באר משה (כריף) קכו

מאי איכא למימר והיותר קשה לאידך תירוצא שכתבו התוס' בפ"ב דחולין דדחויא בעלמא הוא בשלמא גבי רבי ניחא משים דלא הוזכר בברייתא ענין שחיטה לעוף ולכך משני דמהכא ליכא למידק אבל גבי ר"י בר יהודא דהוזכר דין דנזירות וע"כ לא שייך לתרוצי אלא אידך תירוצא שתירצנו דאינו מביא קרבן ולא עביד הקפה וכן קשה לפום מאי דקאמר לימא כתנאי ופירשו התוס' דלכ"ע מופלא דרבנן וא"כ ע"כ דר"י בר יהודא ס"ל לא אתי דרבנן ודחי דרבנן א"כ תיקשי ליה כל הנך פירכות דפריך לעיל וצ"ע ומיהו י"ל דשאני הכא דחינוך ומופלא נוגעין זה בזה דהיא היא ולכך בהא הוא דאמר לא אתי חינוך ודחי מופלא אבל לגבי הקפה וחולין בעזרה דתרי עניני נינהו מופרדין זה מזה בהא מודה ר"י בר יהודא דאמרינן אתי חינוך ודחי להו

ועי"ל במאי דאיכא למידק בפשטא דתלמודא דלר' יהודא לא אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא דרבנן ולפ"ז נדחה חינוך מקמי מופלא ואמאי לא נימא איפכא לא אתי מופלא דרבנן ודחי חינוך דרבנן ונדחה מופלא מקמיה חינוך בשלמא לעיל גבי הקפה וחולין בעזרה כיון דאיסורי דרבנן נינהו אבל חינוך מצוה הוא הילכך אמרינן אתי מצוה ודחיא האיסור ע"ד דאמרינן בעלמא גבי דאורייתא אתי עשה ודחי לא תעשה וכן הכא לרבי לחד לישנא דאתי חינוך ודחי מופלא היינו נמי משום דחינוך מצוה לגבי מופלא אבל לר' יהודא דס"ל לא אתי חינוך ודחי למופלא אדרבא נהפוך הוא ונימא לא אתי מופלא ודחי לחינוך שהוא מצוה וכן נמי לחד לישנא דבמופלא פליגי וסבר ר"י בר יהודא מופלא דאורייתא ולא אתי דאורייתא ודחי דאורייתא ואמאי לא נימא להפך לא אתי מופלא דאורייתא ודחי לחינוך דאורייתא אשר על כן נראה לומר משום דמופלא קדם וכבר חל עליו דרבנן שיצא מרשות אביו והוא בא לחנכו ולכך לא אתי חינוך ונימא דמחנך אותו שכבר נעשה מופלא ויצא מרשות אביו או מדרבנן או מדאורייתא ובהא פליגי דרבי סבר דמ"מ כיון שהוא מצוה דחי ולר"י בר יהודא כיון דמופלא קדם לא דחי ליה אבל לעיל גבי הקפה וח"ב אדרבא החינוך קדם ואח"כ בא לידי הקפה ולידי חולין בעזרה ולכך מודה ר"י בר יהודא דדחי להו כנ"ל נכון ודו"ק

תו איכא למידק להך תירוצא שכתבו התוס' דדחויא בעלמא אבל מ"מ אמת הוא דר' סבר הלכה היא בנזיר כיון דסבר יש שחיטה לעוף וכו' א"כ לפ"ז ע"כ עיקר התירוץ היינו שנוייא קמא דמשני כ"ע הלכה היא בנזיר ובמופלא פליגי א"כ תינח דמשני שפיר לר' יוחנן אבל לר"ל אכתי לימא כתנאי במקומה עומדת דאם נאמר כ"ע הלכה בנזיר כ"ש דתקשי טפי דאתי דלא כמאן בשלמא או הך אב"א לא הוי דחוייא בעלמא איכא למימר דר"ל מתרץ כמו הך ואב"א כ"ע כדי לחנכו וכו' אבל כיון דע"כ דחוייא בעלמא ואינו אמת א"כ ר"ל קושטא הוא דנשאר כתנאי וצ"ל דאין ה"נ דאליבא דר' יוחנן היא דקא משני אבל לר"ל נשאר כתנאי ועי"ל ע"פ מ"ש ה' יבין שמועה כלל י"ט הביאו השע"ה ז"ל הל' גירושין דף ק' ע"ג ד"ה עוד וכו' דמעיקרא פריך לימא כתנאי ר"ל וה"ל לומר הלכה כפלוני ולאו לאקבועי מימרא באפי נפשה כאלו לא נחלקו תנאים ומהדר לה משום דאפשר לפרש כ"ע הלכה היא בנזיר ולכך לא מצי למימר הלכה כפלוני אבל ר"ל ס"ל דבהכי פליגי ע"ש ודו"ק ובזה ניחא נמי דאף אם נאמר דהך ואב"א אמת ואינו דחוייא אכתי ק' לר"ל דס"ל פרק יוצא דופן דמ"ו ע"ב דמופלא דאורייתא וא"כ ממה נפשך הוי כתנאי או לענין מופלא או לענין חינוך ודו"ק

בא"ד כמו חטאת העוף שבאה על הספק עכ"ל כצ"ל ודלא כדפוסים חדשים שהוסיפו בפ' כל שעה דכ"ב שהרי בהדיא הוא בשמעתין וזה פשוט

שם ד"ה לימא הני תנאי וכו' וה"נ איכא בפרק כ שעה עכ"ל שם ריש פרק כל שעה דכ"א ע"א ולא ס"ל לתוס' הכא כדברי התוס' שם ד"ה לימא וכו' ע"ש ועיין לתוס' לעיל ריש מכילתין דף ב' ע"ב ד"ה לימא וכו' כ"כ הא"מ ז"ל

שם ד"ה והביאו לפני ר"ג וכו' פי' ר"ת באותו יום וכו' עכ"ל דאי באמצע הנזירות א"כ מאי מהני בדיקה אם הביא שערות באמצע שהרי כבר חלה עליו נזירות אביו שהדירו קודם שיביא השערות והא דלא פירשו הביאו באמצע הנזירות לבודקו אם הביא שערות ומתבטל נזירות אביו משום דר"ת לשיטתיה אזיל דס"ל דעונת נדרים אינה סותרת כמ"ש התוס' לקמן דף ל' ע"א ד"ה הניחא וכו' וא"כ איך קאמר ר' יוסי לידע אם הגיע לעונת נדרים וכו' לכך פירשו באותו יום דה"ל הבדיקה לענין אם חלה נזירות או לא וק"ל: בא"ד והיה יתר מבן י"ג שנה ויום א' עכ"ל דבשנת י"ג לחוד הוי שומא ומדלא כתבו לידע אם היה יתר מבן י"ג שנה ויום א' והוי ראוי לשערות או עדיין לא הגיע ואין ראוי לשערות דשומא נינהו משמע דס"ל אפי' לאחר מבן י"ג שנה ויום א' בהבאת שערות תליא מילתא ואי לא הביא שערות חשיב מופלא אפי' יתר מבן י"ג שנה ויום א' וכ"ה דעת הרמב"ם פי"א מה' נדרים דין ד' ומיהו לענין בדיקה אם יודע לשם מי נדר לא מכרעא אי ס"ל לתוס' דנדרו קיים אפי' אינו יודע לשם מי נדר כיון דיתר מבן י"ג שנה ויום א' הוא וכ"ה דעת הרמב"ם פי"א מה' נדרים דין ג' או דס"ל דאפ"ה צריך בדיקה שיודע לשם מי נדר כיון דלא הביא שערות ועיין לה' מש"ל פי"א נדרים דין ג' מה שהק' על דעת רבינו ע"ש וק"ק לדברי התוס' דהיה יתר מבן י"ג שנה ויום א' א"כ היכי קאמר אם קטן אני דהיינו לפני הגעת עונת נדרים לסברת המקשה בסמוך כמ"ש התוס' ד"ה אמר רבי וכו' וי"ל דמילתא אגב אורחיה קמ"ל דאפי' קטן ביותר ולאו בר דעת אפ"ה הוי נזיר ודו"ק

שם ד"ה ר' יוסי וכו' שהיה יתר מבן י"ב שנה ויום א' דנדריו נבדקים עכ"ל לפ"ז הא דקאמר לידע אם הגיע לעונת נדרים אינו ר"ל לידע אם נכנס לי"ב שנה ויום א' שהרי הוא כבר יותר מי"ב שנה ויום א קאמרינן אלא לידע אם יודע לשם מי נדר וניחא להו לפרש הכי כי היכי דהוי דומיא מאי דקאמר לידע אם הביא שתי שערות שכבר ידוע שנותיו כמה ודו"ק וז"ל הרב המקובצת ר' יוסי בר יהודא אומר וכו' אלא בשנת י"ג הדירו והביאו לבודקו אם היה יודע לשם מי נדר וכו' ע"ש

דף ל' ע"א מתני' האיש מגלח על נזירות אביו וכו' דע דלקמן ריש פ"ט דס"א ע"ב גבי כותים אין להם נזירות מדכתיב בני ישראל ולא גוים פריך אימא בני ישראל מדורי