באר משה (כריף) קכג

וכו' אהא כתב ובמס' נזיר ילפינן לה כלומר דילפינן דחייב להביא מספק אלא העיקר הוא מטעמא דכתי' דלא שייך לומר דתוס' כיונו על רש"י דפ"ק דכריתות משום דאדרבא רש"י ס"ל התם דמליקה אין בה משום חולין בעזרה והתימה על הא"מ ז"ל שלא הרגיש בזה. ומעתה צריכין אני ליישב דברי רש"י עם הסוגיא דהכא דמשמע דמליקה יש בה משום חולין בעזרה כמו שהוכיחו התוס' ומיהו ראיתי לה' המאירי ז"ל בשיטתו למכילתין דאשנויא דמשני תלמודא תרי איסורי מדרבנן כתב וז"ל ותירץ דאיסורי דרבנן קאמר שהרי במליקה מיהא אין בו איסור תורה משום חולין בעזרה שלא נאמר כן אלא בשחיטה ראויה אבל הנוחר והמעקר אין בה איסור תורה משום חולין בעזרה ומותרין בהנאה עכ"ל ע"ש ולא נתקררה דעתי בזה דמהיכא תיתי לפרש דהמקשה והמתרץ פליגי בזה אם במליקה איכא איסור תורה משום חולין בעזרה או לא ואחר ימים ראיתי להשע"ה ז"ל הל' שחיטה דף קמ"ז ע"ג שנתעורר בדברי רש"י דכריתות דף כ"ו ע"ב מסוגיא דהכא משם ה' קול ן' לוי וכתב ה' וז"ל ולפי חומר הנושא נראה דרש"י אליבא דאביי וכו' ומאי דקאמר הכא מאי שני איסורין לאו איסור נבלה וחולין בעזרה ה"ק ור"י בר יודא ס"ל כר"מ את"ד עש"ב ואחר המחילה תמהני עליו דאכתי אין זה מספק למאי דמשני לעיל קסבר כר"י בר יודא דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא ואמאי הוצרך לומר חולין בעזרה לאו דאורייתא בפשיטות הול"ל דס"ל כאביי דמליקה אין בה חולין בעזרה שהרי כיון דע"כ הך שנויא לא אתי כר"מ שהרי ר"מ ס"ל חולין בעזרה דאורייתא א"כ ה"ל לשנויי דגם לענין מליקה נמי לא ס"ל כותיה אלא ס"ל לגמרי כאביי דחולין בעזרה דאורייתא ומליקה אין בה משום חולין בעזרה אלא ע"כ משמע דמליקה יש בה משום חב"ע ולזה נמי נתכונו התוס' שכתבו והכי מוכח כל הסוגיא דקדקו למנקט כל הסוגיא להורות דמהך דמשני נמי לעיל וחולין בעזרה לאו דאורייתא איכא נמי הוכחה ואפשר ליישב דאיכא למימר דלאו משום חולין דעוף נקט לה אלא משום חולין דבהמה כדפריך לעיל מינה ואגב שטפיה איכפל עוד ונקט ליה. עוד אפשר לומר דפשיטא ליה להרב דאיכא למימר דלעיל נקט לה משום איסור הכנסה אבל גבי ברייתא דאיסור א' ושני איסורין מיירי בהדיא באיסור אכילה ומש"ה הוק' ליה אלא שאע"פ כן נדחק ה' לדעת ה' לשון למודים לפרש גם גבי ברייתא נמי באיסור הכנסה כמו שיע"ש וכ"ז דוחק עצום הוא בכונת השע"ה גם עיקר פי' ה' בכונת ה' לשון למודים לא יכולתי לכוונו בדברי ה' לשון למודים דאינו סובל כלל כמו שיע"ש

והעיקר נ"ל דלעיל ליכא הוכחה דאיכא למימר דלא כתב רש"י דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא אינו אלא למאי דקימ"ל יש שחיטה לעוף מן התורה ולכך מליקה לא חשיבא שחיטה אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מליקה נמי חשיבא כמו שחיטה והוי חב"ע כי היכי דלא הוי נבלה דאמרינן מליקתה זהו שחיטתה והילכך לעיל דמשני קסבר אין שחיטה לעוף מש"ה הוצרך לומר חולין בעזרה לאו דאורייתא אבל למאי דפריך מאי שני איסורין לאו איסור נבלה וחולין בעזרה וכו' אלמא אע"ג דאיכא איסור נבלה וע"כ משום דיש שחיטה לעוף מן התורה וא"כ מליקה לא חשיבא שחיטה ואפ"ה קאמר דאיכא נמי משום חולין בעזרה מש"ה הוק' ליה לה' ז"ל כן אפשר לומר עומק כונתו

ואכתי ק"ל בדברי רש"י פ"ו דכריתות דכ"ו ע"ב ד"ה ואסור בהנאה וגו' שכתב וז"ל חטאת העוף ס' שאסורה באכילה שמא חולין היא ונבלה היא וגו' עכ"ל וכ כ עוד בפ"ק דכריתות דף ז' ע"ב ובסוף תמורה דל"ד ע"א ולא ידעתי איך כתב שאסור באכילה משום נבלה שהרי הכא בשמעתין מבואר להדיא משום דאיכא תרי איסורי הוא דאינה נאכלת וכיון דכבר כתב רש"י עצמו דבמליקה ליכא משום חב"ע א"כ ליכא אלא איסור נבלה בלחוד ואמאי אינה נאכלת ויש מי שאמר לי דס"ל לרש"י כיון דאביי מפיק איסור חב"ע מקרא דוזבחת בריחוק מקום אתה זובח וכו' א"כ הוי לאו הבא מכלל עשה והילכך משום איסור נבלה בלחוד אינה נאכלת משום דלא מצינן למילף מאשם תלוי דנאכל דשאני אשם תלוי דאיסורו משום חב"ע דאינו אלא עשה אבל איסור נבלה לאו גמור הוא והילכך חמיר ותלמודא דהוצרך לומר משום שני איסורין היינו לר"מ דמפיק איסור חב"ע במ"מ מה שלי בשלך וכו' וא"כ לדידיה הוי חב"ע לאו גמור ונראה דזה אינו דא"כ לר"מ ע"כ דלא יליף אלא לענין איסורא בעלמא אבל מילקא לא לקי שהרי אין מזהירין במ"מ כמו דאין מזהירין מן הדין כמ"ש הר"ן ריש פ"ק דנדרים דף ד' ע"ב ד"ה תיתי וכו' וכ"כ התוס' שם והא דמסיק ר"מ אי מה שלי בשלך ענוש כרת וכו' אע"ג דאין עונשין מן הדין כבר כתב עלה ה' עצמות יוסף ז"ל דס"ד דגלוי מילתא בעלמא אבל לפי המסקנא דמשני ליה הוי מ"מ ע"ש וא"כ ע"כ דלענין איסור הוא דיליף אבל נבלה יש בה מלקות ודוחק לומר לרבותא בעלמא הוא דקאמר משום שני איסורין ושו"ר הא דאין עונשין במ"מ לאו מילתא פסיקתא היא ועיין להמש"ל ז"ל סוף פ"ה מה' יסודי התורה ד"ה ועוד ובפ"ב מה' נזירות דין י"ן ועיין להשע"ה ז"ל הל' שחיטה דף קמ"ז ע"ב ודו"ק ויש מי שדחה לי ע"פ הכלל שכתב המש"ל פ"ה מה' יסודי התורה דין ח' ד"ה והנראה אצלי הוא דהתוס' וכו' דכיון מצד הדין יכולין להביא האזהרה בלמד בק"ו אלא משום הכלל דאין מזהירין מן הדין לא חשיבא פירכא ע"ש ודו"ק ומה שיש לעמוד על כלל זה של ה' עיין לחידושינו פ"ב דזבחים דף ט"ז ע"א בתוס' ד"ה אף אני אביא וכו'

עוד ק"ל בדברי רש"י פ"ק דכריתות דף ז' ע"ב ושלהי תמורה דל"ד ע"א שכתב דטעם דבאה על הספק משום חולין על המזבח לא אכפת לן כיון דאין למזבח אלא דמה ואינה נקטרת לא חשיבא אכילה אלו דבריו ולא ידעתי דאיך ניחא ליה לרש"י בטעם זה שהרי אכתי תיקשי משחיטת חולין בעזרה דנהי דלא חשיבא אכילה לגבי מזבח מ"מ איסור שחיטת חולין בעזרה מאי איכא למימר וע"כ נ"ל דלשיטתיה אזיל שכתב פ"ו דכריתות דלא אסרה תורה אלא שחיטה ולא מליקה וא"כ תינח לאביי אבל לר"מ דס"ל דאיכא חולין בעזרה גבי מליקה וכדקאמר תלמודא הכא וכמ"ש השע"ה א"כ תיקשי ליה לר"מ איך קתני דחטאת העוף באה על הס' נמצא דדברי רש"י עדיין אכתי אינם מתיישבין עם הסוגיא דהכא ותו קשה דאפי' לאביי נמי דלא אסרה תורה אלא שחיטה ולא מליקה מ"מ תיקשי ליה מאיסור הכנסה דאסור להכניס חולין