באר משה (כריף) קכא

העוף דבאה על הס' הלכה פסוקה לכ"ע כמ"ש התוס' ד"ה מתקיף וכו' דקימ"ל בכל דוכתא דחטאת העוף באה על הס' ולכך הוצרך רבינו לומר דטעמא דבאה על הס' לדידן דלא קימ"ל כר"א אינו אלא מדרבנן משום לתקוני גברא כדי לאכול בקדשים ומש"ה לא הוקשה ליה מאשם תלוי משום דגזירת הכתוב הוא וכן משמע מדברי מרן הכ"מ פ"ז מה' פיסולי המוקדשין דין יו"ד ר"ה וכיצד וכו' דמדרבנן הוא דבאה על הס' כדי לאכול בקדשים וע"ש ללח"מ ז"ל כנ"ל נכון ודו"ק ועיין לחידושינו לקמן בתוס' ד"ה מתקיף וכו' מה שהקשינו בזה לדברי רש"י פ"ק דכריתות ושלהי מס' תמורה ע"ש. ואכתי ק"ל בדברי רבינו כיון דטעמא הוא כדי לאכול בקדשים מאי ארייא חטאת העוף הוא דתקנו להביא על הס' ולא חטאת בהמה שהרי בהמה נמי מייתי לה מצורע שהוא מחוסר כפרה ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו כדפסק הרמב"ם פ"ק מה' מחוסרי כפרה ובפרק עשירי דנדה דף ע' ע"א גבי שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהן אמרינן דכותב נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף הבאה על הס' ואמאי הוצרכו לכל זה ולא אמרינן מביא בהמה על הס' מהך טעמא גופיה כדי לאכול בקדשים כמ"ש רבינו ויש ליישב בדוחק כיון דרוב מחוסרי כפרה מביאין קרבן עוף לכך תיקנו גבי עוף דוקא ולא בהמה ועדיין צ"ע ועיין להשע"ה ז"ל הל' שחיטה דקמ"ז ע"ד ועיין לחידושינו לעיל דכ"ב ע"א ד"ה הא מני וכו' ודו"ק ועיין לקמן בחידושינו פ"ח דף ס' ע"א מה שתירצנו לקושית השע"ה ז"ל

ע"ב גמ' משום דמתחזי כתרי איסורין וכו' לכאורה לשון מגומגם הוא וכך ה"ל למנקט תרי איסורי מדרבנן והכי נקטו לה התוס' ד"ה מתקיף וכו' וי"ל משום דאיסור זה אינו אלא מספק שמא חולין ולכך נקט מתחזי ר"ל הרואה סובר דעביד תרי איסורי וכו' והנה מוכח דאף דחולין בעזרה לאו דאורייתא מ"מ איסורא דרבנן איכא וראיתי להתוס' פ"ב דקידושין דנ"ח ע"א ד"ה אלמא וכו' שדייקו כן אליבא דר"ש התם מלישנא דלאו דאורייתא משמע אבל מדרבנן אסור ואע"ג דבהדיא קאמר הכא דמדרבנן אסור הוצרכו להך מש משמעו' משום איסור הנאה דבאיסור הנאה איירי התם אבל מהכא לא משמע אלא איסור אכילה וק"ל

שם גמ' אמר מובטח אני בזה וכו' וז"ל היפה על אגדות הירושלמי קשה מאי חורפיה דקאמר ליה הכי וי"ל דלפי מאי דגרסינן אם קטן אם גדול אני היינו חורפיה דר"ל בגדלות וקטנות תליא מילתא כמ"ד עד שיגיע לעונות נדרים לבד הוא דאית להאב רשות להדירו ולמאי דגרסינן אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי היינו חורפיה דנקט לישנא דלישתמע למ"ד עד עונת נדרים ולמ"ד עד שיביא שתי שערות ולא נקט גדלות וקטנות ולא שתי שערות לאפוקי נפשיה מפלוגתא עכ"ל

רש"י ד"ה עד שיביא שתי שערות דהיינו עד ן' י"ג שנה ויום א' עכ"ל הס"ד ואח"כ ד"ה עד שיגיע לעונת נדרים דמבן י"ב שנה ויום א' עד י"ג שנה ויום א' וכו' כצ"ל וכ"ה במשנה התם פרק יוצא דופן דמ"ה ע"ב ע"ש

שם ד"ה רבי יוסי בר יהודא סבר מופלא וכו' איש הוי מבן י"ג שנה ויום א' ולא בפחות וכו' כצ"ל דע"כ איש הוי יותר מבן י"ג שנה ויום א' שהרי כיון דמופלא הסמוך לו הוי מבן י"ב שנה ויום א' עד י"ג שנה ויום א' דהיינו שנת י"ג כמ"ש רש"י בדבור שלפני זה א"כ ע"כ יותר מבן י"ג הוא דקרוי איש וכ"כ התוס' ריש פ"ק דערכין דף ב' ע"א ד"ה מופלא וכו' וז"ל ן' י"ב שנה ויום א' שסמוך לאיש ואינו איש עד י"ג שנה ויום א' וכו' עכ"ל ולפ"ז מ"ש עוד רש"י וז"ל ולא בפחות שלא מצינו וכו' אבל בן י"ג מצינו וכו' וגמירי שמעון ולוי בההיא שעתא בני י"ג שנה נינהו והרוצה לחשוב יצא ויחשוב עכ"ל לא ידעתי לכוין החשבון אדרבא מתוך הכתובי' מוכח דבפחו' מבן י"ג שנה היה לוי בההיא שעתא שהרי יעקב אבינו עשרים שנה היה בבית לבן ושני שנים בדרך בשובו מבית לבן שנה וחצי בסוכות וששה חדשים בבית אל כמ"ש רש"י בחומש פרשת וישב סימן ל"י בפסוק ל"ד ע"ש והוא גמרא ערוכה סוף פ"ק דמגילה די"ז ע"א ע"ש וכשנשא יעקב את לאה היה אחר שעבד בבית לבן ז' שנים והוליד ראובן ואח"כ שמעון ואח"כ לוי כמבואר בפ' ויצא סי' כ"ט א"כ הרי דלוי בבית לבן ן' י"א שנה היה שהרי דל ז' שנים שעבד יעקב ודל תרי שנים דתלת עיבורי דראובן ושמעון ולוי דהכי אמרינן ריש פרק ן' סורר דף ס"ט ע"ב דתלת עיבורי הם תרתי שנים ופירש"י ז' חדשים להריון וחידש לימי נדה וטהרה ע"ש א"כ נמצא דלוי בבית לבן ן' י"א שנה הוה ומעשה דינה דכתיב ביה איש חרבו היה בסוכות ואח"כ נסע לבית אל כמבואר בפ' וישלח סי' ל"ד א"כ כשתחשוב שנה וחצי דסוכות עם י"א שנה לא היה ללוי כשקראו הכתוב איש אלא י"ב שנה וחצי והנה דברי רש"י שכתב גמירי בני י"ג שנה הוו הכי איתא במדרש רבה פ' וישלח פ' ב' סי' ט' דף תנ"א ע"ב איש חרבו ר"א אומר בן י"ג שנה הוו ע"ש ואי לאו דברי רש"י איכא למימר דלאו דוקא ן' י"ג שנה שלמים קאמר אלא כלומר בתוך י"ג שנה ואע"ג כשתחשוב לגבי שמעון ע"כ היה יותר מן י"ג שנה כמו שני חדשים מ"מ אפשר דבין מעשה דינה לנסיעתו לבית אל נשתהא כמו שני חדשים או יותר ולא הוה שמעון בההיא שעתא אלא ן' י"ג שנה או פחות קצת אבל לפי דברי רש"י ע"כ דאין קרוי איש אלא עד שיהא יותר מי"ג שנה וצ"ע

ומעתה ק' מנ"ל לרז"ל לומר דאין קרוי איש אלא ן' י"ג שנה ויום א' שהרי אדרבה מצינו ללוי שנקרא איש אפי' בפחות מי"ג שנה ומצאתי בס' שמות בארץ בקונט' תוס' יה"ך על ההיא דפרק יה"ך דף פ"ב ע"א מחנכין התינוקות וכו' ד"ה וחפשתי וכו' שכתב וז"ל וחפשתי לדעת מנ"ל לרז"ל דאינו נקרא איש עד י"ג שנה ויום א' וכתב משם הר"י סג"ל בתשובה סי' כ"א שכתב דהוא הל"מ כדאמרינן בעלמא שיעורין הלכתא נינהו ע"ש ולפ"ז ע"כ לומר הא דקראו הכתוב ללוי איש לאו דוקא אלא משום שמעון הוא דכתיב איש ואגב כלל נמי לוי עמו אבל לפי דברי רש"י שעיקר ראייתו מהכא קשה דמנ"ל לומר אגב דמהי תיתי והנראה שהרב שמות הארץ ומהר"י סג"ל לא ראו דברי רש"י הללו מדלא הזכירוהו ודבריו צל"ע ודו"ק

ודע שראיתי לה' יפה מראה על מדרש רבה שכתב דלוי בבית לבן י"א שנים ושנתיים שעמד בדרך הרי י"ג עכ"ל ואחר המחילה לא דק דשנתיים שעמד בדרך הם בכלל הששה חדשים של בית אל כמ"ש