באר משה (כריף) קכה

עכ"ל וכ"כ עוד בדבור שאח"ז דכ"ע מופלא סמוך לאיש מדרבנן והיינו משום דס"ל דלפי אוקמתא זו נמי לא דאורייתא ודחי דאורייתא לרבי כדמסיק בהנך אוקמתות אבל הרמב"ם פ"ב מה' נזירות דין י"ג ע"כ דס"ל דלפי אוקמתא זו אין ה"נ דכ"ע מופלא הסמוך לאיש דאורייתא ולר' אתי דאורייתא ודחי דאורייתא כמ"ש הלח"מ ז"ל ומה שסיים הלח"מ וז"ל ודוחק דמן הראוי לפרש כמסקנא והניח בצ"ע ע"ש נראה לע"ד דרבינו דחה המסקנא מהלכה דאיך מסיק ואב"א כ"ע דמופלא הסמוך לאיש דרבנן שהרי ר"י ור"ל ס"ל בפרק יוצא דופן דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא וכן ראיתי במקובצת שהקשה כן משום תוספי הרא"ש והניח בצ"ע ע"ש ומכוח קוש' הלזו ס"ל לרבינו דהך ואב"א אינו אלא דחויא בעלמא וכה"ג כתבו התוס' פ"ב דחולין דף כ"ח ע"א ד"ה רבי וכו' לחד תירוצא לענין מאי דקאמר כ"ע כדי לחנכו וכו' דאינו אלא דחויא בעלמא ע"ש ושנויא קמא נמי דמשני במופלא פליגי דר' סבר דרבנן ע"כ נמי דדחויא בעלמא הוא דאל"כ קשה הילכתא אהילכתא דקימ"ל כר"י ור"ל דמופלא דאורייתא לגבי ר' כהנא כמ"ש הכ"מ ז"ל וקימ"ל הלכה כר' מחבירו דעד שיביא שתי שערות כמ"ש נמי הכ"מ וא"כ ע"כ כי היכי דלא תיקשי הילכתא אהילכתא צ"ל דדחויא הוא והעיקר כדקאמר מעיקרא לימא כתנאי וכו' וכ"ע מופלא דאורייתא ולר' אתי דאורייתא ודחי דאורייתא וה"ה נמי דה"מ תלמודא לומר דכ"ע הלכה בנזיר וכ"ע מופלא דאורייתא ופליגי דלר' אתי דאורייתא ודחי דאורייתא ולר"י בר יהודא לא אתי דאורייתא ודחי דאורייתא ודו"ק נ"ל ועיין מה שאכתוב בתוס' ד"ה אתייא וכו'

ואגב יש לדקדק בדברי הלח"מ ז"ל שכתב וז"ל דרבינו פסק כרבי שכן כתב לקמן עד שיגדיל ויעשה איש וכו' עכ"ל ואמאי הוצרך לדייק ממה שכתב לקמן והרי הוא בדין ט"ו והלא באותו דין גופיה שהרב עצמו עומד בו ע"כ מוכח דפסק כרבי שכתב וז"ל והאיש מדיר בנו קטן בנזיר אע"פ שלא בא לעונת נדרים וכו' עכ"ל משמע לא מבעיא כשבא לעונת נדרים דמצי מדיר ליה אלא אע"פי שלא בא לעונת נדרים דקטן הוא ולאו בר דעת אפ"ה מדיר ליה אלמא דס"ל כרבי דבהגיע לעונת נדרים מצי מדיר ליה ואין להקשות אלישנא דרבינו דנקט אע"פי שלא בא לעונת נדרים והוא הפך לישנא דגמ' דקאמר ואע"ג דהגיע לעונת נדרים מצי מדיר ליה די"ל דתלמודא נקט הרבותא לגבי האב ורבינו נקט לה לגבי הבן וכ"ה נמי לשון המקובצת לעיל במתני' וז"ל האיש מדיר בנו בנזיר אעפ"י שהוא קטן וכו' עכ"ל וי"ל דהוצרך ה' לח"מ לדייק מלקמן משום דאיכא למימר דאע"ג דרבינו נקט אע"פ מ"מ אין בו לא מבעיא אלא הוי כמו אע"ג ולשיטתיה אזיל שכ"כ פ"ק דברכות דין י"ג ד"ה כל השומע ובסוף פ"ד מה' נחלות בסוף דבריו ע"ש ועיין לה' יד מלאכי בכללי האל"ף סי' י"ב ודו"ק ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין י"ג ומ"ש וז"ל אך יש להכריח דע"כ אליבא דמ"ד מופלא הוי מן התורה דאי לא היכי עביד הקפה וכו' והיכי מייתי צפורין אם נטמא ואכיל מליקה וכו' וכבר הוזכרו ההכריחיות אלו באותה סוגיא דנזיר עכ"ל נראה לע"ד דוקא מחולין בעירה הוא דיש להכריח משום דרבינו כתב להדיא מביא קרבנותיו אבל מכל הנך שכתב ה' אין כאן הכרח דאימא אין ה"נ דלא עביד הקפה וכן אם נטמא ומייתי צפורין אימא דאין ה"נ אינו נאכל וכבר הרגישו כה"ג התוס' לעיל ד"ה משום וכו' בדברי הגמ' גופה וכתבו דמשמע ליה מדיר בנו בנזיר דכל תורת נזיר עליו וכו' ע"ש אבל רבינו לא כתב אלא דמביא קרבנותיו ותו לא ותדע שהרי רבינו דין י"ד גבי האב מדיר בנו בנזיר הוצרך לבאר דחייב לנהוג כל דקדוקי נזירות ואם נטמא מביא קרבן טומאה אבל גבי מופלא שנזר לא ביאר כלום אלא כתב מביא קרבנותיו ותו לא ומיהו לפי האמת דמופלא דאורייתא ע"כ דכונת רבינו דדינו שוה למדיר בנו בנזיר ודו"ק ועיין בתוס' ד"ה אתייא ולחידושינו שם

שם ד"ה כיון וכו' ובעצמו מצי וכו' אם ירצה תו לא מחייב וכו' כצ"ל

שם ד"ה אתייא וכו' וצ"ל דלהך לישנא נימא דניתי ולא יאכל וכו' עכ"ל וכ"כ עוד בפ"ב דחולין דף כ"ח ע"א ד"ה רבי וכו' ע"ש וק"ק א"כ מאי פריך לעיל הא קאכיל נבלה וראיתי להרש"א בפ"ב דחולין שהרגיש בזה וכתב וז"ל לא אסיק אדעתיה למימר הכי דמביא חטאת העוף ואינו נאכל עד לבתר הכי דמייתי הך דחטאת העוף הבאה על הס' עכ"ל ואיכא למידק דאינו מספק דמ"מ הו"ל לשנויי דאם נטמא אינו מביא קרבן כלל ועוד מאי פריך לעיל מהקפה נימא דלא עביד הקפה ובשלמא מהך דפריך הא קמייתי ח"ב ניחא דלא מצי לשנויי דאינו מביא קרבן משום דממתני' משמע דמביא קרבן דקתני היתה לו בהמה מופרשת וכו' אבל מהקפה ומקרבן טמא דלא קתני מתני' א"כ מאי פריך והתוס' לעיל ד"ה משום וכו' הרגישו בזה וכתבו דמשמע ליה מדיר בנו בנזיר דכל תורת נזיר עליו ע"ש וא"כ לדעת התוס' הכא דע"כ דלא חיישי להאי משמעות א"כ מאי פריך לעיל וצ"ל דס"ל להתוס' הכא דה"ה דה"מ לשנויי ליה הכי אלא עדיפא מינה משני ומיהו קשה לדעת התוס' לעיל מה יענו לקושית התוס' דלרבי היכי אכיל כהן מליקה וי"ל דאיכא נמי תירוצא אחרינא כמ"ש התוס' בפ"ב דחולין דדחוייא בעלמא הוא דקאמר דמהך ברייתא ליכא למידק דלר' הלכה בנזיר ע"ש ולפ"ז נמצא דהתוס' הכא מחלפא שטיתייהו מתוס' דלעיל וכבר כתבנו בחידושינו לעיל בגמ' גבי דקאמר קסבר כר"י בר יהודא דע"כ ר' יחיאל שהביאו התוס' ריש מכילתין וגם התוס' פ"ק דחולין דף ך' ע"א ע"כ דלא ס"ל כדברי התוס' דלעיל ועוד נראה ליישב בע"א ולהסכים דבריהם הכא עם דבריהם דלעיל דדברי התוס' לעיל היינו משום דמתני' קתני מדיר בנו בנזיר אלמא דנחתא לאשמעינן לענין דהוי נזיר ולכך משמע דכל תורת נזיר עליו אבל רבי בברייתא לא נחית להכי אלא לאשמעינן עד מתי מצי להזיר בנו ולכך אמרינן דאין ה"נ דס"ל דאין תורת נזיר לגמרי עליו ואינו נאכל ודו"ק

אבל ק"ל על דברי התוס' אדקשיא להו מרבי והוצרכו להביא עצות מרחוק מבפ"ב דחולין דסבר יש שחיטה וכו' אמאי לא הוק' להו בפשיטות מר' יוסי בר יהודא דמסיק אליביה להך לישנא קסבר לא אתי חינוך דרבנן ודחי למופלא דרבנן א"כ תיקשי לדידיה כל הנך קושיות דפרכינן לעיל מחולין בעזרה ומהקפה ומצפורין דקא אכיל נבלה דאכולהו משני אתי חינוך דרבנן ודחי דרבנן א"כ לר"י בר יהודא דס"ל לפום האי לישנא דלא אתי חינוך דרבנן ודחי דרבנן