באר משה (כריף) קיז

ונראה לתרץ דעיקר קרא אתא למיסר נבלה לכהנים ואגב דנקט נבלה נקט ג"כ בסיפא טרפה עכ"ל והנה מה שהק' דמליקת דמקדש גופה קי"ל שאם מלק ונמצאת טרפה פסולה באמת דקושיא אלימתא היא וליכא למימר דה"א דטרפה כה"ג מיהא כגון טרפה דמליקה ה"א מותרת לכהנים אבל טרפות אחר אין ה"נ דאסור דליתא דאיסור טרפות חד הוא דאיך שייך לחלק כלל בין טרפה לטרפה ודוקא מליקה דמקדש משום דמצוה היא וזה פשוט

גם ליכא למימר הא דקימ"ל שאם מלק ונמצאת טרפה פסולה אינו אלא לבתר דגלי קרא דנביא וכל טרפה לא יאכלו הכהנים אבל אי לא גלי קרא ה"א כיון דמליקה שריא אעפ"י שהיא טרפה ה"ה מולק ונמצאת טרפה נמי שריא דזה אינו דא"כ לבתר דגלי קרא נמי אימא דקושטא דהכי הוא וקרא לא אסר אלא גבי חולין אבל גבי מקדש דמליקה שריא אין ה"נ דקושטא הוא דמולק הטרפה נמי שריא אלא ע"כ משום דס"ל לתנא דוקא מליקה דגזירת הכתוב היא משום המצוה אבל מולק טרפה דטרפה אחרינא היא אסור וממילא גבי חולין אף טרפה דמליקה אסור דמ"ל האי טרפות מהאי טרפות. ומה שהק' עוד ה' דהא ר"מ ורבי יוסי וכו' אע"ג כיון דאין שחיטה לעוף לא הוי נבלה אפי' גבי חולין כונת ה' ז"ל דמקשה על התוס' שהוכיחו דנבלה לא הוי מהך דקאמר תהני ליה סכין משמע דאי לאו הך הוכחה קושטא הוא דנבלה הוי ואעפ"י שאין שחיטה לעוף מן התורה א"כ מה הוכחה היא מהך דתהני סכין וכו' דהתם איירי בקדשים שנטרפו דאפי' לר"מ דסבר במס' זבחים פרק חטאת העוף דף ס"ט ע"ב דמהני מליקה בשוחט הטרפה מ"מ בחולין מודה דהוי נבלה וא"כ שפיר הוה קס"ד דתשרי נבלה לגבייהו משום דהך מליקה דמקדיש אי הוה בחולין הוה נבלה ולכך תריץ דעיקר קרא לנבלה וטרפה אגב אמנם אחר המחילה תמיה אני עליו דנהי דהדין עמו דההוכחה שכתבו התוס' כדמוכח וכו' אינה הוכחה מ"מ איך הסכימה דעתו דקושטא הוא דשייך לומר דגבי חולין הוי נבלה שהרי התוס' עצמן בתחילת דבריהם הקשו למ"ד אין שחיטה לעוף היכי משכחת לה נבלה וכו' ותירצו דנחירה מיהא בעי והוכיחו מהך דתהני סכין גופה אלמא היכא דאיכא הוצאת דם אפי' בחולין לא שייך נבלה כיון דאין שחיטה לעוף וכו' וע"כ דתהני סכין דקאמר תלמודא ה"ה נמי אפי' בחולין מטעם אין שחיטה לעוף וכו' וא"כ ע"כ מ"ש התוס' בסוף דבריהם כדמוכח לקמן וכו' אינו אלא לרווחה דמילתא כדכתי' ובר מן דין תמיה אני על ה' ז"ל דאשתמטיה גמ' ערוכה דשמעתין הכא דמבואר להדיא אפי' גבי חולין לא הויא נבלה למ"ד אין שחיטה לעוף וכו' והתוס' ודאי ה"ה דה"מ לאתויי ראיה מהכא כדכתי' ודברי ה' ז"ל צ"ע

שם מניין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת וכו' ק"ק דמשמע דמביא ראיה שאינה נאכלת ואינו כן אדרבא הראיה דנאכלת אלא דנוכל לומר דאינה נאכלת משום דאיכא למפרך שכן איסור א' וכו' כדמסיק ותו קשה כיון דלאו מקרא מייתי לא שייך לשון מניין וכה"ג הקשו התוספות פרק הגוזל ומאכיל דף ק"ט ע"ב ד"ה מניין וכו' ע"ש ותו ק"ק משמע דלא מייתי ראיה אלא שאינה נאכלת אבל מאי דאתייא על הספק פשיטא ליה ואינו כן דאדרבא עיקר קרא לא אתא אלא לאשמעינן דאתייא על הספק ולכן נראה למחוק מהברייתא תיבת שאינה נאכלת ודו"ק נ"ל. ואחר זמן ראיתי לרש"י לקמן פ"ח דף נ"ט ע"ב ד"ה וסופרין שלשים וכו' דמשמע דגריס אינה נאכלת שכתב וז"ל וחטאת העוף שמביא על הספק אינה נאכלת ואזלא לקבורה כדאמרינן בפרק מי שאמר מניין לחטאת העוף שאינה נאכלת וכו עכ"ל הרי דמביא ראיה מהאי ברייתא דאינה נאכלת ואזלא לקבורה ודו"ק והנה בעיקר האי דינא שכתב דאזלא לקבורה הרמב"ם פרק י"ט מה' פסולי המוק' דין ו' פסק דנשרפת ועיין לחידושינו לקמן דף ס' ע"א בגמ' ודו"ק

תוס' ד"ה קסבר חולין וכו' והדם יזרק לשם מים וכו' כצ"ל

שם ד"ה משום וכו' דמשמע ליה וכו' עכ"ל אפירכא דחולין בעזרה דלעיל מינה לא הוצרכו לזה משום דבלא"ה מתני' קתני להדיא היתה לו בהמה מופרשת וכו' אלמא דמייתי קרבן מיהו ק"ק דה"ל להקשות גבי פירכא דלעיל דפריך והא עביד הקפה וי"ל דלגבי נזירות טהרה תירוצם פשוט דודאי דמשמע דכל תורת נזיר טהור מיהא עליו אלא דחידשו לן דמשמע נמי דכל תורת נזיר עליו אף לענין אם נטמא וכו' ועיין מה שאכתוב עוד בדבור זה ועיין עוד לחידושינו ריש מכלתין במשנה. ואגב אכתוב שראיתי להתוס' פ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב גבי ס' נזיר חמור מודאו משום דעל ספיקו לא מצי מגלח וכתבו התוס' וז"ל ור"י פי' דלא מגלח משום דעביד הקפה דמספק אינו יכול לדחות לאו דהקפה הלכך הוי ספקו חמור וכו' עכ"ל ע"ש ולא ידעתי למה מפני כך יהא ספיקו חמור דאמאי לא נימא דמגלח ולא יעביד הקפה שו"ר שכן הק' ה' מש"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ח ד"ה תו תנן וכו'

ואגב ראיתי לה' מש"ל ז"ל דברים תמוהין שכתב על הר"ן ורש"י דהוצרכו לטעמא דחולין בעזרה למ"ד הקפת כל הראש מדרבנן כדאיתא פ"ד. דנזיר דכ"ט עכ"ל ע"ש ודבר תימא הוא דחולין בעזרה נמי איכא למ"ד הכא מדרבנן וצ"ע ואי משום דחולין בעזרה מחלוקת תנאים היא אם דאורייתא או דרבנן הא הקפת כל הראש נמי ע"כ דמחלוקת תנאים לר"ל ולא מחלוקת אמוראי היא שהרי מאי דמשני רבא לקמן ריש פ"ח דנ"ח הקפת כל הראש לא שמה הקפה נדחית הך אוקמתא מדברי ר"ל עצמו דפריך ומי כתיב קרא הכי והאמר ר"ל וכו' וכן מאי דמסיק נמי אלא דכ"ע שמה הקפה וכו' ע"כ דאין זה צודק אליבא דר"ל דקסבר לא שמה הקפה דא"כ הוי דלח כמאן וע"כ צ"ל לר"ל דפלוגתא דתנאי היא כדבעי למימר תלמודא לקמן מעיקרא דקאמר לימא הקפת כל הראש תנאי היא וכו' וצ"ע ועיין לחידושינו לעיל פ"ק דף ח' ע"א ברש"י ד"ה כ"ש היא וכו' ודו"ק

בא"ד וה"ל נשברה חוט השדרה וכו' ראיתי לה' בית יעקב סימן קס"ב דקכ"ב ע"ד ד"ה שוב וכו' שכתב וז"ל מדתנו הטרפות בחוט השדרה ולא בשבירת המפרקת ש"מ דס"ל לתוס' דליכא שום טרפות בשבירת המפרקת רק משום חוט השדרה ואחר העיון אין ראיה שהרי בלא"ה קשה בדברי התוס' דמאי קושיא דקאכיל טרפה דילמא הגמ' נקט איסור נבלה דחמיר טפי אבל ביאור דברי התוס' לפי שמשני בגמ' קסבר