באר משה (כריף) י

אמר נשרין כיון דקושטא הוא דגם בציפורין הוי נזיר אלא ר"ל ה"ל לר"מ לומר דמתני' נשרין אלא ע"כ משמע דלא הוי נזיר אי אמר נשרין וכן משמע דבריהם עבר הדף ד"ה מאי בינייהו בסוף דבריהם ע"ש אבל ק"ק אימא נקט ציפורין לרבותא דאפ"ה מקנו סמוכין ועוד ק"ל מהא דפריך תלמודא לקמן והתניא האומר ימין ה"ז שבועה מ"ט לאו משום דכתיב וכו' והשתא תקשי להו לפי מה שהבין המקשה דטעם הברייתא משום התפסה הו"ל לברייתא למנקט שמאל דסמיך טפי לשבועה וי"ל דנהי הך ברייתא ודאי דאיכא למימר נקט ימין לרבותא וכ"ש שמאל דסמיך טפי אבל הכא לא ניחא להו משום דאדרבא הול"ל נשרין לרבותא דרבנן דכח התירא עדיף אבל ק' כיון דלאו משום סמיכות גרידא א"כ היכי פריך לקמן נמי איכא למ"ד לא מתפיס משמע דלמ"ד מתפיס לר"ל ניחא והיכא ניחא ליה שהרי גבי שבועה ליכא אלא סמיכות גרידא ויש ליישב דאין ה"נ דהו"מ למימר וליטעמיך וכו' ועיין עוד לחידושינו לקמן

ד"ה מכדי וכו' דלא ניחא ליה לאיניש לאקבולי עליה ציפורי נזירות דחמיר וכו' עכ"ל והא דכתבו לעיל ד"ה משקין וכו' בסוף דבריהם דמסתברא דעתו אנזירות התם ליכא נדר אחר אבל הכא איכא נדר אחר וק"ל

ע"ב גמ' הרי עלי קן מ"ל וכו' משמע דבאומר ציפורין ליכא לספוקי בציפורי נדבה כלל וכפי' רש"י ותוס' ומכאן ק"ל על הרמב"ם בפי' המשנה שכתב דלחכמים דאינו נזיר יקריב ציפורי. נדבה וכן פי' הרע"ב ונראה דבחבורו חזר בו שכתב בפ"ק מה' נזירות דין ז' וז"ל אמר הרי עלי ציפורין אינו נזיר וה"ז כמי שלא הוציא בשפתיו כלום עכ"ל איכפל לכתוב וה"ז כמי שלא הוציא וכו' דנראה מיותר אלא דכונתו לשלול אפי' ציפורי נדבה ולאפוקי דבריו שבפי' המשנה ונר' דדעתו בפי' המשנה הכריחו מדפריך תלמודא מכדי חיישינן קאמר או"ד צפורי נדבה וכו' משמע דלא פריך אלא לר"מ דס"ל חיישינן ואמאי לא פריך גם לרבנן דאמרי אינו נזיר נהי אינו נזיר מ"מ דילמא ציפורי נדבה קאמר שהרי קאמר להדיא הרי עלי ציפורין וצ"ל דלא פריך לרבנן משום דאה"נ דהכי ס"ל וא"כ אפי' למאי דמשני נמי הרי עלי קן מ"ל אינו אלא לר"מ אענין הכרעה בעלמא דמסתברא דעתו טפי אנזירות משום דהו"לל קן אבל לרבנן כיון דאין דעתו אנזירות ע"כ דדעתו אציפורי נדבה ואע"פ דלא אמר קן

שו"ר להירושלמי פ"ק דמכילתין הלכה א' דקאמר להדיא דלרבנן נעשה כמתנדב ציפורי נדבה ע"ש והיינו כדברי הר"מ בפי' המשנה וא"כ זהו הכריחו לפרש גם תלמודא דידן כדכתי' כדי להסכים ומיהו בחיבורו לא ניחא ליה בהכי משום דפשטא דתלמודא משמע דליכא לספוקי כלל בצפורי נדבה מדלא אמר קן ומינה ה"ה לרבנן ועיין להרב מראה הפנים על הירושלמי ודו"ק

שם גמ' ומנין להאומר ימין שהוא שבועה שנאמ' נשבע וכו' איכא למידק א"כ תקשי לאידך גיסא מי איכא למ"ד מתפיס מדהוצרכה הברייתא ללמוד מקרא משמע הא לא"ה לא הוי שבועה אלמא לא מתפיס ויש ליישב דהברייתא קושטא קאמרה דימין ושמאל גופייהו אקרו שבועה ומיהו לפי מ"ש התוס' לעיל ד"ה צפורים וכו' דסמיכות גרידא לא מהני ניחא שפיר ודו"ק

שם גמ' ומנין להאומר שמאל וכו' אגב הביא סיום הברייתא דכן אורחיה דתלמודא בכמה דוכתי לאתויי הברייתא כולה וה' א"מ ז"ל נדחק בזה ואין צורך ובעיקר הכריחו שהכריח דאיכא ברייתא אחרת ע"ש אינו מוכרח אלא דברייתא דידן עצמה קתני ימין לרבותא וכ"ש שמאל דסמיך טפי ומשני דימין גופיה אקרי שבועה ודוקא קתני ימין ולא שמאל וזה פשוט

שם גמ' וישבע בפי העולם וכו' עיין לרש"י לקמן סוף המסכתא דף ס"ו ע"ב ד"ה השמים וכו ולחידושינו שם ודו"ק

שם גמ' מתני' דלא כר"ש וכו' יש להסתפק הא דקי"ל האומר הריני נזיר יום א' הרי זה נזיר שלשים יום לפי שאין נזירות פחות משלשים יום כדתנן לקמן דף ז' ע"א אמר הריני נזיר אחת קטנה נזיר שלשים יום כפרש"י שם ותנן נמי הריני נזיר מכאן ועד מקום פ' וכו' אומדין כמה ימים מכאן ועד מקום פלוני פחות משלשים יום נזיר שלשים ותנן נמי הריני נזיר ויום א' ה"ז נזיר שתים מה"ט נמי דכי אמר יום א' אין נזירות פחות משלשים ע"ש אי הוי הנך סתמי כולהו דלא כר"ש משום דכי היכי דלר"ש היכא דנדר מאחד מהחפצים לא הוי נזיר כלל עד שידור מכולן ה"נ גבי ימים היכא דנדר מקצת ימי הנזירות לא הוי נזיר כלל עד שידור כל ימי הנזירות א"ד דוקא גבי חפצים הוא דגלי קרא אבל גבי ימים מודה ר"ש דאפילו נדר מקצת ימים נזיר שלשים ונראה להביא ראיה דה"ה נמי גבי ימים לא הוי נזיר לר"ש עד שידור מכולן מהא דאמרינן פ"ק דנדרים דף ד' ע"א דנזיר חידוש הוא שחידשה תורה הואיל ואי אמר מחרצן לבד הוי נזיר לכל ופריך הניחא לרבנן אלא לר"ש דאמר עד שיזור מכולן מאי א"ל וכו' ע"ש ואי גבי ימים מודה ר"ש מאי פריך אכתי חידוש אף לר"ש גבי ימים דאפי' לא נדר אלא יום א' הוי נזיר לכל הימום א"ו דלר"ש גבי ימים נמי אינו נזיר עד שידור מכל הימים מיהו ראיתי לתוס' לקמן פ"ד דף כ"ב ע"א ד"ה ת"ש וכו' שכתבו בפשיטות אליבא דר"ש וז"ל ואילו אמר הריני נזיר היום ולמחר איני נזיר הוי נזיר שלשים יום דאין נזירות פחות משלשים יום וכו' עכ"ל ע"ש הרי דפשיטא להו להתוס' דגבי ימים מודה ר"ש דאפי' נדר מקצת הוי נזיר לכל ודוקא גבי חפצים הוא דגלי קרא ולפ"ז צריך לדחוק ולישב ההיא דפ"ק דנדרים דפריך לר"ש מאי איכא למימר י"ל סמך אועוד דפריך התם ע"ש אבל ק' דא"כ לרבנן דפליגי עליה נמי נימא דגבי חפצים הוא דגלי קרא דאפי' נזיר מחד הוי נזיר לכל אבל גבי ימים היכא דנזר חד יומא לא הוי נזיר ומה גם שהסברא נותנת כך דלא הוי חידוש אלא ע"כ מסתמא לא שאני לן כין חפצים לימים אלא אמרינן גלי קרא גבי חפצים וה"ה ימים ה"נ נימא לר"ש הכי שו"ר לה' שמחת יו"ט ז"ל סי' מ"ח דף ק"פ ע"א ד"ה ולע"ד ע"פ וכו' שהביא דברי התוס' דלקמן שזכרנו וכתב דאפשר דפלוגתא דר"ש ורבנן גבי ימים נמי דלא כתוס' ע"ש ולע"ד דיש לסייעו מהך דפ"ק דנדרים וגם מרבנן דפליגי עליה כמו שהקשינו ודו"ק

רש י ד"ה מכדי וכו' כלומר וכו' עיין מה שאכתוב בסמוך בד"ה ודילמא וכו':