באר משה (כריף) קלג

גזירת הכתוב וכו' השבט מקדשן וכו' עכ"ל אלמא דהשבט מקדשן וכבר ראיתי לה' שושנים לדוד שנתעורר בדבריהם ע"ש ועיין במקובצת שכתב ג"כ כדברי הרע"ב משם הרא"ש ע"ש

תוס' ד"ה אמרו להם וכו' דהתם הנדר חל רגע א' כיון דמיפר בלא חרטה ופתח אבל הכא וכו' עכ"ל כצ"ל נ"ל אע"ג דגבי חכם משום דמעקר עקר אמרינן דעוקר הנדר מעיקרו כאלו לא חל כלל מעולם אפי' רגע א' כמ"ש התוס' דף ל"ב ע"כ ד"ה ואם לאו וכו' מ"מ גבי בעל אע"ג דמעקר עקר כיון דמפר בלא חרטה ופתח חל רגע א' קודם שיעקור הנדר דמה"ט הוא דאמרינן מיגז גייז לחד מ"ד משום דמפר בלא חרטה ופתח כמ"ש התוס' לעיל פ"ד דף כ"א ע"ב ד"ה בעל וכו' וא"כ למ"ד מעקר עקר חות דרגא דלא הוי מכאן ולהבא אבל מ"מ חל רגע א' ודו"ק

והנה מדברי התוס' הכא מבואר להדיא דאף לר"א הקפר צריך כפרה על חט היין מ"מ אינו מביא קרבן אלא א"כ נזר בנזירות ולכך הכא במתני' משום דלא חל הנזירות אפי' רגע א' לכך אמרינן תצא ותרעה בעדר אע"ג דמ"מ חוטא הוא שצער עצמו מן היין וכן משמע נמי מדברי התוס' לעיל פ"ג דף י"ט ע"א ר ד"ה המצער וכו' ע"ש ועיין מה שאכתוב לקמן דף ל"ב ע"א בגמ' דקאמר לב"ה נמי וכו' ודו"ק

דף ל"ב ע"א גמ' מני מתני' וכו' ה' לח"מ ז"ל פ"ד מה' נזירות דין י"ג הקשה מאי פריך אימא מתני' בשוגג וברייתא במזיד דהכי משמע לי לישנא דעבר דקתני ותירץ ואולי דברייתא משמע בכל גוונא ועבר משמע אפי' שוגג את"ד ע"ש ולפ"ז הא דפירש"י בנדרים דבטעות עבר כוונתו לרבותא דאפי' בשוגג ומיהו בלא"ה ל"ק קושית ה' לח"מ לפי מ"ש מהרש"א ז"ל בגיטין פרק השולח דף ל"ג ע"א ד"ה אפקעינהו וכו' דהיכא דעבר על נזירותו במתכוין החכם לא ישאל לו ע"ש וא"כ ע"כ ברייתא בשוגג דוקא והשתא פירש"י בנדרים נמי בדוקא הוא ומכאן אני תמיה על ה' השע"ה ז"ל הל שבועות דף ד' ע"א שכתב על דברי מהרש"א ז"ל דאשתמטיה סוגיא דנדרים דגרסינן התם מי שעבר על נדרו וכו' יע"ש דאיך לא ראה דברי רש"י התם שפי' דמיירי שעבר בטעות ואדרבה יש לסייעו מסוגיא דהכא דאל"כ מאי פריך כמו שהקשה הלח"מ ומעתה מה שתירץ הלח"מ דברייתא משמע בכל גוונא דמיירי נמי במזיד תיקשי ליה מה יענה לקושית מהרש"א ז"ל התם בפרק השולח כמו שיע"ש וכן נמי קשה לדעת מהרימ"ט ז"ל הביאו מש"ל ז"ל דס"ל דברייתא דוקא במזיד וכבר כתבתי ליישב בחידושינו לעיל דף כ"א ע"ב ע"ש באורך: ודע דמצאתי להתוס' פ"ג דשבת דף מ"ג ע"א ד"ה טבל וכו' שכתבו גבי הא דקאמר התם טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן וז"ל ולישנא דקאמר אם עבר ותיקנו משמע במזיד מדלא קאמר שם שגג ותיקנו וכו' עכ"ל ע"ש משמע דס"ל לישנא דעבר הוי מזיד ודלא כמ"ש הלח"מ דמשמע בכל גוונא מיהו י"ל דכונתם ר"ל אפי' במזיד נמי ולאפוקי דלא תימא שוגג דוקא מיהו לדברי מהרש"א קשה דע"כ דהכא משמע דלישנא דעבר דוקא שוגג ולא מזיד דבמזיד ליכא שאלה ואפשר לחלק דוקא התם משום דה"מ למנקט שגג במקום תיבת עבר ותו לא אבל הכא אי היה נקט שגג צריך למנקט נמי לשון אחר שגג ושתה יין א"נ שגג ועבר על נזירותו לכך אין קפידא ומצינן למימר דוקא בשוגג קתני ודו"ק

ודע שהייתי סבור דמדברי התוס' הללו יש לתת פנים לה' השע"ה שהק' על מהרש"א מהאי ברייתא דקתני מי שעבר על נזירותו וכו' דאע"ג דמהרש"א לא קאמר אלא במזיד דוקא וא"כ בפשיטות י"ל דברייתא בשוגג דוקא ולא בכל גוונא אלא משום דמשמע ליה דלשון עבר במזיד מדלא קתני שגג כמ"ש התוס' מיהו מצאתי לה' עצמו בהל' שבת דף כ"א ע"ג ד"ה הלכה וכו' שכתב על הך דעבר ותיקנו לדעת רבינו וז"ל ואף דס"ל דעבר ותיקנו לאו במזיד קאמר אלא עבר בשוגג ותיקנו עכ"ל אלמא דלישנא דעבר לא מכרעא ליה וא"כ לא ידעתי מאי קשיא ליה על מהרש"א ודע שהרב ז"ל הביא סמוכות דלשון עבר בשוגג מדברי רש"י סוף פרק כל שעה דפי' כה"ג ע"ש ואין צורך ואשתמטיה פי' הר"ש בפ"ב דתרומות משנה ג' שצדד לפרש בהך מילתא גופה דעבר ותיקנו דבשוגג מיירי גם יש להביא סמוכות מפירש"י דנררים דפי' עבר בטעות ע"ש ועיין לה' יד מלאכי ז"ל אות ד' סוף סימן ק"מ

גם מדברי הר"ש הנז' יש סתירה לה' לח"מ שכתב דלישנא דעבר הכי משמע וכתב בדרך אולי דבכל גוונא מתניא שהרי הר"ש להדיא צידד דלשון עבר משמע שוגג ומשמע מזיד וא"כ פשיטא דאיכא למימר נמי דבכל גוונא משמע ועוד יש מי שתירץ דמהרש"א כתב כדי שלא ילקה משמע מתוך לשונו דוקא אינו מתיר לו החכם אלא כי היכי דלקי אבל אם לקה כבר אין ה"נ דמתיר לו החכם וא"כ אין ה"נ דברייתא דקתני עבר על נזירותו במזיד מיירי וכגון דלקה ואע"ג דא"כ דלקה אמאי קתני אין נזקקין לו להתירו דהא כיון דכבר קבל עונשו י"ל דאיכא למימר כגון במזיד ולא התרו בו דאינו לוקה והשתא א"ש גמי דברי מהרש"א עם דברי התוס' דפ"ג דשבת שזכרנו ודו"ק

שם גמ' כיון דאגלאי מילתא דלאו שפיר עבד וכו' פי' משום דלא הוי קבלה דלשון גרוע הוא כפי"רשי והתוס' וצ"ע דהיכי יליף מב"ש לב"ה דהא ע"כ דב"ה גופייהו לית להו חילוק זה דא"כ מאי מקשים לב"ש ויש ליישב דמשמע ליה תלמודא דב"ה נמי ודאי אית להו חילוק זה שהרי כיון שחילוק אמיתי הוא אלא מקשים לב"ש משום דרוצים לידע מה משיבין להם ב"ש וב"ש לא רצו להשיבם אמיתות החילוק אלא השיבום לפי דבריהם דמדמים וכו' כמ"ש התוס' דף ל"א ע"ב ד"ה נשאל וכו'

תו איכא למידק היכי יליף תלמודא לב"ה תמורה בטעות מהקדש טעות דב"ש דילמא שאני הקדש דאתותי תחלת הקדש הוא ולכך מחמרינן ביה ואמרינן כיון דאגלאי מילתא לא הוי הקדש אבל תמורה דסוף הקדש קילא וחלה בטעות אפי' מגליא מילתא וכו' דהכי מחלקי' ב"ה גופיה לעיל דף ל"א ע"א דמה"ט לא יליף הקדש מתמורה לענין דחל בטעות דקאמר ה"מ תמורה אבל אחותי הקדש בטעות לא וי"ל דהכא לאו דיליף תמורה מהקדש קאמר אלא מתמורה גופה קא יליף וה"ק כיון דקאמרי ב"ש גבי הקרש טעות דהיכא דאגליא מילתא לא הוי הקדש וכיון דעיקר