באר משה (כריף) קו

ומוקמי' ליה א אמזיד דוקא אבל אי לאו התוספתא איכא לפרושי ברייתא דהכא דת"ל לא כפר ר"ל אפי' בשוגג וכמו שפירש"י בד"ה ת"ל ודו"ק. והא דמשמע מדברי התוס' בדבור שאח"ז דמחד קרא דריש ותרתי ש"מ עיין מה שאכתוב שם וינוח לך ודו"ק

ד"ה ה"ג וכו' הואיל ושייך בהו שנוי בשוגג אמרינן וכיפר גם במזיד וכו' כצ"ל

בא"ד ומיהו וכו' ר"ל ומיהו כיון דאי לאו קרא הו"א מזיד וכפר א"כ מנ"ל דקרא מיעט זה דהא כבר דרשנו וכו' ולזה תירצו דאע"ג שדרשנו וכו' תרתי ש"מ ולפ"ז מחלפא שטתייהו הכא מדבריהם לעיל שכתבו דתרי קראי קא דריש ומיהו נ"ל להגיה בדבריהם הכי וכצ"ל ומיהו אי לא הוה ילפינן דוקא מזיד דלא כפר אע"ג שדרשנו וכו' כצ"ל ור"ל דקיימי אמה שכתוב בדבור שלפני זה דלפי' התוספתא משמע דנסיב קרא אחרינא וכו' והיינו משום דמעות ובהמה מחולקין דגבי מעות דוקא מזיד הוא דלא כפר אבל בשוגג כיפר ובבהמה אפי' בשוגג לא כפר שפירשנו לעיל בדבריהם ואהא ק"ל דאפי' שוין הן דבמעות נמי אפילו בשוגג לא כפר כמו שמשמע מפירש"י ד"ה ק"ל וכו' וז"ל שאע"פי שמעל לא כיפר וכו' עכ"ל מ"מ בעי תרי קראי כיון דתרתי מילי נינהו בהמה ומעות ואהא כתבו ומיהו אי לא הוה וכו' ר"ל אי לא הוה רוצה למילף דדוקא מזיד הוא דלא כפר אינו מוכרח לומר דתרי קראי אע"ג שדרשנו שנו וכו' מ"מ איכא למימר דתרתי ש"מ ועיין לה' אורח מישור ז"ל שדבריו בזה אינן מבוררין

בא"ד תרתי ש"מ וכו' אתם ולא שותפין וכו' ק"ק דלא דמי דהתם כולהו דרשות שקולין הן ויבואו שניהם דהא אי מנייהו מפקת אבל הכא מסתבר דיוצא במעות טפי מבהמה כדקאמר שהרי בשוגג מעל וכפר ותו קשה דא"כ לעיל גבי אביו למה ליה תלתא קרבנו כמ"ש התוס' לעיל ד"ה מתיב רבא וכו' דג' קרבנו כתיב וכו' אמאי לא נימא בחד סגי ותרתי ש"מ כמו הכא ועיין לתוס' במס' כתובות פרק אע"פי דף ס' ע"א ד"ה יכול וכו'

שם במשנה נזרק עליה אחד מן הדמים וכו' משמע דאף לאחר שנזרק הדם יש שאלה בנזירות אלא משום דהותרה ביין ואין כאן ענוי נפש ואין להקשות מכאן על מ"ש התוס' פ"ג דכריתות דף י"ג ע"ב ד"ה ארבע וכו' דגבי מוקדשים אע"ג דהוי בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה וכו' ע"ש והרי נזירות דאיתנהו בשאלה מהקדש ילפינן להו כדאיתא לעיל פ"ב דף ט' ע"א א"כ ע"כ משמע דבהקדש נמי מהני שאלה אף לאחר זריקה די"ל דהכא משום דאכתי איכא גילוח ואיכא נמי שאר הקרבנות כמ"ש התוס' ד"ה נזרת וכו' ולכך יש לשאלה על מה תחול אבל גבי הקדש היכא דנזרק הדם נגמר ההקדש ולכך ליתיה בשאלה דהא אין לשאלה על מה תחול כיון דנגמר ההקדש אכל קשה דמדברי הרמב"ם פ"ג מהל' נזירות דין יו"ד משמע דבנזירות אפי' נגמר הקרבן איתיה בשאלה שכתב וז"ל מי שנזר ב נזירות וכו' ומנה את הראשונה והפריש קרבן וכו' ואפי' הביא כפרתו ואפי' גילח שערו ואח"כ נשאל על הראשונה עלתה ראשונה בשנייה וכו' ע"ש אלמא אפי' נגמרה נזירות ראשונה לגמרי מצי למשאל עליה וכתב מרן כ"מ שכן משמע בירושלמי דפ"ג דנזיר ע"ש וא"כ איך כתבו התוס' דגבי הקדש ליתיה בשאלה אחר שנזרק הדם. וכ"ת דלמאי נ"מ קא מתשיל כיון דכבר השלים הקרבן וכן היכא דהשלים הנזירות י"ל דנ"מ היכא דאכל קודם זריקה דלוקה וכן אם שתה יין תוך ימי הנזירות דמהני שאלה לפוטרו ממלקות ועיין לעיל דף כ"א ע"ב בגמ' ותוס' שם ד"ה בעל וכו' וליכא למימר דוקא גבי שתי נזירות הוא דמהני שאלה לראשונה משום דליכא חולין בעזרה כיון דאותו קרבן עולה לשנייה שהרי ממתני' הכא דמשמע דמהני שאלה היינו אפי' דאגלאי לאי מילתא למפרע דהוי חולין בעזרה מה שנזרק הדם ועוד מדברי התוס' עצמן שכתבו ונזרקו דמן וכו' משמע דוקא נשחט ונזרק אבל קודם זריקה מהני שאלה וכן דייק מדבריהם ה' מש"ל ז"ל פרק י"א מה' מעשה הקרבנות דין ד' בד"ה כתב רשב"ם וכו' ע"ש אלמא לאחר שחיטה מהני שאלה אע"ג דאגלאי מילתא דשחט חולין בעזרה

ויש לתמוה על ה' מש"ל ז"ל שנסתפק היכא דשחט בפנים כיון דשחיטה ראויה היא דילמא לא מהני שאלה והוצרך לדייק דמהני שאלה מפשט דברי התוס' דדוקא היכא דנשחט ונזרק וכו' ע"ש שהרי משנתינו היא זו דאפי' נשחט ונזרק כראוי מהני שאלה ויש ליישב בדוחק דשאני הכא דהשאלה היא על הנזירות ואע"ג דממילא הקדש נמי ליתיה משא"כ נדון הרב ז"ל דהשאלה על עיקר ההקדש ושו"ר דכה"ג כתבו התוס' לקמן פ"ה דף ל"א ע"כ ד"ה נשאל וכו' ע"ש מ"מ מיהא לדברי התוס' בפ"ג דכריתות קשה ממה שפסק רבינו דיש שאלה בנזירות אפי' נגמר נזירותו לגמרי והוא דברי ירושלמי ומאי שנא מהיכא דנגמר ההקדש ונזרק הדם ליתיה בשאלה. ואין לומר דוקא גבי הקדש לא מהני שאלה משום דכשישאל אגלאי מילתא למפרע דשחט חולין בעזרה אבל גבי נזירות ע"כ לא הוי חולין למפרע כדמוכח מהא דקאמר תלמודא דטעמיה דרבי עקיבא משום הפסד קדשים אלמא משמע דאכתי בקדושתייהו קיימי והיינו טעמא משום דאע"ג דהיפר לה בעלה מ"מ כיון דקי"ל בעל מיגז גייז מכאן ולהבא הילכך לא הוי חולין בעזרה ואפי' אי מעקר עקר וכן נמי גבי נזיר עצמו דמתיר לו חכם דקי"ל חכם עוקר הנדר ולא הוי נמי חולין בעזרה לר"א הקפר דאמר נזיר חוטא וצריך כפרה על שציער עצמו מן היין ועיין לתוס' לעיל דף כ"א ע"ב והיינו טעמא וכו' ולקמן פ"ה דף ל"א ע"ב ד"ה אמרו להם וכו' והילכך מהני שאלה דזה אינו שהרי כבר כתבנו דמדברי התוספות משמע דקודם זריקה מהני שאלה גבי הקדש כמ"ש ה' מש"ל ז"ל אלמא דלא חיישינן לחולין בעזרה למפרע וה"ט משום דאיסור חולין בעזרה אינו אלא על הכנסה אבל אם ממילא נעשו חולין בעזרה ע"י פדייה לא כמ"ש המש"ל פ"ב מה' שחיטה דין ג' ד"ה ורע וכו'

ונראה דמהאי טעמא הוא דהוצרך ה' מש"ל לדייק מדברי התוס' משום דממתני' דידן איכא למדחי כדכתיבנא ושו"ר דקושיא זו פריך לה תלמודא להדיא פ"ג דשבועות דף כ"א ע"א גבי שבועה דמאי שנא נזירות משבועה דהיכא דנגמר ליתיה בשאלה ומשני ר' אשי שאני מי שנזר שתי נזירות וכו' כיון דאיכא שניה נימא דאותו מנין שמנה הוי לשניה וראשונה אכתי הוה קיימא כשנשאל אבל לעולם בחדא נזירות היכא דנגמר הנזירות לא מצי למשאל ומעתה אני תמיה על מרן הכ"מ ז"ל שהורה מקור הרמב"ם מתוספתא ומשמעות ירושלמי והרי גמ' ערוכה היא