באר משה (כריף) יב

ומצאתי שהבריית' עצמה הוק' לה הכי ומייתי מיעוט אחרינא ע"ש ומה שקשה ע"ז דל"ל תרי מיעוטי דהא כיון דאיכא ק"ו הכי ואיכא ק"ו הכי כל חד ליקו אדכותיה כבר ראיתי למהרש"א ז"ל שהוקשה לו הכי בפ"ק דקידושין משם התוס' דפ"ב דחולין ע"ש

ד"ה שנאמר ובזרוע עוזו וכו' א"נ דאמרינן בפ"ק דברכות וכו' כצ"ל

תוס' ד"ה מאי בינייהו וכו' ה"ל להש"ס להזכיר נזיר עובר לפניו במלתיה דר"ל וכו' עכ"ל דלשיטתם דר"ל בעי שיזכיר גם סמוכין לשער ע"כ דפירכת הש"ס דפריך ודילמא ציפורי מצורע אינו אלא לר' יוחנן דלר"ל לא שייך שער גבי מצורע אבל לשיטת התוס' לעיל ד"ה ציפורין וכו' דס"ל דאמר ציפורין סתמא שלא דס"ל לר"ל דעתיה דאיניש אסמוכין לשער לפ"ז פירכת הש"ס ודילמא ציפורי מצורע אין ה"נ בין לר"י בין לר"ל כפרש"י ואהא משני כגון נזיר עובר לפניו א"כ הזכיר הש"ס נזיר עובר לפניו גם במלתיה דר"ל וק"ל

בא"ד והשתא נמי ניחא וכו' דא"כ ליחייב נמי כי אמר נשרין וכו' עכ"ל לא הבנתי דבריהם שהרי כי היכי דכי אמר ציפורין הסמוכין לשער דלא בעי נזיר עובר לפניו ואפ"ה ל"ק מנשרין משום דאמרי' דה"ק דבר שיוכל להביא ציפורין ה"נ כי אמר ציפורין סתמא דאמרי' מסתמא דעתיה אסמוכין לשער היינו נמי דוקא כי אמר ציפורין דבעינן נמי שיאמר דבר שיובל להביא ציפורין משא"כ נשרין סתמא וכך הם דבריהם להדיא לעיל ד"ה ציפורין וכו' שכ' וז"ל ה"פ מצוה התלויה בציפורין וכו' אכן אין לפרש משום סמיכות גרידא עכ"ל ודברי התוס' הכא צ"ע ובשלמא מ"ש התוס' בדבור שאח"ז וז"ל ומשום הכי לא מהני הרי עלי נשרין וכו' עכ"ל אפשר לפרש כוונתם דאינו מקושר עם מה שכתב קודם וז"ל כשנזיר עובר לפניו דוקא עכ"ל אלא מקושר עם מ"ש מלפני פניו וז"ל דמשמע שנדר דבר שיכול לבא לידי חיוב ציפורין וכו' הבל דברי התוס' הכא קשים ועיין לה' א"מ ז"ל וצ"ע

ד"ה האומר ימין וכו' כדלקמן והזכיר ימין שהוא תחלה עכ"ל כצ"ל ור"ל לפי שהוזכר תחלה בקרא וה' א"מ ז"ל הגיה בע"א והוא נכון ע"ש

דף ד' ע"א גמ' אלא כי הא דאמר רבא וכו' אתייא נזירות וחיילא על שבועה וכו' דע דלקמן דף ה' סוף ע"א דרשינן נזיר להזיר מלמד שהנזירות חלה על הנזירות ומייתי לה פ"ב דנדרים דף י"ח ע"א ע"ש וה"ק ל"ל הך קרא שהרי כיון דהכא אמרינן דחיילא נזירות אשבועה אע"ג דשבועה חמורה מנזירות דכתיב לא ינקה כדאיתא התם פ"ב דנדרים אפ"ה אתייא נזירות וחיילא עלה כ"ש דנזירות חלה על נזירות דכי הדדי נינהו וי"ל דהו"א דמיין שכר אתייא ליין מצוה כגון שנדר בנזירות ואתייא נזירות וחיילא על נזירות אבל השבועה דחמורה לא חיילא אבל לבתר דאתא קרא ללמד דנזירות חלה על נזירות ע"כ דיין ושכר אצטריך אפי' לשבועה

ועי"ל דה"א דנזירות חל על נזירות גרע טפי כיון דשם אחד הוא לכך לא אתי נזירות חל על נזירות ודוקא היכא דהוו שמות מחולקין הוא דאיסור חל על איסור ובזה ניחא נמי הא דתניא בפ"ב דנדרים דקתני והלא דין הוא ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה נזירות קילא לא כ"ש ע"ש אימא איסור חל על איסור לרבנן דפליגי אר"ש יוכיח דאיסור קיל משבועה ואפ"ה חל על איסור אף אני אביא נזירות דקילא משבועה דחלה על נזירות וכה"ג הקשו התוס' פ"ג דשבועות דף כ"ז ע"א ד"ה מצוה וכו' ע"ש נהי דלא קשה אימא דנזירות חלה על שבועה יוכיח משום דלפום אי לא כתיב קרא נזיר להזיר לא הוה ילפינן דנזירות חלה על שבועה אבל מאיסור חל על איסור קשה אלא י"ל משום דהו"א מה לאיסור חל על איסור דהוי שמות מוחלקי' ועי"ל מה לאיסור חל איסור שכן חמור שכל איסורין שבתורה איסורן איסור עולם ואין ההיר לאיסורין משא"כ איסור נזיר כדתניא לקמן פ"ו דף ל"ז ע"א ועי"ל הא דס"ל לרבנן דאיסור חל על איסור היינו דוקא איסור חמור על קיל כדאיתא בפ"ד דקידושין דף ע"ז ע"ב ואין להקשות א"כ היכי קאמר הכא ואב"א ר"ש לטעמיה וכו' משמע אבל לרבנן פשיטא דנזירות חלה על שבועה דהא רבנן מודו דקיל על חמור לא חיילי די"ל דמ"מ היכא דאיכא כולל מודו רבנן דאפי' קיל על חמור חייל כדאיתא פ"ג דכריתות דף י"ד ריש ע"א לר"מ ע"ש והכא נזירות לגבי שבועה איכא כולל מגו דאתוסף אגברא איסור טומאה ותגלחת אתוסף נמי איסור יין אבל קשה דלקמן דף ל"ז ילפי' טעם כעיקר לכל איסורין שבתורה ק"ו מנזיר ע"ש והיכי מצי יליף מנזיר דהא איכא למפרך מה לנזיר שכן חל אפי' אשבועה דחמורה כדאמר הכא תאמר בכל איסורין שבתורה דאין איסור חל על איסור וצ"ע

שם גמ' מאי ושכר שמעת מינה תרתי ור"ש וכו' לאלופי שכר שכר למקדש וכו' עיין להתוספות לקמן ריש פ"ו דף ל"ד ע"ב ד"ה מיין וכו' ולחידושינו שם ודו"ק

שם גמ' יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא וכו' אע"ג דדרשינן לעיל לאיסור יין מצוה וכו' נראה דלאו מתיבת יין יתירה ממעט שאר משקין אלא משום דכל הפרשה כולה אינו מדבר אלא ביוצא מן הגפן ודו"ק ודע דלפ"ז דממעט שאר משקין דמשכרין צ"ל הא דכתב קרא שכר אינו שכר של תמרים או של גרוגרות אלא שכר העושין מן הענבים דהיינו ענבים ומים מעורבין. והרמב"ם פ"ה מה' נזירות דין א' כתב ושכר שנאסר עליו בתורה הוא השכר של תערובת היין ע"ש משמע יין ומים מעורבין ונראה ודאי דה"ה נמי ענבים ומים מעורבין דהוא הוא אמנם ראיתי לתרגום פרשת נשא דמפרש דשכר הוא יין עתיק והעתיקוהו התוס' לקמן פ"ו דף ל"ח ע"ב ד"ה ה"ג בגמ' וכו' משמע יין ממש בלא תערובת מים ומכאן אני תמיה על מרן כ"מ ז"ל שעל מ"ש רבינו אבל השכר של תמרים או של גרוגרות מותר לנזיר ושכר שנאסר בתורה הוא השכר של תערובת היין וכו' כתב עליו הכ"מ ז"ל ופשוט הוא ע"ש ולא ידענא כוונתו שהרי כיון דשל שאר משקין דמותר דרשינן ליה הכא בשמעתין איך כתב עליו שהוא פשוט משמע מסברא בעלמא ואין לו מקור והו"ל להזכיר מקורו שהוא בשמעתין הכא וכן נמי מ"ש רבינו שכר שנאסר בתורה הוא של תערובת היין אינו פשוט כיון שהתרגום אינו מפרש כן ודו"ק: ושוב אחר כמה חדשים מצאתי לה' אורח מישור ז"ל בנימוקיו להרמב"ם בסוף הספר דף ט"ל ע"ג שהסכים דברי רבינו עם התרגום עש"ב ומ"מ דברי מרן כ"מ ז"ל עדין קשים והתימא עליו שלא הזכירו וצ"ע: