באר משה (כריף) קלא

דין ל"ד ע"ש וק"ל

רש"י ד"ה ה"ג וכו' ודאי דקאמר ראשון משום דר"ל תרי תלתא שחורין וכו' עכ"ל ק"ק לב"ש כי היכי דהיכא דאיכא תרי תלתא שחורין ה"נ אפי' לית ליה אלא זה שחור נימא נמי ראשון לשאר שוורין דמאי שנא וכסברת ב"ה ודו"ק

תוס' ד"ה מי שנדר דאל"כ פשטא דמונה משעה שנדר אלא ע"כ פשטא דמתני' וכו' כצ"ל ה"ה דאיכא לאוכוחי ממאי דפריך תלמודא לקמן דף ל"ב ריש ע"א מני מתני' לא ר' יוסי וכו' ומאי פריך דהא ברייתא איירי בעבר כדקתני מי שנדר ועבר על נזירותו אבל מתני' ליכא ימים שעבר בהם דנימא שלא יעלו לו אלא הוצרכו לזה משום דתלמודא גופיה מנ"ל לפרש מתני' בעבר כדי להקשות ודו"ק

בא"ד ומשום סיפא דקתני והתירו תני רישא ואסרו וכו' עכ"ל לא ידענא מאי אולמיה סיפא מרישא דהא סיפא נמי דקתני והתירו הם לא התירו כלום אלא שאמרו בלשון גרוע קבל הנזירות כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז וא"כ הוי כמו אסרו שאמרו בלשון טוב קבל ויש ליישב כיון דאם לא אמר החכם כלום אסור לשתות מספק א"כ ה"ל החכם הוא גורם ההיתר כשאמר לו לשון גרוע אבל האיסור בלא"ה היה אסור מספק אלא שהחכם החזיק לו קבלתו לאוסרו מדינא משום שאמר לו לשון טוב הוא ודו"ק

ע"ב גמ' אביי אמר וכו' ואמר להון אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרי שחור וכו' לפי ל"א שפי' רש"י במתני' דאותו שחור שיצא תחילה אחר הלבן הוי הקדש צ"ל דה"ק לא אמרי שחור שיצא א' קודם הלבן אלא אמרי שחור שיצא ראשון אחר הלבן וק"ק לאביי נמי תיקשי ליה משמע דוקא משום שאמר אי הוה ידענא וכו' שגילה דעתו דניחא ליה אבל אי לא אמר כן לא הוי הקדש ומאי שנא מהך דהוו מהלכין בדרך דמשמע הקדש טעות הוי הקדש שלא גילה דעתו ואמר אותו שלא נמצא כדבריו אילו הוה ידענא דלאו הכי לא הוה אמינא הכי אלא הכי כי היכי דדייק למפרך הכי לרב פפא דאמר הקדש בכונה וצ"ל דאין ה"נ דלאביי הך מתני' איירי נמי בהכי שאח"כ אמר אי הוה ידענא וכו' ועיין במקובצת מיהו ק' לפירש"י איך קאמרי ב"ש כולן נזירין משום הקדש טעות ופי' רש"י ואע"פ שכולן טועין שהיו סוברים שאינו כמו שאומרים וכו' דאיך כתב דמה שהיו סוברין שאינו כמו שאומרים חשיב טעות שהרי כיון שאמר הריני נזיר אם זה ראובן והם סוברים שאינו כמו שאומרין אלא אינו ראובן א"כ כשנמצא שאינו ראובן הרי לא נתכוון כלל לנזירות ולא הוי הקדש טעות דהקדש טעות לא הוי אלא שנתכוון מיהא לנזירות אבל סבור שהוא פלוני כמו שור שחור וכו' וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן דף ל"ב ע"ב ודו"ק

ודע שהרמב"ם פ"ו מה' ערכין דין ל"ד לא הזכיר האי אוקמתא דאמר אי הוה ידענא וכו' וגם העתיק המשנה כצורתה שיעלה ושתעלה וכו' ואע"ג דתלמודא הוצרך להגיה תני שעלה שעלתה נראה משום דס"ל דתירוץ אביי אינו מוכרח דבלא"ה איכא לתירוצי דלא דמי לתמורה דעד דמטי חצי היום וכו' כמ"ש התוס' דף ל"ג ע"א ד"ה ת"ש וכו' ולענין דינא נמי איכא נפקותא כיון דפסק דאינו הקדש כב"ה ודו"ק

שם גמ' ואמר אי הוה ידענא דלבן נפק וכו' פי' והשתא לא חיישינן למה שלא נתקיים דבורו שאמר שחור משום דאזלינן בתר המחשבה שאמר אלו הוה ידענא וכו' וא"ת א"כ אמאי אמרינן לעיל ריש פ"ב דף ט' ע"א דלב"ש אין שאלה בהקדש וכו' ואמאי לא אזלינן בתר המחשבה שאומר אדעתא דהכי לא נדרתי כבר הקשו התוס' פרק יש נוחלין דף ק"ך ע"ב ד"ה דתנן וכו' ותירצו משם ר"ת וז"ל כיון דאמרי ב"ש מחשבתו מבטלת אמירתו למהוי הקדש כ"ש שתבטל אמירתו את מחשבתו שאומר אדעתא דהכי לא נדר עכ"ל ר"ל כ"ש שתבטל אמירתו את מחשבתו היכא דהוי אמירתו להחמיר למהוי הקדש אבל אי המחשבה להחמיר למהוי הקדש מבטלת אמירתו ודו"ק

שם אמר ר' חסדא אוכמא בחוורא לקייא וכו' הא דלא קאמר בפשיטות דשור לבן עדיף מהשחור בלא תערובת רבותא קמ"ל דאפי' איכא לבנים טובא לא בטל גריעותו ומגרע הלבנים מיהו ק' מאי פריך לר' חסדא ממתני' אימא דפי' רב חסדא איפכא ממאי דפירש"י והתוס' אלא ה"ק אוכמא בחוורא כתם שחור בלשון לבן וחוורא באוכמא שור לבן שנמצא בין השחורים שו"ר שהקשו כן התוס' בפרק מי שאחזו דף ס"ח ע"א ד"ה דאמר ר' חסדא וכו' ע"ש מה שתירצו אבל לפירש"י ותוס' הכא ק' וצ"ע

שם קס"ד כי מקדיש בעין רעה מקדיש וכו' לפי ל"א שפירש"י במתני' דאותו שחור שיצא תחלה אחר הלבן הוי הקדש צ"ל דגרסינן קס"ד כי מקדיש בעין יפה מקדיש וכו' ואלא מאי בעין רעה מקדיש דינר של זהב וכו' ואלא מאי בעין יפה מקדיש חבית של שמן וכו' ובאמת שיש לתמוה על רש"י דכולי האי לא ה"ל למשתק ואף דנשמט כל זה מפי' רש"י בדפוס וכן משמע מפירש"י ד"ה תנן שור שחור שכתב ה"ג כי מקדיש בעין רעה וכו' משמע דאיכא גי' אחרת והיא הגי' דכתיבנא לפום ל"א ודו"ק

והנה לפי פי' ל"א דכתב רש"י במתני' ולפי הגי' דכתיבנא נתיישבו לי דברי רבינו פרק ו' מה' ערכין דין ל"ד שכתב וז"ל הקדש טעות אינו הקדש כיצד וכו' חבית של יין וכו' ועלה של שמן בין שהיין יקר מן השמן באותו מקום או השמן יקר מן היין אינו הקדש עכ"ל מדכתב בין שהיין יקר מן השמן משמע דבא לשלול מאי שאמרו בגמ' בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא ולכך כתב דאפי' באותו מקום שהשמן גרע כלומר ובעין רעה מקדיש אפ"ה אינו הקדש משום דהקדש טעות אינו הקדש וכ"כ נמי בפי' המשנה וכ"ה לשון התי"ט ד"ה חבית וכו' וז"ל מסיק בגמ' במקום שהיין ביוקר מן השמן ואפ"ה קאמרי ב"ה דאינו הקדש וכו' עכ"ל וקשה דרבינו עצמו פסק פרק ט"ז מה' מעשה הקרבנות דין ח' כהך סתם משנה דבעין יפה מקדיש וכן פסק נמי להדיא פ"ד מה' ערכין דין ט"ו דהמקדיש בעין יפה מקדיש ע"ש ובשלמא מהך חלוקא דדינר של כסף שכתב רבינו פ' ו' מה' ערכין איכא למימר דנקט רבינו הלשון שאמרו ב"ה הקדש טעות אינו הקדש וב"ה גופייהו לדברי ב"ש קאמרי כמו שאכתוב בסמוך אבל חלוקת יין ושמן דנקט בין שהיין יקר וכו' קשה אבל לפי הגי' דכתי' יתיישב דכן היא נמי גירסת רבינו ודו"ק ומיהו איכא למידק על התי"ט ז"ל איך כתב הך לישנא סתם שהרי אינו מתיישב אלא לפי הגי' דכתי' והוא לא הזכירה כלל וצ"ע ודע שאחר כמה ימים ראיתי בס' ברית