באר משה (כריף) קכ

הצעה זו למאי אצטריך וצ"ע

בא"ד וצ"ע דזה נמי דבר פשוט דבאשם תלוי לא כתיב איש למעט אשה דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דהברייתא הכי קא ילפא מה זכר מביא קרבן בהמה על ודאי חלב ה"נ נקבה מביאה על ודאי חלב ומה זכר מביא אשם תלוי על ס' חלב ה"נ נקבה מביאה אשם תלוי על ס' חלב וכיון דמביאה נקבה על ס' חלב ה"נ מביאה על ס' זבה ולזה ק"ל כיון דמאשם תלוי הוא דילפינן ל"ל היקשה דזה דבר פשוט דנקבה מביאה אשם תלוי על ס' חלב בלא היקשה ומינה נילף לס' זבה ולא ניחא להו לפ' הברייתא כולה לענין זב וזבה ולא לענין אשם תלוי וה"ק מה זכר מביא עוף אם הוא ודאי זב ה"נ נקבה דזה דבר פשוט הוא כדכתיבי קראי בפ' מצורע א"כ לענין ס' זב נמי נקיש מה זכר מביא קרבן על ס' זב ה"נ נקבה י"ל דס' זב אינו מופרש בקרא פ' מצורע דמביאין קרבן לא בזכר ולא בנקבה א"כ אמאי פשיט ליה בזכר טפי מנקבה ודו"ק

בא"ד ונראה לר"י דמיירי וכו' דבריהם מעורבבין וראיתי במקובצת שכתב משם ר"י וז"ל ונראה לר"י דמיירי בזכר הבא על ספק זבה ואקשייה אהדדי לומר מה זכר מביא קרבן על הספק אם אינו יורע אם זבה היא אם לאו כשבא עליה מביא אשם תלוי אף נקבה מביאה על הס' אם אינה יודעת אם זבה היא אם לאו או יולדת ספק ולד הפילה או רוח מביאה חטאת העוף על הספק עכ"ל ונראה דיש להגיה בדבריהם הכא ולכוונם ע"פ דברי המקובצת וכנ"ל ונראה לר"י דמיירי בזכר שבא וכו' מביא חטאת העוף כשהיא ספק זיבה על הספק ומה זכר וכו' עכ"ל וכן ראיתי לה' זרע יצחק זצ"ל הנדפס עם ספר בני יוסף בליקוטיו להש"ס שהגיה דבריהם הכי ואפריון נימטייה שנתכוון אל האמת כמו שהוא במקובצת אלא שה' ז"ל הוסיף עוד נופך בזה וז"ל ותירצו דלאו מאשם תלוי דחלב ילפינן דלא דמי דהתם הוא על ס' חטא אבל הכא על ס' זבה נימא דעל הס' לא צריכה קרבן דלא חשיבא זבה ולא אצטריך להיקשא דזכר אלא אם בא על ס' זבה מביא קרבן אלמא ס' זבה חשבינן לה כודאי זבה לענין קרבן דאי אמרינן דס' זבה לא חיישינן לה אמאי מביא קרבן כשבא על ס' זבה אלא ודאי דס' זבה יש בה קרבן לענין עצמה אפי' לא בא שום אדם עליה דאם בבא עליה מיירי הו"ל לאתויי בהמה עכ"ל ואחר המחילה מכת"ר אין דבריו נראין דמשמע דהא בהא תליא כיון דמביא קרבן היכא דבא על ס' זכה ממילא דחשיבא זבה ומביאה קרבן לענין עצמה אפי' לא בא עליה שום אדם א"כ אין זה היקש אלא דממילא הוא והא בהא תליא ותו דא"כ עדיין קושיית התוס' במקומה עומדת דל"ל היקשא דהא כיון דהיא עצמה נמי חייבת קרבן היכא שבא עליה ספק זבה א"כ משמע דחשיבא זבה ומביאה קרבן לענין עצמה. גם לא ידעתי אמאי לא נימא נמי דלא דמי דמה שמביא קרבן כשבא על ספק זבה משום דספק חטא אבל ס' זכה כלא בא עליה נימא דלא צריכה קרבן על הס' כי היכי דקאמר הכי בבי אשם תלוי דחלב דמ"ש אבל לפי דברי המקובצת ניחא דהיקשא ממש הוא ולאו הא בהא תליא ואי לאו היקשא לא הוה אמרינן הא בהא תליא משום דאיכא למדחי שאני התם ס' חט או איכא למדחי גזירת הכתוב אבל גבי היקשא ליכא למפרך דא"כ למאי אהני היקשא ולפ"ז ה"ה נמי דאיכא לפרושי הברייתא דמאשם תלוי ילפא והכי ילפא מה זכר מביא אשם תלוי על ס' ה"נ נקבה מביאה על ס' זיבה וכן פי' רש"י להדיא אבל ממה שמביאה היא עצמה אשם תלוי. איכא למדחי אי לאו היקשא כדכתי' ועפ"ז יש להגיה בס"ד שכתבו וה"ה דמצי למימר וכו' דכצ"ל ומיהו מצינן למימר כי היכי דמביא הוא אשם על ס' חלב היא נמי מייתא לס' זיבה וכו' והיינו כמו פירש"י וכדכתי' ודלא כהרב ז"ל שהוצרך להגיה דבריהם בע"א ע"פ דרכו כמו שיע"ש ודו"ק היהיב נ"ל. מיהו ק"ל דאכתי קשה גבי אידך היקשא דקאמר מה זכר ממין שהוא מביא על הודאי וכו' דמשמע דאי לאו הך היקשא ה"א דמביאה על ס' זבה בהמה אעפ"י שאינו ממין שמביאה על ודאי זבה שהוא עוף א"כ אימא דזכר גופיה קושטא הוא אם הוא ס' זבה אינו מביא ממין שמביא על ודאי זב דהיינו עוף אלא בהמה וא"כ ע"כ דנקיש הכי אף נקבה ס' זבה מביאה בהמה כמו זכר אלא ע"כ סברא הוא דזכר גופיה כיון דמביא על ס' חלב ממין שמביא על ודאי חלב דהיינו בהמה ה"נ גבי ספק זב מביא עוף ממין שמאיא על ודאי זב שהוא עוף א"כ בלא היקשה נמי מהך סברא גופה כיון דדבר פשוט דנקבה מביאה על ס' חלב אשם תלוי שהוא ממין ש מביאה על ודאי חלב ה"נ דמביאה על ס' זבה עוף ממין שמביאה על ודאי זבה וי"ל דאין הכי נמי ועיקר היקשא לא אצטריך אלא לענין מה זכר מביא על הס וכו' ואגב נקט נמין למילף בהיקשא מה זכר ממין שהוא מביא וכו' אבל לפי ס"ד דתוס' דמאשם תלוי ילפינן הקשו שפיר ל"ל היקשא משום דלא אצטריך כלל דגם לענין מה זכר מביא ממין על הודאי וכו' נמי לא אצטריך מהך טעמא גופיה דכתי' ודו"ק

ולענין פסקא מוכח מדברי המקובצת שזכרנו דהיכא דבא על ס' זבה מביא אשם תלוי אמנם הרמב"ם פ"ח מה' שגגות דין ב' פסק דאינו מביא אשם תלוי אלא א"כ ער שהיא האיסור קבוע ע"ש וצ"ל דברייתא זו ר"א היא דס"ל לא בעינן איסור קבוע כדאיתא ריש פ"ד דכריתות דף י"ז ע"ב והתימא על הרב זרע יצחק ז"ל שכתב כדברי המקובצת בפשיטות והנראה שנעלם ממנו פסק הרמב"ם

ודע דבזה שכתבנו דלדברי המקובצת ברייתא ר"א היא אשכחנא פתרי ליישב הרמב"ם פי"א מה' שגגות דין ב' שכתב וז"ל יראה לי שאלו החייבין קרבן מספק אינם מביאין קרבן שמא יכניסו חולין בעזרת וא"ת הלא חטאת העוף באה על הס' מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו עכ"ל ויש לתמוה אדקשיא ליה מחטאת העוף תקשי ליה מאשם תלוי דבא על הס' ולא שייך תירוצו שהרי המביא אותו אינו מחוסר כפורים ותו ק' דאיך כתב טעם זה שהרי כיון דחטאת העוף דבאה על הס' מהיקשא מאשם תלוי ילפינן לה ובאשם תלוי גופיה לא שייך טעמא דרבינו וא"כ בפשיטות ה"ל לתרץ משום דגזירת הכתוב היא ואף למאי דצדדו התוס' בסמוך ד"ה מתקיף וכו' דהיקש זה אינו דרשה גמורה משום דאין משיבין על ההיקש מ"מ ע"כ דהוי מיהת כמו מה מצינו וה"ל ילפינן מאשם תלוי במ"מ וע"כ דגזירת הכתוב כמו אשם תלוי והשתא לפי דברי המקובצת יתיישבו דברי רבינו משום דס"ל דהך היקשא ע"כ כר"א הוא ולית הילכתא כותיה וס"ל נמי דחטאת