באר משה (כריף) קכז

בניהם בנזיר ולא כותים בני ישראל מגלחין על נזירות אביהם ולא כותים ומשני הא אמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר ופירש"י הואיל דלאו מקרא נפקא ליכא למימר דבני ישראל אתא לומר דישראל מדירין בניהם בנזיר ולא כותים וכו' ע"ש משמע דלא אמרינן קרא קאי אהילכתא ואע"ג דבכמה דוכתי כרבנן קרא ל"ל הילכתא גמירי לה כדאיתא לעיל דף כ"ה ע"ב גבי ולד חטאת ובפסחים פ"ז דפ"ב ע"ב גבי בקדש ישרף ע"ש לא דמי דנהי דהתורה תסמוך אהילכתא אבל לא למעוטי דבר שעיקר הדין ההוא מהילכתא דכיון דאינו כתוב בהדיא בתורה ר"ל העיקר חסר מן הספר ואף למאי דכתבו התוס' פ"ו דפסחים דע"ג ע"א ד"ה אשם וז"ל ואתא קרא ללמד על הלכה דהכי גמירי דכל שבחטאת מתה באשם קרב עולה וכו' עכ"ל ע"ש אלמא דקאי קרא לפרושי הילכתא מ"מ לא דמי דהתם קרא אתא לגלויי לן הדין אלא דממילא ידעינן פי' ההילכתא אבל למעט דבר שעיקר הדין מההלכה הוא דידעינן ה"ל העיקר חסר מן הספר וכן מדוייקים דברי התוס' לקמן ד"ה ואימא וכו' וז"ל אין סברא דליתי מיעוטא למעט דבר שאינו הלמ"מ עכ"ל ודע דטעות קצת נפל בדבריהם וכצ"ל א"כ הלכה וכו' ועוד אין סברא וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה ואי אייתי באמצע לא ידעינן אי בההיא שעתא וכו' בשביל עצמי ואפשר דקאים בשלש עשרה וכו' עכ"ל כצ"ל והשאר נמחק ור"ל דאייתי בעצמי קודם לבסוף ואחר מעיקרא דהיינו ביום שהדירו אביו דבאותה שעה שהדירו אייתי שערות ולא ידעינן אי בההיא שעתא באו השערות ונמצא דההדרה והשערות באו יחד ואין נזירות אביו חלה או א"א לצמצם ותלינן דבאו השערות אחר שהדירו ונמצא בעת שהדירו ע"כ לא הוי קטן ממש אלא הגיע לעונת נדרים דהיינו שנת י"ג וכיון דבההוא שעתא שהדירו יכול הוא נמי להדיר עצמו נימא דכונתו אהא בשביל אבא וגם בשביל עצמי נמי דלא אמרינן לא קבל עליו אלא חד נזירותו אם אינו נתפס בשביל אביו כדכתב רש"י אלא היכא דבעת שהדירו אביו היה קטן ממש שלא הגיע לעונת נדרים שאינו יכול להדיר עצמו וכן בשעה שהדיר עצמו היה לו כבר שתי שערות שלא היה יכול אביו להדירו אבל היכא ששניהם יכולין להזיר נימא דחייב בשני נזירות בשלמא לר"י בר יהודא ליכא זמן ששניהם יכולין להזיר דקודם שהגיע לעונת נדרים דוקא אביו וכשהגיע לעונת נדרים הוא עצמו דוקא ולא אביו וק"ל דא"כ לפי סברת המקשה נמי לעיל דפריך ואם גדול וכו' הא ברשותיה דאביו קאים וקס"ד דגדול היינו שהגיע לעונת נדרים אמאי לא פריך נמי דמחייב בשתי נזירות דהא כיון דשניהם יכולין להזיר ומשמע מפירש"י דלא פריך הכי אלא לל"א שכתב בדבור שאח"ז ותו קשה אמאי הוצרך תלמודא לומר אי אייתי בעצמי וכו' הא באותה חלוקה דלבסוף עצמה דקאמר איכא לחייבו נמי שתי נזירות מספק דהא ע"כ כשהדירו לא היה קטן ממש שהרי שנה אחת בין קטנות לשערות לא הדירו כשהגיע לעונת נדרים וא"כ שניהם יכולין להזיר ותו קשה לפי ל"א שכתב רש"י בדבור שאח"ז דאפי' כששניהם יכולין להזיר לא קבל אלא חדא נזירות דהכי משני ליה א"כ אמאי בעצמי חייב שתי נזירות ותו ק' דלפי ל"א אפי' לר"י בר יהודא מי ניחא דהא אם הגיע לעונת נדרים אחר שהדירו אביו קודם שבא לב"ד אמאי לא מחייב שתי נזירות וצ"ע

ומיהו אין להקשות אמאי מחייבינן שתי נזירות מספק הא קימ"ל ספק נזירות להקל וי"ל דוקא היכא שהספק הוא אם נזיר אם לא אבל כיון שהספק הוא אם נזיר אחת או שתי נזירות כיון דינה לנזירות ולא פלט מחד נזירות לא אמרינן ספק נזירות להקל ומצאתי להראב"ד שכתב סברא זו פ"ב מה' נזירות דין ה' בסיף דבריו ועיין מה שהקשה עליו ה' מש"ל ז"ל שם בסוף דבריו ועיין בזה לחידושינו לעיל דף י"ג ע"ב עש"ב ואפשר דמה"ט השמיט רבינו דין זה פ"ב מה' נזירות אע"ג דפסק כרבי משום דס"ל דסוגיא זו דלא כהילכתא דאתייא כמ"ד ספק נזירות להחמיר ונראה דלמאי דמסיק לית ליה תקנתא עד דעביד לתרוייהו לא מצי להביא קרבן על כל נזירות ונזירות דשמא אינו חייב אלא חדא נזירות והוי חולין בעזרה אלא קרבן אחד הוא דמייתי וע"כ נמי דלא מייתי ליה עד לבסוף אחר שמונה שתי נזירות דאי לסוף נזירות ראשונה מייתי ואח"כ מונה נזירות שנייה א"כ כיון דלא מצי מייתי קרבן אחר משום ח"ב יהיה מקולקל כל ימיו דלא מצי מגלח ולשתות יין כל ימיו שהרי עד שיביא קרבן הוא דמותר ודו"ק

שם ד"ה מ"ט אין האשה מגלחת על נזירות אביה עכ"ל וכ"כ נמי התוספות וודאי דהאיש נמי דמגלח על נזירות אביו היינו מטעם הלכה בנזיר כדמשמע משנויא דתלמודא דקאמר מ"ד יורשין גמירין לה וכו' אלמא דההלכה ודאי איכא אלא דמ"ד יורשין גמירין לה והיינו משום דאי לאו הלכה דהאיש מגלח ה"א דאינו מגלח משום הא דאמרן לעיל דף כ"ז ע"ב בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבנו של אביו וכמ"ש התוס' לעיל שם ד"ה מתיב ר' הונא וכו' וא"כ ע"כ הא דקאמר מ"ט ר"ל מ"ט דהאיש מגלח וכן נמי מ"ט דאין האשה מגלחת אלא נקטו הצד דפריך עליה תלמודא פשיטא מאי למימרא וכו' ועיין עוד בזה לחידושינו לעיל בתוס' ד"ה ה"ג וכו' וק"ל

תוס' ד"ה ואמאי וכו' אלא אם קטן אני וכו' עד הבאת שתי שערות ואם גדול וכו' כצ"ל ומ"ש בנתיים נמחק נ"ל ומיהו מפירש"י דכתב כגון דאמר אהא בשביל אבא וכו' משמע דמשני ליה דמיירי דאמר אהא בשביל אבא ולא הזכיר הנודר אם קטן אם גדול ולכך נוכל לפרש לענין הבאת שערות קאמר אבל לפי' התוס' קשה דה"ל העיקר חסר מן הגמ' ויש ליישב דהכי משני כי היכי היכא דאמר אהא בשביל אבא וכו' נוכל לפרש לענין הבאת שערות ה"נ נפרש אם קטן ואם גדול לענין הבאת שערות אבל קשה כיון דמאי דקאמר אם קטן אני היינו שלא הביא שתי שערות א"כ בהגיע לעונת נדרים קאמר והיכי אמר אהא בשביל אבא דמשמע שאין יכול להזיר עצמו שהרי יכול להזיר עצמו וי"ל דעיקר קושית המקשה דה"ל להניח הכבוד לאביו ודו"ק

שם ד"ה ה"ג וכו' ואי מספקינן אי אייתי סימנין בעצמי לא נקריבניה וכו' כצ"ל

שם ד"ה הניחא וכו' ופי' ר"ת דעונת נדרים אינה סותרת וכו' עכ"ל לעיל במתני' דף כ"ח ע"ב בד"ה ואין האשה וכו' הוקשה לתוס' דלא תני במתני' דשערות מבטלות וכתבו לחד תירוצא דבפלוגתא לא קמיירי והק' על דבריהם ה' א"מ ז"ל דלפי דברי ר"ת הללו דעונת נדרים אינה סותרת א"כ ליכא פלוגתא