באר משה (כריף) קכט

כיון דתרוייהו קיימי בחד גוונא וכה"ג כתבו התוס' גבי שניהם נזיר עולם והרמב"ם השמיט דין זה ולא ידעתי למה בשלמא שלא ביאר לשניהם נזיר. עולם משום מכ"ש מאחד נזיר עולם וא' נזיר סתם שפסק דמגלח ועיין לתוס' לעיל דף כ"ו ע"ב ד"ה אלא מעתה וכו' שכתבו בפשיטות דבטמא נמי נתקבלה הילכתא דמגלח ע"ש ואע"ג דבעיא היא ולא אפשיטא ומספק אינו מגלח כדפסק הרמב"ם נראה דכונתם כגון אם היו שניהם טמאים ומשמע להו דפשיטא ליה לתלמודא דמגלח כיון דתרוייהו קיימי בחד גוונא ועיין עוד לחידושינו שם

רש"י ד"ה או אסיפא וכו' דלרבנן ס"ל איפכא דלמאי דש דשמיע להו וכו' עכ"ל כצ"ל הא דלא פי' דבין רישא בין סיפא אינו מגלח דומיא דארישא פליגי משום דדחיקא ליה לפרש דפליגי בקבלת ההילכתא דלרבנן לית להו ההילכתא דקתני האיש מגלח וכו' וגדולה מזו ראיתי להתי"ט פ"ג דמס' תמורה משנה ג' ד"ה תמורת אשם וכו' שכתב דלא מצו ליפלגו תנאי בקבלת ההילכתא ע"ש ואע"ג דע"כ דכלל זה אינו כדכתי' בחי בחידושינו לעיל דכ"ה ע"ב מ"מ ס"ל לרש"י דדוחק מיהא איכא וטפי עדיף לומר דלא פליגי וכן משמע שכן דעת מהרימ"ט בחידושיו לפ"ק דקידושין דף י"ז ע"ב ד"ה ונילף וכו' כדכתי' בחידושינו שם ע"ש ומיהו מדברי התוס' הכא ד"ה את"ל וכו' משמע ריהטא דדבריהם דס"ל דאסיפא דקאמר ר"ל דבכל ענין אינו מגלח וא"כ ע"כ דפליגי בקבל ההילכתא וכן מוכח מדבריהם ד"ה ת"ש וכו' שכתבו דארישא פליגי וכו' דלפ"ז ע"כ מאי דקתני בברייתא זהו וכו' ר"ל זהו נמי ודלא כפי כפירש"י שפי' זהו דוקא וכ"כ הלח"מ פ"ח מה' נזירות דין ט"ו ע"ש והשתא אי ס"ל דאסיפא פליגי הוא בפירש"י א"כ אמאי לא פירשו דפשיט ליה אסיפא פליגי דהו"ל פירוש זהו כפשטו דזהו דוקא אלא ע"כ משום דס"ל דאסיפא פליגי ר"ל דאינו מגלח בכל ענין לכך פירשו דפשיט ליה ארישא פליגי דודאי דדוחק לומר דפשיט ליה צד חדש דפליגי ארישא ופליגי אסיפא ומיהו המבעה גופיה דלא מבעיא ליה ג"כ או דילמא דפליגי ארישא ופליגי אסיפא משום דלא ניחא ליה ולומר דפליגי רבנן ור' יוסי בסברא הפוכה דכה"ג מנינו לתוס' בכמה דוכתי דלא ניחא להו דפליגי תנאי בסברא הפוכה ועיין פ"ג דכתובות דף ל"ז ע"א ד"ה צריכות וכו' שכתבו ומ"ל זה אין נראה וכו' דשמואל אית ליה סברא הפוכה מדברי ר' יהודא וכו' ועיין למהרש"א א שם ודו"ק

ודע דהרמב"ם ע"כ אית ליה כפי' התוס' דפשיט ליה ארישא פליגי ובכל ענין מגלח כמ"ש שם הלח"מ מיהו מ"ש הלח"מ דגירסת התוס' היא גי' רבינו ע"ש אינו מוכרח דלגירסת רש"י נמי א"ש ואולי דאגב שיטפא דרבינו ס"ל כפי' התוס' הוא דכתב כן ודו"ק ודע שראיתי להתוס' פרק כל שעה דכ"ג ע"א ד"ה נזרו וכו' שכתבו וז"ל תימא לחזקיה נזרו למאי אתא ואית ספרים דגרסי על נזרו מגלח ואינו מגלח על נזירות אביו עכ"ל ע"ש ויש לתמוה דהא לפי' התוס' הכא סתמא דמתני' וכן שאר תנאי דברייתא ס"ל דעל נזירות אביו מגלח בכל ענין וא"כ לפי הך ואית ספרים דגרסי ה"ל חזקיה לא אתי אלא כר' יוסי לבד וכולי האי לא ה"ל לתלמודא למשתק וה"ל לומר הניחא לר' יוסי דכה"ג פריך התם דכ"ב ע"א הניחא למ"ד יש בגידין בנותן טעם וכו' וכן פריך נמי התם דכ"ג ע"א לימא כתנאי וכו' וצ"ל דהתוס' הכא אית להו הך גירסא ותוס' התם ס"ל כפי' רש"י הכא דזהו דוקא ודו"ק

ודע שראיתי לתוס' לעיל דכ"ז ע"כ ד"ה מתיב וכו' שכתבו בסוף דבריהם שגירסתם במשנה היא עיקר וכ"כ ג"כ הכא ד"ה ת"ש וכו' שגי' הספרים היא משובשת וראיתי במקובצת לעיל דכ"ז ע"ב שכתב הטעם משום דמסתבר למימר דנאמרה הלכה היכא דתחלת קבלת נזירותו היתה על סמך מעות אביו אבל אם בחיי אביו היה נזיר כבר הוזקק להביא קרבן משלו עכ"ל וכתב עוד טעם לגי' רש"י דכיון דנזר בחיי אביו לא חשיב יורש כ"כ ומצי אמר הריני מגלח על מעות אבא את"ד ע"ש ונראה דלפירש"י דפשיט ליה דלרבנן הוי סברא הפוכה לא מהני שום טעם א' מהטעמים הללו להכריח איזה גי' עיקר שהרי כיון דלרבנן ס"ל איפכא וע"כ דמכחישי בהנך טעמים א"כ אימא איפכא דר' יוסי הוא דמכחיש בהנך טעמי ודו"ק

אמנם ראיתי בירושלמי דמכילתין דע"כ מוכח דס"ל כמו גי' רש"י דקאמר מ"ט דר' יוסי קרבנו לה' על נזרו שיקדום נזרו לקרבנו ולא שיקדום קרבנו לנזרו ופי' המפרש ה' פני משה וז"ל מ"ט דר' יוסי דס"ל במתני' אין זה שמגלח על נזירות אביו אלא מי שהיה הוא ואביו נזירים דכתיב קרבנו לה' על נזרו ודריש ליה מדכתיב קרבנו על נזרו משמע שנזרו יהא קודם לקרבנו ולא שיפריש קרבנו קודם נזרו וה"נ אם לא הוה הבן נזיר קרבנו קדם לנזרו הוי עכ"ל ע"ש הרי מבואר דלר' יוסי היכא דהוא ואביו נזירין הוא דמגלח כמו גירסת רש"י משום דנזרו קדם לקרבנו גם משמע התם דרבנן פליגי בסברא הפוכה כפירש"י דקאמר לא דו מודו לדו ולא דו מודו לדו ע"ש משמע מהאי לישנא דבתרתי פליגי ר' יוסי ורבנן וכמו שפי' המפרש ה' פני משה ז"ל ע"ש

ד"ה כל דקדים נזירותיה מגלח וכו' עכ"ל נראה מלשונו דר"ל כל דקדים תחלה ליזור בנזיר זכה מפני שקדם בנזירות ומיהו נראה דה"ה נמי דא"נ נזרו שתיהן בבת אחת כל הקודם לזכות ולגלח זכה מטעם המוציא מחבירו עליו הראיה ודו"ק

ד"ה הילכתא גמירי וכו' אלא בפלגא וכו' עכ"ל משום דמשמע ליה בדרך את"ל קא בעי את"ל דשני פשוטים ירושה היא ופלגי מ"מ לענין פי שנים ירושה היא או לא וכ"כ נמי התוס' דאע"פ דשני פשוטים פלגי וכו' וא"כ לא שייך לומר הילכתא היא דכל דקדים גלח כמו בעייא קמייתא דמשום שהוא בכור לא גרע מדין פשוט דפלגי משום דירושה היא א"ו הכי בעי ירושה ממש לגמרי אף לענין שיטול פי שנים א"ד לאו ירושה לגמרי לענין פי שנים אלא לענין דפלגי כדין שני פשוטין ואין להקשות מנ"ל דבדרך את"ל אימא דבעיא כמו בעיא קמייתא הילכתא ולא בעי לגלוחי לפום מאי דשקיל כלומר אלא דכל הקודם גלח או ירושה ופלגי כדין בכור ופשוט כל אחד לפי הראוי לו ומר נקיט לה לענין שני פשוטים ומר נקט לה לענין בכור ופשוט דא"כ מאן דנקיט לה לענין בכור ופשוט מהיכא תיתי דלנקוט הכי ולא נקט בפשיטות לענין סתם ירושה של יורשין פשוטין ותו דה"ל למנקט להדיא כל דקדים גלח כי היכי דנקט הכי גבי בעיא קמייתא ודו"ק

ד"ה אבל בהקדש לאחר שנקרב הקרבן ומבקשים