באר משה (כריף) קיד

ממנו ואינו נקרא שלא למנויו כמ"ש התוס' בנדרים ע"ש וא"כ פירש"י גופיה הוא ממש כפי' הר"ן והתוס' דנדרים. ולולי דברי מהרש"ל נ"ל דהחילוק שיש בין פי' הר"ן לפי' התוס' דפסחים הוא דלפירוש הר"ן ה"ק שה לבית אבות לאו דאורייתא כלומר קרבן פסח של קטן אינו מן התורה אלא דמן התורה אינו צריך מנוי ולפ"ז נמצא דהתורה התירתו לקטן לאכול שלא למנויו אבל התוס' דפסחים ס"ל דאינו ר"ל התורה התירתו אלא ה"ק לאו דאורייתא כלומר התורה לא אמרה דקטן צריך מנוי דעתו אלא קרא שהצריך מנוי סתמא איירי בגדול וכיון דאיירי בגדול א"כ אמרינן קטן הוי כדין איסורי דעלמא כגון איסור נבלה דאמרי' אין ב"ד מצווין להפרישו משום דקרא סתמא איירי בגדול וזהו דמשני בפסחים שה לבית מ"מ ר"ל דא"צ דעתו אלא דמותר לאכול בלא דעתו משום דאין ב"ד מצווין להפרישו ומשו"ה ק"ל להתוס' שפיר דמ"מ בידים אסור להאכילו ולפ"ז הא דמשני נמי בנדרים שה לבית אבות לאו דאורייתא אע"ג דס"ס אסור מן התורה לספות לו בידים ואפ"ה שוחט על בניו הקטנים היינו משום חינוך מצוה התירוהו רבנן לשחוט בלא מנוי דעתו כמ"ש התוס' בפסחים ואכתי עדיין ק"ל דא"כ היכי קתני בברייתא בפסחים שה לבית מלמד שאדם שוחט על בניו הקטנים בין מדעתם בין שלא מדעתם דמשמע מן התורה מותר בלא דעתם וצ"ל דאסמכתא בעלמא היא ומטעם חינוך מצוה הוא דהוי ודו"ק

ודע דאולי פירש"י והרא"ש בפרק אין בין המודר היה נראה דלשון שה לבית אבות לאו דאורייתא דקאמר תלמודא לאו היינו דשה לבית אבות דכתב קרא משום דאיך מתיישב לשון לאו דאורייתא אמילתא דכתיבה בקרא אלא מלתא מושאלת כלומר דמה שמעשים בכל יום שאדם שוחט פסח על בניו הקטנים קרי בהאי לישנא שה לבית אבות ושיגרא דלישנא דקרא נקט ודו"ק

וד"ע שהוקשה אצלי בפשטא דשמעתא דפרק אין בין המודר דפריך אלא מעתה יביא אדם פסח וכו' אלמא אמר ר"א הפריש פסח על חבירו לא עשה ולא כלום וכו' ע"ש דאמאי הוצרך ליפרוך מר"א שהרי ברייתא מפורשת היא בפסחים דף פ"ח ע"א דקתני אינו שוחט על בניו הגדולים אלא מדעתם אלמא דגבי גדול בעינן דעתו לכתחלה ותו קשה דר"א גופיה מאי קמ"ל ואי משום דמברייתא לא שמעינן אלא לכתחלה ואתא ר"א לאשמעינן דאפי' עבר ושחט לא עשה כלום א"כ מעתה קשה על הרמב"ם פרק שני מהלכות קרבן פסח דין ח' שלא הביא אלא דברי הברייתא ואמאי לא הביא נמי לדברי ר"א ודוחק לומר דס"ל להרמב"ם דר"א לא שמיע ליה הך ברייתא דא"כ כולי האי הו"ל לתלמודא לפרש. עוד הוקשה אצלי על רבינו שלא הביא בה' ק"פ הך משנה דקתני האומר לבניו וכו' ומזכה אחיו עמו וכו' ולא ידעתי למה ואי משום דבפרק אין המודר דייק מינה תלמודא דשה לבית אבות לאו דאורייתא אבל רבינו ס"ל דשה לבית דאורייתא זה אינו שהרי כיון שפסק בפ"ב מה' ק"פ דין ח' להך ברייתא דקתני אינו שוחט על בניו הגדולים אלא מדעתם ופסק נמי בפ"ק מה' מחוסרי כפרה דין ה' כר' יוחנן דאמר שכן אדם מביא על בניו הקטנים וכו' א"כ קשה אהדדי כדפריך תלמודא בפרק אין בין המודר מדברי ר' יוחנן אר"א וע"כ דצריך לשנויי כדמשני תלמודא שה לבית אבות לאו דאורייתא וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל לרבינו שה לבית אבות לאו דאורייתא ותו דבפ"ב מה' ק"פ דין י"א פסק להך דיתנם ששחטו עליו אפטרופוסין דקתני מתני' א"כ ע"כ דס"ל שה לבית אבות דאורייתא דהכי משני עלה ר' זירא שה לבית מ"מ וכתבו התוס' פי' משום דשה לבית אבות לאו דאורייתא וכו' וליכא למימר משום דס"ל לרבינו יש ברירה אבל שנוייא דר' זירא היינו למ"ד אין ברירה שהרי רבינו ס"ל אין ברירה דפסק פ"ק מה' תרומות דין ך' כמ"ש שם הכ"מ וכן משמע נמי מדפסק בפ"ב מה' ק"פ דין י"א בד"א ביתום קטן אבל גדול וכו' וכן בפ' שלישי מה' ק"פ דין א' ע"ש וכעת לא נתיישבתי בענין זה לאפס הפנאי וצ"ע

בא"ד וצריך לחלק הדבר עכ"ל וז"ל המקובצת וי"ל דשמא חנוך דתענית שאני דדבר קל לשמור בתו בכל אבל לשומרה כל ימי הנזירות מטומאה ומיין טריחא מילתא ועי"ל דשאני תענית יוה"כ שהאשה חייבת כמו האיש עכ"ל ואע"ג דגבי נזירות נמי האשה חייבת כמו האיש וע"כ דאינו מחנכה מטעם שאינה חייבת בכל המצות כדכתיבנא לעיל י"ל שאני נזירות דאינו חובה ממש אלא מצוה שתלויה ברצון האדם הילכך בצירוף דאינה חייבת בכל המצות דאיכא תרתי לגריעותא לכך אמרי' דאינו חייב לחנכה אבל במצות שהיא חייבת ממש כגון תענית יוה"כ וכיוצא חייב לחנכה אע"פי שאינה חייבת בכל המצות ודו"ק נ"ל

ד"ה קסבר ויש גורסין דלא חשובי וכו' כצ"ל ר"ל דגורסין דלא חשובי תיבה אחת וקאי אחינוך דעלמא וא"ש תיבת כל וא"צ לומר כגון וכו' משא"כ לגירסא דידן דצ"ל כגון וכו' וכמו שהרגישו בתחלת דבריהם שכתבו כגון חנוך דנזירות וכו' וכ"כ רש"י ונראה דלפ"ז תיבת כל קאי אכל אב ואב וה"ק כל חינוך של אב ואב דלא חשיב כגון חינוך נזירות וכו' ודו"ק

בא"ד משום דמגלח עכ"ל כצ"ל וכ"כ נמי רש"י בסמוך בד"ה קסבר ר"ל כל חינוך וכו' וז"ל דבזיוני הוא דקא מגלח ראשו וכו' ואע"ג דאדרבא גידול שער הוי ניוול דמה"ט אמרינן לעיל פ"ק דף ה' ע"א גבי אבשלום דמגלח אחת לשלשים יום משום דאיכא כובד ופירש"י והו"ל נוול וכן נמי אמרינן התם שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מע"ש לע"ש ומה"ט נמי קי"ל דמצוה לגלח בעי"ט ועיין לרש"י פרק ו' דכריתות דף כ"ו ע"א ד"ה לאו לכפרה וז"ל דהא איכפר ליה שיתנוול בגידול שער עכ"ל ע"ש וכן מה"ט נמי המלך מסתפר בכל יום כמ"ש רבינו פ"ב מה' מלכים דין ה' כדי להתנאה ע"ש וצ"ל דקטן שאני דאדרבא שערו מיפהו ודו"ק

מיהו קשה לעיל פ"ק דף ד' ע"א מייתי דתניא אמר שמעון הצדיק וכו' אמרתי לו בני מת ראית לשחת שער נאה וכו' ע"ש ומשמע דבנזיר גדול מיירי אלמא משמע דאדרבא גידול שער הוי נוי וצ"ל דלאו כל גידול שער שוה דלפעמים שהשער מייפהו טפי כגון אותו האיש של שמעון הצדיק דקאמר עליו יפה עינים וטוב רואי וכו' ע"ש וכגון דא אדרבא השער מייפהו ונזיר טמא כגון זה צ"ל דאכפר ליה בתגלחת שמגלח מיהו הקטן לעולם השער מייפהו כדמשמע מפירש"י ועיין לחידושינו לקמן פ"ת דף נ"ט ע"א בתוס' בד"ה בנזיר וכו' ודו"ק: