באר משה (כריף) קכב

רש"י להדיא בפ' וישב כמו שזכרנו ומעשה דינה היה בסוכות קודם בית אל כדכתי' ודו"ק ויש מי שהק' לי מקרא דכתיב פרשת מקץ סי' מ"ג ויעש האיש כאשר אמר יוסף וגו' ואמרו רז"ל זה מנשה ובאותו זמן היו ש שנותיו כמו ט' שנים ואפשר דשאני שבטים דלפי כחם וגבורתם קרי להו איש אבל דברי רש"י צ"ע אחר שכתבתי כ"ז מצאתי להתי"ט ז"ל סוף פ"ה דמס' אבות משנה כ"א ד"ה ן' י"ג למצות וכו' שהביא משם רש"י גבי לוי חשבון מכוון וכתב על פירש"י דפרשת וישב שאינו מכוון ע"ש ועיין להתוס' על התורה פרשת מקץ גבי פסוק ויעש האיש כאשר אמר יוסף ע"ש

תוס' ד"ה מתקיף וכו' שכן שני איסורין דרבנן ותו הא אין משיבין וכו' כצ"ל ושני קושיות קא מקשו וכן משמע מדקבעו קושיתם גבי מתקיף וכו' ולא קבעו בברייתא עצמה אלא משום דבעו להקשות שני קושיות חדא דהיכי פריך מדרבנן אדאורייתא ותו אין משיבין וכו' ודע שמצאתי להתוס' במס' נדה דל"ז ע"ב ד"ה היקשן וכו' שנראה מדבריהם דלגבי אין היקש למחצה משיבין על היקש וכ"כ הר"ן בסנהדרין גבי ג"ש מופנה דקימ"ל אין משיבין הביאו ה' יד מלאכי ז"ל סי' קכ"ז ע"ש והשתא ניחא ול"ק מה שהקשו אין משיבין על ההיקש ודו"ק

בא"ד ולמ"ד בעלמא חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וכו' ע"כ דרשה גמורה וכו' עכ"ל ר"ל דע"כ הא דחטאת העוף ראה על הס' דרשה גמורה היא ואינו מדרבנן ואסמכתא בעלמא דא"כ היכי מצו מתקנו רבנן קרבן שמא חולין בעזרה ודלא תימא דאיסור חולין בעזרה לא שייך אלא גבי שחיטה בעזרה ולא גבי מליקה בעזרה ולזה כתבו שהרי מליקה הוי כשחיטה וכו' ודו"ק. ומיהו ה"ה נמי אפי' אינה כשחיטה מ"מ ת"ל דאסור להכניס חולין בעזרה ואפי' פירות או פח כמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' שחיטה דין ג' וע"ש לה' מש"ל ז"ל אלא דקושטא קאמרי דקושטא הוא דמליקה במקום שחיטה כמו שהוכיחו שכתבו והכי מוכח כל הסוגיא ונ"מ דאי משום איסור הכנסה אה עבר והכניס מותר באכילה אבל אם עבר ושחט אסור אפי' בהנאה כמ"ש שם רבינו דין ב' ע"ש

והנה ההוכחה שכתבו והכי מוכח כל הסוגיא היינו מדהוצרך לשנויי לעיל קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא משמע דאי הוה דאורייתא ה"ל מליקת העוף יש בה משום חולין בעזרה וכן נמי הכא דפריך מאי שני אי איסורין לאו איסור נבלה וחולין בעזרה אלמא דבמליקת העוף אין בה משום חולין בעזרה א"ו דרשה גמורה ומיהו מ"ש התוס' דמה שאמר התנא אינו נאכל ע"כ חומרא דרבנן אכתי קאי משום דאין משיבין על ההיקש כמו שהקשו אבל למ"ד לאו דאורייתא נוכל לומר הא דחטאת העוף באה על הס' לאו דרשה גמורה אלא מדרבנן כיון דחולין בעזרה לאו דאורייתא וק"ק דא"כ איך נוכל לומר לדידיה דרשה גמורה דא"כ ל"ל קרא דבאה על הס' דמהיכא תיתי דאינה באה כיון דליכא איסור חולין בעזרה וי"ל דאצטריך קרא לחייב דבאה על הס' וכ"כ התוס' פ"ז דזבחים דס"ח ע"א ד"ה אימור בסוף דבריהם ע"ש וק"ק למ"ד דאורייתא מ"ט דרבנן החמירו דאינו נאכל משום דאיכא שני איסורין שהרי כיון דהך שני איסורין הוו דאורייתא ואפ"ה גלי רחמנא בהיקש דשרי כדקאמר אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה וכו' משום דאין היקש למחצה בשלמא למ"ד לאו דאורייתא ניחא דאיכא למימר מה שהתירה התורה היינו משום דאין שחיטה לעוף וכו' וחולין בעזרה לאו דאורייתא והלכך כיון דרבנן החמירו דיש שחיטה לעוף וחולין בעזרה אסור א"כ ה"נ גבי חטאת העוף החמירו ג"כ דאינו נאכל מה"ט דיש שחיטה וחולין בעזרה וכו' אבל למ"ד דאורייתא לא ידעתי מהיכא תיתי שיחמירו רבנן משום דאיכא שני איסורין כיון דהתורה עצמה לא קפדה על הנך שני איסורין גופייהו וקאמר דמותר וכעת צל"ע. עוד ק"ל בדבריהם דמה שאינו נאכל חומרא דרבנן מהא דאמרינן פ"ו דכריתות דכ"ו ע"ב מאי תקבר מדרבנן ופירש"י ד"ה ובדין וכו' וז"ל דגזרו דאסור בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת העוף ספק עכ"ל והשתא קשה כיון דחטאת העוף גופה דאסורה אינו אלא חומרא דרבנן א"כ הוי גזירה לגזירה וכן מסיק התם נמי רבי יוחנן אמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת והיכי נגזור גזירה לגזירה ואפשר דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו וכה"ג כתבו התוס' בפרק כל הבשר דק"ד ע"א ד"ה ומנא תימרא וכו' ע"ש א"נ י"ל דכולה חדא גזירה היא והכי דייק לישנא דברייתא דמייתי התם תניא כוותיה דר"י דקתני שעל הס' באה מתחילה ופירש"י הילכך כמו שלא יודע נמי ע"ש ודו"ק

בא"ד כך לשין רש"י עכ"ל ראיתי בדפוסים חדשים שמציין עליו בכריתות דף ז' והנה ראיתי לרש"י שם דף ז' ע"ב ד"ה ואין ידוע וכו' שכתב וז"ל ומחייב בספק וכו' ומשום חולין על המזבח לא אכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ובמס' נזיר ילפינן דחטאת העוף באה על הס' עכ"ל הנה מ"ש לא חשיבא אכילה ר"ל לא אמרינן מזבח קאכיל חולין בעזרה דלא חשיבא אכילת מזבח אלא הקטרה וזו כיון דאין הקטרה לא חשיבא הך זריקה אכילת מזבח וכ"כ רש"י שלהי מסכת תמורה דף ל"ד ע"א ד"ה חטאת העוף וכו' וכונתו נמי דלא חשיבא נמי שחיטה בעזרה כיון דאינה שחיטה ממש אלא מליקה וכ"כ רש"י להדיא פ"ו דכריתות דף כ"ו ע ע"ב ד"ה ובדין הוא וכו' וז"ל ומשום חולין בעזרה ליכא למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא וכו' עכ"ל וכ"ה דעת הרמב"ם פ"ב מה' שחיטה דין ב' שכתב דהנוחר בעזרה והמעקר וכו' אין בו משום חולין בעזרה ע"ש ומעתה לא שייך לומר דכונת התוס' קאי על רש"י דפ"ק דכריתות דא"כ אדרבא מביאין ראיה לסתור הפך דבריהם שהוכיחו דמליקה יש בה משום חולין בעזרה כמו שחיטה וראיתי להא"מ ז"ל שכתב דמה שציינו בכריתות דף ז' ליתא שהרי אדרבא כתב רש"י כיון דאין למזבח אלא דמה וכו' הרי משום טעם זה א"ץ להיקש וכו' את"ד ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ תיקשי ליה דברי רש"י אהדדי דאיך סיים ובמס' נזיר ילפינן לה דהיינו היקשא דהכא ואמאי צריכין להך ילפותא ותו דלפי דעת ה' דלרש"י א"ץ להיקש משום דמליקה לא הוי חולין בעזרה א"כ תיקשי ליה בדברי התוס' עצמן שכתבו דהיקשא דרשה גמורה אף למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא ואמאי צריך היקשה דהא כיון דחולין בעזרה לאו דאורייתא כמ"ש על דברי רש"י ממש וע"כ צ"ל דאצטריך היקשא כדי לחייב להביא מספק כדכתי' לעיל א"כ ה"נ כונת רש"י שכתב ובמס' נזיר ילפינן לה דקאי אמ"ש מקודם וז"ל ומחייב בספק