באר משה (כריף) קיא

מוסיף אלא דוקא בשביל אימורין הוא זורק ולא בשביל הבשר א"כ אם איתא דרישא מיירי בשאבדו האימורין מאי אריא דנקט שבת דמשמע דהאיסור הוא מטעם שהוא שבת ת"ל אף ביו"ט עצמו לא יזרוק כיון דנאבדו האימורין וצ"ע. עוד ק"ל לפי סברת התוס' דרבה בר רב הונא אינו מוסיף ואינו זורק בשביל הבשר מהא דאמרי' בפרק התכלת דף מ"א ע"א עמוד וחטוא כדי שתזכה בשבת אמרינן ע"ש א"כ כ"ש בי"ט דיחטא בזריקה כדי שיזכה בבשר וצ"ל דס"ל דאין אומרים חטוא בשביל שתזכה אלא ס"ל כדפריך התם ר' יוחנן ולפ"ז ה"ה דה"מ התוס' להקשות אלמא דאיכא בינייהו הך דשחט ארבעה כבשים דמייתי התם דקאמר מושך שתים מהם וכו' משום דאמרי' לאדם חטוא וכו' כדאיתא התם אבל לרבה בר רב הונא לא ימשוך אלא דעדיפא מינה הקשו התוס' מנדרים ונדבות גופייהו דאיירי בהו ומ"מ אין זה נוח לי שהרי הך דשחט ד' כבשים ברייתא תיא ואיך רבה בר רב הונא לא ס"ל כותיה וצ"ע

אבל אין להקשות דאיך רבה בר רב הונא ס"ל דלא יזרוק בשביל הבשר שהרי אוכל נפש מותר ביו"ט ואמאי הויא זריקה שבות כלל והא אפי' הבערה ובישול בי"ט שרי משום אוכל נפש די"ל דשאני הכא משום שעבר ושחט שלא כדין והילכך הוי זריקה שבות אלא משום האימורין או משום הבשר למר כדאית ליה שרינן איסור שבות משום שלא העמידו דבריהם וכה"ג ראיתי במקובצת בפ"ב דביצה גבי דקאמר לרבא לא זריק וז"ל ואע"פי שאין שבות במקדש וזריקה משום שבות אסורה מ"מ כה"ג שעבר ועשה שלא כדין העמידו דבריהם אפי' במקדש עכ"ל ע"ש ועיין להרב מחנה ראובן ז"ל בחידושיו פ"ק דתמורה דף ד' ע"ב ד"ה רבא אמר וכו'

בא"ד וצ"ע דלהך כבשי עצרת נמי לא דמי וכו' כצ"ל

בא"ד וא"כ הא דקאמר יזרוק מיירי שנשחטו שלא לשמה וכו' עכ"ל פי' לפי שמיירי וכו' ודו"ק

בא"ד וצ"ל דלא דמי דהתם עיקר הזבח וכו' כצ"ל

בא"ד אבל הכא כיון דסתמא כשר וכו' נעשה כאלו נעשה סתמא וכו' עכ"ל לא ידעתי אמאי הוצרכו לזה שהרי עיקר התירוץ הוא משום דשאני התם משום שאבד הלחם ואפשר לאלימותא הוא כיון דנעשה סתמא קרוב הוא להיות כמו שלא לש לשמן והוי דמי קצת להך כבשי עצרת דנשחטו שלא לשמן ויותר נראה להגיה א"נ במקום תיבת אבל והוא תירוצה אחרינא. מיהו בעיקר תירוצם ק"ל דא"כ הדרא קושיתם לדוכתא שהקשו אמאי לא מייתי מתני' עולה תקרב עולה וכו' דהא מהאי טעמא גופיה דדמי לכבשי עצרת ה"נ דמי למתני' דלעיל ואפשר דאין ה"נ דהניחוה בקושיא ולפ"ז יש להגיה בדבריהם וכצ"ל וצ"ע דלהך כבשי עצרת וכו' דלא מתכשרי שלא לשמן וכ"ת הא בפרק התכלת מבעיא להש"ס כבשים וכו' ושיעור דבריהם ר"ל וכ"ת בלא"ה בלא תירוצם תקשי קושיא זו דע"כ דלא דמי לכבשי עצרת כדמשמע מהך דמבעיא ליה בפרק התכלת וכו' ואהא תירצו דלא דמי דשאני החם משום דאבד וכו' אבל לפי תירוצם קשה ודו"ק

מיהו ק"ל על תירוצם משום דהוי כמו אבד הזבח א"כ מאי פריך התם בפרק התכלת דף מ"ו ע"כ והרי פסח וכו' דהא שאני כבשי עצרת משום דאבד כיון דמה"ט לא פריך ליה מברייתא דכבשי עצרת גופייהו דקתני הדם יזרק משום דלא דמי דהוו כמו אבד כמ"ש התוס' אבל מאי דמשני התם משום דנראה לשמו ונדחה וכו' וכן נראה לשמו ונשחט לשמו ונדחה וכו' משא"כ גבי פסח ע"ש קשה שהרי הכא גבי נזירות דנראה לשמו ונשחט לשמו ואפ"ה קאמר תלמודא דיזרוק הדם וע"כ צריך לחלק דשאני התם משום דאבד הלחם כמ"ש התוס' וא"כ זהו עיקר התירוץ דאפי' גבי פסח נמי משכחת לה דנראה לשמו ונשחט לשמו ונדחק וכו' מ"מ לא דמי לכבשים משום דשאני התם דאבד הלחם וצ"ע

תו ק"ל בפשטא דתלמודא דהתם דפריך מפסח אחר זמנו ומשני משום דנראה לשמו ונשחט לשמו וכו' דהיינו תירוץ התוס' שתירצו וי"ל לא דמי וכו' עדיפא מינה הו"ל למפרך ולשנויי הכי מכבשי עצרת גופייהו דקתני הדם יזרק שלא לשמו וצ"ע ועיין לה' מראה כהן שיטה על זבחים על דף י"א ע"ב במשנה דף יו"ד ריש ע"א מהספר שהק' אהך בעיא דמנחות דכבשי עצרת ממתני' דפסחים דף ס"א ע"א דקתני שחטו קודם חצות פסול ע"ש ועיין לחידושינו שם ודו"ק

תוס' ד"ה דתנן וכו' ולכך אמר ת"ק וכו' עכ"ל משום דפשטא דתלמודא משמע דמביא ראיה דמאי בעי שוחט ברישא כפירש"י ולזה כתבו כלומר דמביא ראיה לת"ק דאפי' בזריקת החטאת מותר ביין כי היכי דאם גילח על א' מהן יצא ה"נ דנזרק א' מהן מותר ביין ולא ניחא להו כפירש"י משום דהוק"ל דהו"ל לאתויי רישא דקתני מביא חטאת ועולה ושלמים דמשמע דשוחט חטאת תחלה ועוד לר"א נמי דפליג בסיפא ס"ל נמי דשוחט החטאת תחלה וא"כ לכ"ע שוחט חטאת תחלה ועיין במקובצת ומיהו לפי מ"ש לקמן פ"ו דף מ"א ע"א ד"ה תגלחת וכו' דלר' יודא דין הוא שיקדימו שלמים ושוחט שלמים תחלה ע"ש לק"מ דהוצרך לאתויי הך דאם גילח וכו' כי היכי דאתי מתני' כר' יודא נמי וע"כ צ"ל כן לפירש"י דהכא וצ"ל דתוס' הכא אינן מפרשי כפירוש התוס' לקמן אלא ס"ל דלר' יודא נמי שוחט חטאת תחלה כמ"ש במקובצת להדיא ע"ש ועיין להלח"מ ז"ל ולהרב מש"ל ז"ל פ"ח מה' נזירות דין ב' שכתבו פירוש זה לדעת רבינו כדי לתרץ קושיית הכ"מ ז"ל ע"ש ולא ראו לדברי התוס' הללו דע"כ דמפרשי נמי הכי כמו שהוא במקובצת להדיא וצ"ל לפי' זה דלא גרסינן הכא בגמ' הכא במאי עסקינן כגון ששחט חטאת ברישא אלא לא גרסינן תיבת כגון וכן משמע מדברי התוס' דבור שלפני זה ד"ה אי דשחט עולה וכו' דלא העתיקו תיבת כגון ודו"ק

בא"ד דלא תימא דוקא גילח על השלמים וכו' דדוקא על השלמים יצא וכו' וקאמר דבגלח על א' משלשתן יצא ובפרק וכו' כצ"ל ואין דבריהם מובנים דמשמע דהו"א בעינן תרתי דהיינו עד שיגלח וגם בעינן נמי שתהא התגלחת על השלמים דוקא ולא ידעתי מהיכא תיתי דהיתר היין יהיה תלוי בזה דאמאי עד שמגלח על השלמים הוא דמותר ביין ותו מאי ראייה מייתו מדכתיב וגלח פתח אהל מועד דהך קרא דרשינן ליה לקמן דף מ"א ע"א דמגלח על השלמים אבל לא שמעינן מניה דלא הותר ביין עד שמגלח על השלמים ותו דא"כ מאי היא ראיית תלמודא דמייתי דאם גילח על א' מהן יצא דנהי לענין תגלחת יצא בגלח על אחת מהן מ"מ היתר היין מיהא אינו אלא