באר משה (כריף) קלב

יעקב שהביא גי' זו דכתי' משם רש"י ישן ע"ש ושמחתי

שם קס"ד כי מקדיש בעין רעה מקדיש וכו' ואע"ג דבמסקנא קאי הכי דע"כ דבעין רעה מקדיש מכח הך בבא דדינר של כסף וכו' מ"מ נקט לישנא דקס"ד כלפי מאי דדחי ליה ואלא מאי בעין יפה מקדיש וכו' וק"ק להאי גירסא דמשמע דאפי' ב"ה דפליגי אב"ש לא פליגי אלא משום דס"ל דהקדש טעות אינו הקדש אבל במאי דס"ל לב"ש מקדיש בעין רעה מקדיש מודו לו וא"כ קשה הילכתא אהילכתא דסתם משנה פרק י"ג דמסכת מנחות דף ק"ח ע"ב ס"ל בעין יפה מקדיש דקתני האומר א' מכבשי הקדש הגדול שבהם הקדש ודייק עלה בגמ' אלמא בעין יפה מקדיש ע"ש וצ"ל דב"ה הכא לדברי ב"ש הוא דקאמרי דאפי' לדידכו דבעין רעה מקדיש מ"מ הקדש טעות הוא ואכתי ק"ל למ"ש התוס' דף ל"ג ע"ב ד"ה אלא מאי וכו' והשתא נראה שיש לעשות צריכותא וכו' דדינר של זהב אצטריך לאשמעינן דבעין רעה מקדיש וכו' עכ"ל וקשה כיון דלא קימ"ל הכי וכי טעמא דב"ש אצטריך לאשמעינן דכה"ג פריך תלמודא בכמה דוכתי וי"ל דלא פריך הכי אלא היכא דפליגי תנאי אליבא דב"ש ולא נ"מ לב"ה אבל יש לו לתנא לפרש סברת ב"ש ובמה פליגי אב"ה עיין להתוס' פ"ק דסוכה דף ט' ע"ב ד"ה ואם עשאה וכו' ועיין לה' אורח מישור ז"ל לעיל ריש פ"ב על דף ט' ע"א ד"ה שוב וכו' ע"ש באורך

שם גמ' ואלא מאי בעין יפה מקדיש וכו' דינר של זהב וכו' אע"ג דבפ"ב דקידושין דף מ"א ע"ב גבי התקדשי לי בדינר של כסף ונמצא של זהב אמרינן איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא וא"כ אימא דמתני' נמי איירי כגון דניחא ליה בכספא דבכ"הג מוקי לה בסמוך גבי חבית של יין בגלילא שנו וכו' י"ל דוקא התם גבי אשה הוא דא מר דאמרינן הכי ומטעמא כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף ולא ניחא לה למטרח למכור הזהב ולקנות בו כסף ועיין להתוס' שם ד"ה איכא וכו' אבל לשאר אינשי ודאי הזהב עדיף להו וכן הכא גבי הקדש וק"ל

שם בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא וכו' ה"ה נמי אף דהוו שקולים הוה ניחא אלא קושטא קאמר ודו"ק

שם אמר לך ר' חסדא כי אמרי בתורא דקרמנאי וכו' ופירש"י אבל למשכיה אוכמא עדיף מחוורא והא דלא כתב אבל למשכיה אוכמא עדיף כדקאמר ר' חסדא אוכמא למשכיה וכו' משום דמשמע ליה דמתני' דאיירי בקדשי מזבח ע"כ לענין בשר הראוי למזבח קתני דשחור עדיף ולא ניחא ליה לפרש דלבשרא שקולים הם וכי הדרי נינהו משום דמשמע ליה דדומיא דדינר של כסף וחבית של יין דעל הגרוע קתני הקדש ומפירושו משמע דאינו מפרש כפי' התוס' דקרמנאי שם מלכות שמה קרמונא דא"כ משמע באותה מדינה עצמה של קרמונא קמחלק בין לרדייא בין לבשריה וזה אינו דא"כ אמאי צריך כלל לומר דקרמנאי שהרי באידך מילתא דר' חסדא דמחלק בין אוכמא לחוורא משמע וראי דלא איירי בקרמנאי אלא נראה לפרש קרמנאי הוא לשון חרישה אלא שלא ידעתי משמעותו מאיזה לשון הוא וצריך חיפוש

שם גמ' והאמר ר' חסדא אוכמא בחוורא לקייא וכו' ופירש"י דמשמע בין למשכא בין לרדייא הוי אוכמא גרוע וק"ק הא כבר תירץ לעיל בתורא דקרמנאי וצ"ל דמקשה אחרינא הוא ולא שמיע ליה הך שנוייא אבל ק' דא"כ הו"ל למפרך ממתניתין גופה דע"כ דלבשרא אוכם עדיף כפירש"י לעיל ומשמע נמי מילתא דרב חסדא בין לרדייא בין לבשרא אוכמא גרוע וי"ל דניחא ליה טפי למפרך ר' חסדא דידיה אדידיה י"ל משום דלא שמיע ליה אידך מילתא דרב חסדא ועי"ל דהמקשה חד הוא וכשהקשה בישיבה הקשה ממתני' וגם הקשה נמי דרב חסדא דידיה אדידיה ועל שניהם השיבו לו תירוץ א' בתורא דקרמנאי וסתמא דתלמודא חילקן הכא בשתי קושיות משום יגדיל תורה ויאדיר ועיין לתוס' דף ל"ג ע"ב שלא פירשו כפירש"י וראיתי לה' אורח מישור ז"ל שכתב וז"ל משום דק"ל מאי פריך הא כבר תירץ לעיל כי אמרי בתורא דקרמנאי עכ"ל ולא ידעתי מאי קאמר דגם לפי' התוס' נמי תיקשי להו הכי ואם נאמר דחדית ליה דבקורמנאי הלבן עדיף מהשחור לכל דבר א"כ העיקר חסר ונראה דלא רצו בפירש"י משום דהתירוץ פשוט טפי כיון דר' חסדא גופיה באידך מילתא קא מחלק להדיא בין לרדייא בין למשכא א"כ גילה דעתו דמילתא קמייתא לעניין רדייא קאמר וילמוד סתום מן המפורש ודו"ק

ולענין פסקא לא ראיתי להרמב"ם בחיבור שהביא הני תרי מימרות דר' חסדא ולא ידעתי למה שהרי מילתא קמייתא דלבן עדיף משחור איכא נפקותא לענין מוכר ומקדיש בעין יפה וכו' ואידך מילתא נמי איכא נפקותא לענין מקח וממכר כגון אם אמר לו תן לו שור למשכא ונתן לו חוורא הוי מקח טעות כמ"ש התוס' ומיהו גבי מילתא קמייתא איכא למימר כיון דאינו אלא במלכות קרמנאי כמ"ש התוס' והאידנא לית לן הך מלכות לכך לא כתבה אבל אידך מילתא לא ידעתי אמאי השמיטה וכן נמי אידך מילתא דר' חסדא דאמר חוורא באוכמא לקייא דהיינו דכי איכא כתמים חוורין בתורא אוכמא כפי"רשי כיון דאיכא נפקותא לענין מקח וממכר וכה"ג אמרינן ריש פ"ג דקמא דף כ"ז ע"א גבי כד וחבית דקאמר היינו כד היינו חבית למאי נ"מ למקח וממכר וכן בפרק לולב הגזול דף ל"ד ע"א גבי פתוכתא ופתורא קאמר למאי נ"מ למקח ולממכר ואותן נמי וגם כל הנך דמייתי בפרק לולב הגזול לא הביאם הרמב"ם בחיבור ואפשר דגבי כל הנך האידנא לית לן הנך שמות אבל מ"מ מילתא דר' חסדא דאמר אוכמא למשכיה סומקא לבשריה וכו' הא ודאי ה"ל להביאה וכעת צ"ע

רש"י ד"ה מי שנדר בנזיר וכו' ושתה יין ונטמא למתים וכו' עכ"ל וכ"כ נמי בברייתא דמייתי בסמוך דף ל"ב ע"א ד"ה אא"כ וכו' וז"ל ונטמא למתים ושתה יין וכו' עכ"ל אבל הרע"ב נקט שתה יין לבד וכן הרמב"ם פ"ד מה' נזירות דין י"ג וכתב התי"ט דבדוקא נקטו משום דטומאה סותרת הכל אבל יין אינו סותר כדתנן לקמן דף מ"ד ע"א ולא נתעורר בדברי רש"י הללו דאיך כתב טומאה וראיתי לה' שושנים לדוד ז"ל שישב וז"ל ואפשר דרש"י בטומאת מת שאין הנזיר מגלח עליה קאמר כדלקמן דף נ"ד ע"א והראיה שלא הזכיר או שגילח את"ד ונכון

ד"ה אמרו להם ב"ש וכו' כלומר לא לכך מקודש וכו' עכ"ל אבל הרע"ב פי' לא השבט קדשו בתמיה ע"ש והוא תמוה ועיין לתי"ט שכתב ויש לפרש ע"ש ועיין לה' קול הרמ"ז ז"ל שפי' ג"כ באופן אחר ודבריהם תמוהים שהרי הרע"ב סיים וז"ל כלומר