרו עד מאה את"ד יע"ש ולא ידעתי היכא רמיזא במתני' דאין נזקקין לו עד שישלים מאה אימא דאין ה"נ בשלשים סגי כר' יוסי ותו קשה להפך אימא דר' יוסי לא קאמר בשלשים סגי אלא משום דס"ל דאותן ימים אין עולין לו וצריך למנות ימים אחרים והילכך בשלשים סגי למקנסיה אבל מתני' דס"ל עולין לו מן המניין לכך אין נזקקין עד שישלים המאה ותו כיון דמתני' ס"ל עולין לו מן המניין ולא קנסי' ליה לסתור אותן הימים פשיטא דלא קנסינן ליה נמי דאין נזקקין לו להתירו עד שישלים המאה דדוקא היכא שאחר שנשאל להחכם ואסרו וא"ל שימנה ימים אחרים כנגד אותן ימים שנהג היתר והוא עבר ולא נהג ימים אחרים באיסור ורוצה לישאל פעם אחרת להחכם להתיר נדרו אז אמרינן אין נזקקין לו להתירו בפעם שנייה מפני שפשע ולא קיים הקנס וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ד מה' נזירות דין י"ד ודין ט"ו ע"ש ודו"ק

ואגב אבאר דברי רבינו שכתב בדין ט"ו וז"ל ואם לא נהג איסור בעצמו אין נזקקין לו. כלל עכ"ל וצריך להבין לאיזה תכלית נקט רבינו תיבת כלל והראב"ד כתב עליו וז"ל אין נזקקין לו פי' אם בא לישאל על נדרו אין מתירין לו עכ"ל ולכאורה שהוא דבר פשוט דר"ל דאין נזקקין להתירו וכבר כתב עליו