באר משה (כריף) קיח

אין שחיטה לעוף מן התורה וע"ז הקשו ה"ל להקשות קאכיל טרפה ולא מצי לשנויי קסבר אין שחיטה לעוף וכו' דנהי דנבלה ליכא טרפות מיהא איכא והשתא א"ש מה שהזכירו התוס' חוט השדרה שהרי מליקה הוא דחותך מפרקת והבשר והחוט השדרה ואח"כ מגיע לסימנים נמצא מצר שהוא חותך הבשר והמפרקת הוי נבלה ויכול לתרץ קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה אבל מ"מ מצר פסיקת החוט הוי טרפה וזה היה יכול להקשות אף את"ל אין שחיטה לעוף מן התורה את"ד ע"ש ביאור דבריו משום דנבלות וטרפות שבירת המפרקת היינו משום דחשיב שחיטה פסולה דחשיב חלדה או דרסה או גיסטרא כדאיתא פ"ק דחולין דף ד' ע"ב וכיון דקושיית התוס' היא למתרץ למ"ד אין שחיטה לעוף וכו' לכך לא מצו למנקט שבירת המפרקת משום דמה בכך אם שחיטה פסולה כיון דבעוף לא בעי שחיטה ולכך לא נקטו אלא חוט השדרה דטרפות לאו מטעם שחיטה פסולה אלא משום שהחיות תלוי בו דאי משום שחיטה פסולה א"כ איך מקשו התוס' מניה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ומ"ש ה' נמצא מצד שהוא חותך הבשר והמפרקת הוי נבלה וכו' ר"ל אפי' נבלה הוי וכ"ש טרפה והיינו מטעם שחיטה פסולה למ"ד יש שחיטה לעוף ויכול לתרץ דקסבר אין שחיטה לעוף ר"ל ואפי' טרפה לא הוי וכ"ש דלא הוי נבלה משום דלא בעי שחיטה אבל מ"מ מצד פסיקת החוט הוי טרפה משום דטרפות חוט השדרה לאו מטעם שחיטה פסולה אע"ג דשייך בו משום נבלה וע"כ מטעם שחיטה פסולה נהי נבלתו הוי מטעם שחיטה פסולה וקסבר אין שחיטה לעוף וכו' אבל טרפותו לאו מטעם שחיטה פסולה וא"כ זה היה יכול להקשות אפי' למ"ד אין שחיטה לעוף וכו' כנ"ל כונתו

וראיתי להא"מ ז"ל שהביא תשובת ה' ז"ל שכתב דמהתוספות ראיה ברורה דלא כרמ"א בהגה"ה וכו' וכתב עליו הא"מ ז"ל ולא דק שהרי קושית התוס' קאי למ"ד אין שחיטה לעוף וכו' וכמ"ש איהו גופיה עש"ב ואחר המחילה מכת"ר אדרבא נהפוך הוא שה' א"מ לא דק נהי דלמ"ד אין שחיטה לעוף ליכא טרפות בשבירת המפרקת משום דאינה אלא משום דהויה שחיטה פסולה ובעוף לא בעי שחיטה מ"מ פיסול טרפות של פסיקת חוט השדרה דלאו מטעם שחיטה פסולה מיהא איכא כמ"ש התוספות להדיא וא"כ אכתי טרפה היא כשחותך אח"כ המפרקת וגם חוט השדרה שהרי ודאי לדעת הרמ"א דמטריף שוחט ואח"כ חותך המפרקת ה"נ מטריף שוחט ואח"ך חותך חוט השדרה דמ"ש ומה גם לפמ"ש הט"ז וז"ל ונ"ל דהאי דוב המפרקת נ"ל דהעיקר תלוי בחוט השדרה שהחיות תלוי בו וע"ז אמרה תורה שלא ימית הבהמה אלא ע"י סמנים ולא בדבר אחר את"ד ע"ש ודו"ק בדברי ה' בית יעקב לרואה אותן במקומן שכתב וז"ל הא אכתי טרפה מכח חתיכת המפרקת והחוט אח"כ וכו' עכ"ל הרי דקדק למנקט והחוט וכן בתירוצו נמי שתירץ וז"ל מיהו י"ל דכונת התוספות דמחזיר הסימנים אחורי העורף וחותך הסימנים לבדם ואינו חותך השדרה והמפרקת אח"כ כלל דכך היא מצות מליקה כדפירש"י וכו' את"ד ע"ש הרי דקדק נמי למנקט השדרה עם המפרקת משום דעיקר הקושיא מחוט השדרה ודו"ק כנ"ל

בא"ד דסבר לה כמ"ד מחזיר וכו' עכ"ל פלוגתא היא פ"ק דחולין דף י"ט ע"ב חד אמר מחזיר דוקא וחד אמר אף מחזיר ע"ש ולא ניחא להו לומר דאף כמ"ד אף מחזיר אתי אלא הכא גבי חינוך אמרינן מחזיר משום חשש דקאכיל נבלה דא"כ לא הוי תורת נזיר עליו דבנזיר גמור אף מחזיר וגבי מדיר בנו דוקא מחזיר דמה"ט לא משני דאין ה"נ דאינו מביא קרבן טומאה או מביא ואינו נאכל משום דמשמע ליה דמדיר בנו בנזיר כל תורת נזיר עליו כמ"ש בתחילת דבריהם ובזה לא קשה מה שהק' השע"ה ז"ל הל' עכו"ם ד"ט ע"א גבי הא דפריך עביד הקפה דאמאי לא משני דמגלחת לו אשה שהרי אשה המקפת את הקטן מותר לר' הונא וכו' ע"ש משום דא"כ לא הוי תורת נזיר גמור עליו דבנזיר גמור א' האיש וא' האשה מגלחין לו ואלו מדיר בנו בנזיר דוקא אשה הוא דמגלחת לו ולא איש ואחר המחילה נראה שלא השגיח בדברי התוס' דע"כ מה"ט גופיה הוא דהוצרכו לומר ס"ל כמ"ד מחזיר ועיין עוד מה שאכתוב בגמ' גבי דקאמר קסבר כר"י בר יודא וכו' ובתוס' ר"ה ה"ג וכו' מה שהקשינו לפי' רש"י ועיין עוד לחידושינו לקמן פ"ו דף מ"ה ע"א בתוס' ד"ה תגלחת וכו' ודו"ק

שם ד"ה ה"ג והתניא אמר ר"י בר חנינא וכו' ולא גריס ר"ח וכו' וגריס ר"ח הכי וכו' עכ"ל ר"ל דהגי' היתה הכי קסבר ר"י בר חנינא כמ"ש בדבור שלפני זה ולזה פריך מברייתא ר"י בר חנינא דידיה אדידיה ור' חננאל לא ניחא ציה בגי' זו משום דמשמע דר"י בר חנינא תנא הוא מדהוזכר בברייתא אלא ר"ח גריס הכי וכו' והיא היא הגי' שלפנינו דפריך ר"י בר יהודא אר"י בר יהודא ואע"פ שאין לשונם מיושב כ"כ לשון נזיר משונה אבל ק' אמאי הוצרך ר"ח לשבש הגי' שהיתה קסבר ר"י בר חנינא לא ה"ל להגיה אלא גבי ברייתא דגרסי' בה ר"י בר יהודא והו"ל פריך מר"י בר יהודא דברייתא שהוא תנא אר"י בר חנינא מפני שהוא אמורא ועלה בדעתי להגיה ולכוין דבריהם כן הוא וכצ"ל ה"ג וכו' והתניא אמר ר"י בר יהודא ולא גריס בר חנינא וכו' כצ"ל והוא כרכתי' וכתבו עוד וגריס ר"ח הכי וכו' ר"ל דר"ח גריס עוד הכי מיהו נ"ל דוה אינו משים דלא מצי פריך מר"י בר יהודא מפני שהוא תנא אר"י בר חנינא משום דאמורא הוא שהרי הנהו תנאי שקלת מעלמא שהרי ריש פ"ב דחולין דכ"ח ע"א מייתי תלמודא דר"א הקפר ס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה וא"כ ר"י בר חנינא סבר לה כותיה דהא ה"נ מאי דמשני קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא פלוגתא דתנאי היא כדאיתא פ"ב דפסחים דכ"ב ע"א וכה"ג נמי משני תלמודא התם פ"ב דחולין אר"י משום רבי יצחק דפריך ליה מכמה ברי ברייתות ומשני סבר לה כר"א הקפר דאמר אין שחיטה וכו' ותו מאי פריך כלל דהא ר"י בר תנינא אליבא דמתני' משני משום דלא ס"ל הלכה היא בנזיר ותו מאי דחי ליה דילמא מתחזי מדרבנן וכו' אכתי תיקשי ליה דרבי ס"ל להדיא יש שחיטה לעוף מן התורה ואיכא נמי ברייתא דס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה כדאיתא פ"ב דחולין דף כ"ח ע"א ודו"ק

בא"ד לאו דאורייתא וסבר ר"י בר יהודא הכי ומיהו וכו' כצ"ל

בא"ד ואיכא חד לישנא בש"ס וכו' וא"כ לדידיה זקוק לומר וכו' עכ"ל ק"ק דהא איכא נמי חד לישנא ואב"א כ"ע כדי לחנכו במצות וכו' וא"כ