באר משה (כריף) קטז

ועיין למהר"ם מלובלין פ"ב דחולין דף כ"ח ע"א בתוס' ד"ה ר' היא וכו' ודו"ק

שם קסבר כר"י בר יודא דאין שחיטה לעוף וכו' כתב ה' בית יעקב סי' קס"ב דף קכ"ב ע"ד ד"ה ומ"מ וכו' וז"ל זה סותר סוגיא דחולין דף כ"ח דאמרינן וא"א אין שחיטה לעוף מן התורה קתני ליה סכין לטהרה מידי נבלה וכו' הא אם אין שחיטה לעוף מן התורה בלא סכין נמי אינו נבלה כמ"ש בנזיר דלאו נבלה היא כלל ויש ליישב עכ"ל וכתב עליו הא"מ ז"ל וז"ל ותימא לתמיהתו דאע"פ אין שחיטה לעוף מן התורה מ"מ נכלה שייך לגביה אם הרגה במכה שלא ע"י סימני' וכן פירש"י בהדיא בחולין דף כ"ז ע"ב ד"ה אין שחיטה וכו' עכ"ל ע"ש וכ"כ נמי התוס' הכא ד"ה וסבר וכו' וכן התוס' פ"ב דחולין דף ך' ע"א ד"ה לא וכו' ע"ש ומקרא מפורש הוא נמי ביחזקאל סימן מ"ד דכתיב וכל נבלה וטרפה בעוף וכו' ואני תמיה על הא"מ ז"ל שהבין דכונת ה' בית יעקב משום דהכא קאמר לא שייך נבלה כלל דא"כ מי הגיד לו לה' בית יעקב רז זה דהכא קאמר תלמודא לא שייך נבלה כלל שהרי כיון דתלמודא דקאמר קסבר אין שחיטה לעוף וכו' קאי אמליקת כהן שהוציא הדם ע"י צפורן וא"כ בהא דוקא הוא דקאמר לא הוי נבלה כיון דאיכא הוצאת דם אבל מתה אין ה"נ דהוי נבלה אלא כונת ה' בית יעקב מדנקט התם סכין משמע דוקא סכין אבל ע"י צפורן לא מהני והכא משמע דע"י צפורן נמי לא הוי נבלה ומ"ש עוד ה' א"מ ז"ל על ה' בית יעקב דלא רק בגוף הפשט דמאי מקשה בלא סכין נמי אינו נבלה משמע דסובר ה' ב"י דכונת המקשה דוקא סכין הוא דקתני אבל בלא סכין ניחא דהוי נבלה וזה אינו אדרבא כ"ש דלא הוי נבלה בלא סכין כיון דהוי מליקה כהלכתא בלא סכין וע"כ כונת המקשה ר"ל אפי' בסכין לא הוי נבלה משום דלא גרע מנחירה את"ד עש"ב אחר המחילה לא דק דכונת ה' בית יעקב דקאמר דבלא סכין הוי נבלה בנטרפה קאמר משום דתלמודא התם איירי בנטרפה כדקאמר נהי דכי חבר לה שדרה ומפרקת הוי טרפה וכו' דר"ל אפי' נטרפה מהני סכין ולזה הבין ה' בית יעקב דוקא סכין קאמר אבל צפורן לא משום דכבר נטרפה ע"י שמלק המפרקת בסכין דלאו מליקה היא והילכך דוקא כשמלק הסימן בסכין דמטהר מידי נבלה ולא בצפורן ואף למאי דכתבו התוס' הכא דסבר כמ"ד מחזיר וכו' ולא הוי טרפה מ"מ אם איתא כדקאמר התם בציפורן לא חשיב שחיטה הכא לגבי חולין לא שייך לחלק דמ"ל נטרפה מ"ל לא נטרפה ואמאי חשיב שחיטה בשלמא גבי קדשים שפיר יש לחלק משום דאי לא נטרפה אלא מלק בלא סכין הוי מליקתא כהילכתא אבל גבי חולין לא שייך לחלק א"כ ע"כ משמע דצפורן חשיב שחיטה לטהר מידי נבלה למ"ד אין שחיטה לעוף וה' בית יעקב סיים וז"ל ונראה דהיישוב היא משום דהתם קושטא הוא דמיירי. שהוציא הדם ע"י סכין כדקאמר מלק בסכין וכו' לכך נקט אהני ליה סכין ואין ה"נ דה"ה דה"מ למימר סתם תהני ליה דם ואפי' ע"י צפורן ותדע שהרי בלא"ה נחירה מהני אע"ג דגריעה מסכין כפי"רשי שם להדיא דכתב דלא גרע מנחירה ואו' ע"ש ואפ"ה נקט סכין ובר מן דין נראה שה' בית יעקב אשתמטיה דברי התוספות פ"ק דחולין דף ך' ע"א ד"ה לא וכו' שכתבו בס"ד וז"ל כדמוכח לקמן כמו שהבאתי וכו' ע"ש דהיינו דמביאין ראיה דמליקה לא הוי נבלה מהך מילתא גופה דקאמר תהני ליה סכין וכו' ע"ש אלמא דס"ל להדיא דנקט סכין וה"ה צפורן גם נראה דאשתמטיה עוד לדברי התוס' שם תהני ליה סכין וכו' שכתבו הך פירכא לר"מ דקאמר דמליקה מטהרת ע"ש אלמא דס"ל ל דסכין דקאמ' ה"ה מליקה נמי בצפורן אבל לדעת ה' בית יעקב דסובר דוקא סכין ממש דהוי כעין שחיטה ע"כ אתייא הך פירכא כר' יוסי דאמ' דוקא שחיטה מטהרת ולא מליקה היפך דברי התוס' ומעתה לא ידעתי דא"כ מאי מקשה ה' מסוגיא דנזיר דמשמע דצפורן מהני דהא ע"כ דסוגיא דנזיר אליבא דר"מ קא משני ובמחלוקת תנאי שנוייא וצ"ע. ולפי דברי התוס' דהך פירכא לר"מ וכו' צ"ל דהתם פ"ק דחולין עדיפא מינה משני הוא סבר כר"א הקפר וכו' משום דאשכחן לר"א הקפר דסבר להדיא אין שחיטה לעוף וכו' ואין ה"נ דר"א הקפר מאי סבר כרבי יוסי ואתייא הך ברייתא דמלק בסכין כותיה

והנה בדברי התוס' התם ד"ה לא וכו' איכא למידק מנ"ל להוכיח דנחירה בעי ממאי דקאמר תלמודא ריש פ"ב דחולין תהני ליה סכין וכו' ע"ש דילמא כי היכי דנימא דקאמ' סכין משום דלא גרע מנחירה ה"נ נימא משום דלא גרע נמי ממתה מאליה ולעולם לא שייך בה נבלה וי"ל מדקאמר תהני סכין לטהרה מידי נבלה אלמא דבעי מידי דתהני לטהרה מנבלה א"כ משמע דשייך בה נבלה ומיהו ע"כ דלפי' התוס' התם לא שייך לומר לא גרע מנחירה קאמר תלמודא התם כפירש"י שם שהרי כיון דנחירה גופה מהך דתהני סכין דקאמר הוא דשמעינן לה כמ"ש התוס' שם אלא צ"ל דס"ל כך לי סכין כך לי נחירה כך לי צפורן וסברא הוא כיון דהיתר נבלה תלוי בהוצאת דם של סימנין ודאי דבכל ענין שיוצא דם סגי אבל לפירש"י ע"כ ס"ל דנחירה בלא"ה שמעינן לה ולכך פי' לא גרע מנחירה ודו"ק

ואגב יש להבין כונתם שכתבו כדמוכח לקמן כמו שהבאתי וכו' דלאיזה תכלית כתבו כן שהרי אדרבא בלא הך הוכחה ר"ש דקשה טפי דלא משכחת נבלה כלל למ"ד אין לעוף שחיטה כמ"ש בתחילת דבריהם ויש ליישב אין ה"נ אלא לרוחא דמילתא משום דמבואר להדיא בפירוש דקאמר לטהורי מידי נבלה וכו' וה"ה דה"מ לאתויי ראיה משמעתין הכא דאיירי במליקת צפורן גופה וקאמ' לא הוי נבלה משום אין שחיטה לעוף וכו'

ודע שראיתי בס' גן המלך סי' כ"ו דף קנ"ז ע"ד שהק' על הך סוגיא דפרק התכלת וז"ל ואיכא למידק דבשלמא נבלה הוה קס"ד דתשתרי לכהנים משום דכל פיסול דבשחיטה הוי נבלה אבל טרפה מניין הפעם לומר שתהיה מותרת לכהנים הא במליקה דמקדש גופא קי"ל שאם מלק ונמצאת טרפה פסולה ושוב הביא לדברי התוס' דפ"ק דחולין דף ך' שכתבו והא דנקט בהתכלת גבי נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים דאצטריך סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבלה לאו דוקא דנבלה לא הויא כדמוכח לקמן כמו שהבאתי בפ"ב אלא כלומר טרפה וקרא נקט נבלה אגב טרפה וכתב ה' וז"ל וקשה דהא בין ר"מ בין ר' יוסי ס"ל דמליקת חולין הוי נבלא ולא אפליגו אלא במליקה דקדשים וא"כ שפיר הוה ס"ד דתשתרי נבלה לגבייהו ותו דוחק לומר דנקט קרא רישא אגב סיפא