באר משה (כריף) יא

בא"ד ולא נתנה נזירות אלא להפלאה וכו' וכה"ג כתבו התוס' ד"ה מכדי וכו' וז"ל דכל כמה דאיכא לפרושו וכו' דלא אנזירות וכו' דחמיר עליה וכו' עכ"ל ואין להקשות אמאי הוצרכו לכל זה אימא דהכי פריך וניחוש נמי לציפורי נדבה ויתחייב בשניהם מספק בנזירות וגם יביא ציפורי נדבה דא"כ מאי משני הרי עלי קן מ"ל וכו' שהרי אי הוה אמר הכי לא משמע אלא ציפורי נדבה לבד ולא נזירות וק"ל

ד"ה ודילמא מקבל עליו תורת ציפורי מצורע וכו' עכ"ל ולא ניחא לפ' לפטור מצורע מקרבנותיו כמו שפי' התוס' דא"כ הו"ל לתלמוד' לומ' להדיא לפטור מקרבנותיו כי היכי דנקט הכי גבי הא דפריך ודילמא נזיר טמא וכו' ותלמודא גופיה עדיפא מינה פריך שקבל עליו ציפורין לעצמו ממש וק"ל

בא"ד והך פירכא דפרכינן השתא וכו' בין לר"י בין לר"ל וכו' עכ"ל הוכרח לזה דאל"כ מאי פריך תלמודא מאי בינייהו הא איכא בינייהו דלר"ל לא בעי נזיר עובר לפניו ולר"י בעי נזיר עובר לפניו וכמו שביאר רש"י עצמו ד"ה מאי בינייהו וכו' אבל ק' דמשמע מדבריו דפרכא קמייתא מיהא דפריך ודילמא ציפורי נדבה אינה אלא לר"י ולא ידעתי מאי שנא וה' אורח מישור ז"ל כתב משום דע"כ טעמא דר"ל דלא אמר כר"י היינו משום דלשון ציפורים לא הוזכר גבי נזיר טמא אלא תורים וא"כ גבי קרבן עוף נדבה נמי לא כתיב אלא תורים אבל גבי מצורע כתיב לשון ציפורים את"ד ע"ש ויש סעד לדבריו בהירושלמי ריש פ"ק דנזיר הלכה א' דפריך למ"ד שמא ציפורי נזיר טמא קבל עליו וכי ציפורין הוא מביא תורין ובני יונה הוא מביא הרי דקפריך אטעמא דר"י האי פירכא עצמה וא"כ לא נפלאת היא לייחס סברא זו ליבא דר"ל ולומר דמה"ט לא אמר כר"י ואף למאי דמשני הירושלמי כל עוף טהור קרוי צפור ומייתי ליה מקרא דכל צפור טהורה תאכלו מ"מ לר"ל לא ס"ל הכי אלא ס"ל כדעת המקשה. א"נ ס"ל לר"ל לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד

אמנם עיקר דברי ה' א"מ אינם אלא דברי תימא ולא ידעתי מאי קאמר דאיך שי"ל דפירכא קמייתא אינה לר"ל משום דלשון צפורים לא הוזכר בעוף נדבה אלא תורים שהרי תלמודא תלה הפירכא להדיא משום דר"י קאמר חיישינן ולא ודאי כפירש"י ותוספות שהרי פריך מכדי חיישי' קאמר דילמא וכו' משמע אבל לר"ל ניחא משום דאיהו לא קאמר חיישינן וע"כ נמי דגם הנך פרכי דפריך ודילמא ציפורי מצורע היינו נמי מה"ט גופיה משום דר"י קאמר חיישינן כמו פירכא קמייתא וא"כ לר"ל דלא קאמר במלתיה חיישי' ע"כ דגם הנך פירכא דמצורע נמי לא תקשי ליה ואיך כתב רש"י דפירכא דמצורע בין לר"ל בין לר"י וזו קושיא אלימתא בעיני על דברי רש"י ומה שנ"ל לע"ד בזה דלזה נתכוון רש"י עצמו בד"ה מכדי וכו' שכתב וז"ל כלומר דלא הוי נזיר אלא משום דאמרי' שמא וכו' עכ"ל ויש להבין מה הוקשה לו עד שכתב כלומר וכו' ונראה כוונתו שהוקשה לו קושיא הלזו עצמה ולשטתיה אזיל דפי' דהך פירכא דמצורע ע"כ בין לר"ל בין לר"י א"כ איך פריך הכא מכדי חיישינן קאמר משמע אבל לר"ל דלא קאמר חיישינן ליכא למפרך ולזה כתב כלומר וכו' ר"ל דכוונת המקשה הכא לאו משום דר"י אמר חיישינן אלא מלתא מושאלת וה"ק דע"כ כן הוא דהוי חששא מצד עצמה דלא הוי נזיר אלא משום דא דאמרינן שמא וכו' ולאו דוקא נקט קאמר דלעולם אפי' לרבי יוחנן לא נקט במלתיה חיישינן אפ"ה מצי למפרך וא"כ מעתה שפיר מצי פריך גם לר"ל דע"כ נמי דאינו אלא חששא שמא צפורין סמוכין לשער קביל עליה אלא דפירכא קמייתא הוא דלא הויא לר"ל מהך טעמא דס"ל לר"ל דתורין אינן בכלל ציפורים כנ"ל עומק כוונת רש"י לפי חומר הנושא ודו"ק

והנה בפשטא דשמעתא הוק"ל כיון דחיישי' א"כ איך מביא חולין לעזרה מספק וליכא למימר דס"ל לר"מ חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וכה"ג משני תלמודא לקמן פ"ד דף כ"ט ע"א שהרי בפ"ב דקידושין דף נ"ז ע"ב מייתי גבי שחוט בשלי וכו' דס"ל לר"מ חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ואפשר לומר דמה שאמר ר"מ ה"ז נזיר אינו אלא לענין מלקות ואינו לענין קרבן וכה"ג כתבו התוס' לעיל דף ב' ע"א ד"ה נזיר וכו' משם הר"ר יחיאל ע"ש. אך ק' לפ"ז מאי פריך תלמודא מאי בינייהו וכו' הא טובא איכא בינייהו דלר"ל מביא קרבן משא"כ לר"י אמנם לפי הדרך שכתבנו בכוונת רש"י דגם לר"ל נמי איכא חששת שמא א"ש דע"כ דגם לר"ל נמי אינו מביא קרבן מספק כמו ר' יוחנן. שו"ר דלק"מ דפלוגתא דתנאי היא לקמן דף ח' ע"א אם ספק נזירות להקל או להחמיר וע"כ דלר' יוחנן ר"מ ס"ל להחמיר ומבואר לקמן דלמ"ד להחמיר קושטא הוא דאינו מביא קרבן מספק משום חולין בעזרה אלא יהיה כל ימיו באיסור יין ותגלחת דמה"ט חשיב ליה ספיקו חמור מודאו ע"ש ועיין להתוס' שם ד"ה שיהא וכו' עיין במקובצת ודו"ק

ודע שראיתי לה' מש"ל ז"ל בפ' י"א מה' טומאת צרעת דין ז' ד"ה גרסינן כתב וכו' שהביא לקושיית הירושלמי שזכרנו דפריך למ"ד שמא צפורי נזיר טמא וכו' וכי ציפורין הוא מביא וכו' וכתב ה' וז"ל משמע דאית ליה דתורים ובני יונה אינם בכלל ציפורים והדבר הוא תימא בעיני דהא כתיב ואת הצפור לא בתר וקאי על התור וגוזל דכתיב מקמיה והדבר צריך תלמוד עכ"ל כוונתו אע"ג דקושטא הוא דהירושלמי משני כל עוף קרוי צפור ומייתי מקרא דכל צפור טהורה תאכלו מ"מ היכי ס"ד המקשה כלל דלא הוי בכלל בשלמא קרא דכל צפור דמשני ליה איכא למימר דהמקשה לא אסיק אדעתיה למדרש תיבת כל אבל קרא דוהצפור לא בתר מקרא מפורש הוא להדיא וליכא למימר דקושיית הירושלמי היא משום דס"ל דבלשון בני אדם לא הוו תורים בכלל צפורים וכעין מ"ש איהו גופיה לעיל מזה לתרץ על מה שהקשה אהך דת"כ מסוגיא דהכא ע"ש מ"מ מנ"ל להירושלמי זה כדי להקשות וזה פשוט מ"מ לר"ל מיהא איכא למימר שפיר דטעמו דפליג אר"י משום דס"ל דלשון בני אדם לחוד ואין תורים בכלל צפורים וכדכתיבנא לעיל

ואגב הוק' לי באותה ברייתא דת"כ שהביא ה' מש"ל ז"ל דקתני והלא דין הוא ומה אם הציפורים וכו' ת"ל קרבנו וכו' ע"ש דאמאי לא הדרינן למילף מק"ו דיהו הציפורים כשרים לכפר בפנים ונימא הכי ומה תורים שלא הוכשרו לכפר בחוץ הוכשרו לכפר בפנים ציפורין שהוכשרו לכפר בחוץ א"ד שיוכשרו לכפר בפנים וכה"ג פריך תלמודא בפ"ק דקידושין דף י"ד ע"א גבי ותהא א"א יוצאה בחליצה מק"ו ומייתי מיעוט אחרינא ע"ש אבל הכא קשה. שו"ר בת"כ