באר משה (כריף) קט

חובה אמאי אינו יכול להקטיר הא הוה ליה קרבן צבור שזמנו קבוע וצ"ע

ואגב ראיתי להרב מחנה ראובן ז"ל בחידושיו לפ"ב דביצה שהק' על התוספתא שהביא הכ"מ ז"ל פ"ב מה' שגגות דין י"ג דקתני חטאת הצבור ששחטה שלא לשמה וכו' יקטיר אמורין לערב דהיכי קתני יקטיר אמורין לערב הא קי"ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין חוץ מן החטאת דפסולה שלא לשמה וכתב דלפי דברי מהרש"א והרמב"ם בפירוש המשנה ניחא דבצבור עלו לשם חובה את"ד ע"ש ומלבד שיש לתמוה עליו דא"כ אמאי קתני ויקטר אימורין לערב ולא בשבת עצמו שהרי כיון דעלו לשם חובה ה"ל קרבן צבור שזמנו קבוע ודוחה שבת וע"כ דבחטאת שקבוע זמנה איירי מדקתני שחט בשבת שלא לשמה משמע דאין האיסור אלא משום שלא לשמן אבל מה שנשחטה בשבת הוי כדין זאת. ועוד יש לתמוה עליו דאיך לא הרגיש דאין תירוצו מספיק לדעת רבינו בחיבור שהרי ע"כ משמע מדברי מרן שהביא תוספתא זו על דברי רבינו משמע דס"ל דרבינו מודה דבחטאת צבור דיקטיר אימורין וכשירה וכן משמע סתמיות דברי רבינו דין י"ג שכתב ושוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו וכו' מדנקט קרבן צבור סתמא מש משמע בכל גוונא בין חטאת בין שאר קרבנות ורבינו פסק להדיא פט"ו מה' פסולי המוקדשין דין י"ט דאף קרבן צבור לא עלו לשם חובה ועוד פסק שם דין א' חוץ מן החטאת וכו' הרי בהדיא דאף חטאת הצבור פסולה וצ"ע

ודע הא דקתני התוספתא שהביא ה' כ"מ דין י"ד גבי חטאת יחיד נזרק דמן שלא לשמן ט"ס הוא וצ"ל וזרק דמן לשמן כמ"ש רבינו להדיא ואם עבר וזרק דמן לשמן אבל זרק שלא לשמן לא הורצו הבעלים כמ"ש רבינו ריש פט"ו מה' פיסולי המוקדשין דין א' וז"ל וא' המשנה שם הזבח וכו' או בזריקה וכו' ע"ש ואגב ראיתי להמש"ל ז"ל פ"ב מה' שגגות דין י"ג גבי השוחט בשבת קרבן צבור שרמז לפרק ט"ו מה' פיסולי המוקדשין דין י"ט וכן בפרק ט"ו מה' פיסולי המוקדשין דין י"ט גבי שני כבשי עצרת רמז לפ"ב מה' שגגות דין י"ג ודין י"ד וצריך להבין מה כונתו ונראה כונתו משום דרבינו פרק ט"ו מה' פסולי המוקדשין גבי כבשי עצרת לא ביאר דחייב חטאת ולכך רמז שם לפ"ב מה' שגגות דין י"ג ודין י"ד דמשם בארה גבי קרבן צבור וקרבן יחיד דחייב חטאת על השבת וכן בפ"ב מה' שגגות דין י"ג גבי השוחט קרבן צבור לא ביאר דלכתחלה לא יזרוק ולכך רמז שם לפט"ו מה' פסולי המוקדשין דשם ביאר גבי כבשי עצרת שהם קרבן צבור דאם היתה שבת לא יזרוק ודו"ק

רש"י ד"ה ואם היתה שבת וכו' ואין צליית קדשים דוחה שבת עכ"ל וכ"כ נמי בפ"ב דביצה דף ך' ע"ב וראיתי במקובצת שם שהקשה וז"ל ולא נהירא דהא חזי למיכל באומצא והנכון דהכא העמידו שבות דזריקה מפני שעבר ושחט שלא כדין וכיון שלא ניתן להכשיר שום אוכל נפש בשבת לא מזקינן הדם להכשירו עכ"ל וק"ל לפירוש זה דא"כ מאי פריך בפ"ב דביצה דף כ"א ע"א בשלמא לרבא ניחא אלא לרבא בר רב הונא קשיא ואיך קאמר בשלמא לרבא ניחא ופירש"י הואיל ולא יאכל בשר היום ולפי דברי השיטה בשבת נמי הרי חזי לאומצא אלא טעמא דלא יזרוק משום דבשבת החמירו כיון שלא ניתן להכשיר שום אוכל נפש בשבת א"כ לרבה בר רב הונא נמי בשבת החמירו וזהו מאי דמשני התם ואב"א שאני שבות שבת וכו' אבל לפי דעת המקשה לא ידעתי מאי שנא רבא מרבה בר ר' הונא ומה הבין בטעמא דברייתא דאמאי קתני בשבת לא יזרוק מ"ש מי"ט דקתני הדם יזרק ונראה דלענין מכשירי אוכל נפש שהוא צורך הדיוט שפיר ידע תלמודא לחלק בין שבת לי"ט דבשבת החמירו אבל לענין הקטרת אימורין שהוא צורך גבוה ס"ד דאין לחלק ומשני ואב"א אף לצרכי גבוה יש לחלק דשאני שבות שבת וכו' ועיין מה שאכתוב בתוס' ד"ה כבשי עצרת וכו'

והנה לעיקר קושיית המקובצת דהא חזי לאומצא נראה דל"ק לפי מ"ש התוס' בפרק התכלת דף מ"ח ע"א ד"ה חטא וכו' דאין זו זכות ואין לחטא בכך ע"ש ר"ל דאכילת בשר חי אינה חשובה כ"כ הילכך לא חשיבא זכיה כדי שיחטא בשבילה בזריקה ולפי דברי המקובצת דס"ל מצי לזרוק משום דחזי לאומצא אלמא דיחטא בזריקה כדי לאוכלן חי א"כ לא ידעתי מה יענה בקושיית התוס' בפרק התכלת דאיך קאמר תלמודא התם כדי שיזכה בחול לא אמרינן שהרי בשבת עצמו איכא זכיה כדי לאוכלן חי וצ"ע. ואגב ראיתי לה' חק נתן ז"ל בפרק התכלת שהקשה על קושיית התוס' שם וז"ל תימא היאך יכול לאוכלן אפי' חי הא אינו יכול לאכול קודם הקטרת אימורין וכתב לחד תירוצא דר"ל יחטא בזריקה וגם בהקטרה כדי לזכות לאוכלן חי בשבת עכ"ל ואחר המחילה מכת"ר לא דק דא"כ דיחטא גם בהקטרה איך תירצו התוס' דאין זה זכות והיינו משום דאכילת חי אינה חשובה אכתי יחטא גם בצלייה או בישול מ"ל הקטרה מ"ל צלייה דאידי ואידי איסור הבערה הוא אלא ודאי דבחיוב סקילה לא אמרינן חטא כדי שיזכה. א"נ בתרי איסורי לא אמרי' חטא כדו שיזכה והעיקר כתירוצו השני כיון דלא אפשר לאקטורינהו נעשה כמו שנאבדו וכ"כ להדיא התוספות בפ"ב דביצה דף ך' ע"ב ד"ה מאי בינייהו ודו"ק. ועיין בספר מחנה ראובן בחידושיו לפ"ב דביצה גבי ואם היתה שבת לא יזרוק וכו' ועיין לחידושינו פ"ק דקידושין דף ך' ע"א

תוס' ד"ה כבשי עצרת וכו' בי"ט עצמו דקאי נמי ארישא וכו' כצ"ל ר"ל כיון דקאי נמי ארישא ע"כ בי"ט עצמו דהיינו בזמנן וק"ל

בא"ד ולא יאכל הבשר עד הערב וכו' עכ"ל אבל מפרש"י ד"ה ואם היתה שבת וכו' שכתב וז"ל לפי שאין הבשר נאכל בשבת וכו' משמע דבי"ט דיזרק הדם משום אכילת בשר בי"ט עצמו וא"כ מה יענה בקושיית התוס' דכל כמה דלא מקטרי אימורין לא משתרי בשר באכילה וצ"ל דרש"י אליבא דמ"ד נדרים ונדבות קריבין בי"ט קאמר מיהו מדברי רש"י בפ"ב דביצה דף ך' ע"ב מש משמע דאף למ"ד אין קריבין בי"ט מותר לאכול הבשר בי"ט עצמו ואעפ"י שאין מקטיר אימורין אלא לערב שכתב בד"ה ע"מ להתיר בשר וכו' וז"ל שתהא זריקתו לצורך י"ט שיאכל בשר היום וכו' וכ"ה נמי דעת התוס' שם ד"ה מאי בינייהו וכו' וכתבו הטעם משום הואיל ואין יכול להקטיר האמורין מבע"י הוי כאלו נאבדו והקטרת אימורין לא מעכבא היכא דנאבדו ע"ש ומדברי התוס' הכא ק"ל מהא דפריך בפ"ב דביצה דף כ"א ע"א בשלמא לרבא ניחא אלא לרבה בר רב הונא קשיא ע"ש ואיך קאמר בשלמא לרבא ניחא שהרי לרבא נמי דקאמר זורק ע"מ להתיר