באר משה (כריף) קד

איכא לשנויי מאי קמ"ל וכו' משא"כ לקמן

וראיתי בש"מ שכתב וז"ל ה"נ היתה לו בהמה מפורשת וכו' פי' מפורשת לקרבן שאמר בהמה זה לנזיר אבל לא פירש לאיזו קריבה ול"ג מפורשת דמשמע שפירושו למה אם לחטאת אם לעולה וא"כ לא פריך מידי עכ"ל נראה דטעות דק נפל בלשונו וכונתו לחלק בין אי גרסינן מופרשת בוי"ו אחר המ"ם למפורשת דהוי"ו אחר הפ"ה ודו"ק. ונראה דמברייתא דהכא איכא למפרך לר' שימי לעיל דס"ל מעות וה"ה בהמה ואפילו תמימה שהרי קתני להדיא דמעות הוא דיפלו לנדבה אבל בהמה מפורשת היא וכן מברייתא דמייתי בסמוך דקתני שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות ופירש"י מדקאמר מעות ולא קאמר בהמה וכו' אלמא דמעות משמע ולא בהמה וא"כ ה"נ גבי ההילכתא דמעות סתומין יפלו לנדבה נימא מעות ולא בהמה אלא רב פפא לעיל בלא"ה פריך ליה שפיר מרשב"ג משום דמתני' היא מיהו ק' דממתני' נמי דידן דף כ"ד ע"א איכא לאותובי דקתני אם שלה היתה הבהמה חטאת תמות עולה תקרב וכו' היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה הרי קתני להדיא מעות ולא בהמה תמימה וי"ל דאיכא למימר דמיירי כגון שפירש להדיא בשעת הפרשה איזו לחטאת ואיזו לעולה ואין להקשות דא"כ מאי קמ"ל מתני' די"ל דאגב דקתני רישא אם שלו היתה תצא ותרעה בעדר תני סיפא אם שלה היתה וכו' וכו' א"נ דהיא גופה קמ"ל דהחטאת תמות אע"ג דהיפר לה בעלה כמ"ש התוס' לעיל במשנה שם ד"ה ואם משלה וכו' וכה"ג ראיתי בש"מ ז"ל שהק' וז"ל הא דלא פריך לר' נחמן דב"מ כסתומה ממתני' דקתני אם שלה היתה העולה תקרב עולה מאי לאו אפי' בעלת מום משום דהתם לא תני ברישא היו לו מעות סתומין דיכול לומר דקתני בסיפא בהמה דומיא דמעות כמו הכא בברייתא דתני מעות סתומין וא"כ ה"מ לאוקומי מתניתין במפורשת עכ"ל והיינו ע"כ משום דליכא להקשות פשיטא מאי קמ"ל משום כיון דאיכא למימר דאגב רישא וכו' ומעתה ק"ל על התוס' דאמאי נטרו להקשות גבי אידך פרכא וצ"ע

מיהו בעיקר תירוץ של ש"מ ז"ל ק"ל עליו דאינו מספיק דאכתי אמאי לא פריך לר' נחמן מרשב"ג דמייתי לעיל דקאמר העולה תקרב עולה מאי לאו אפי' בעלת מום דהשתא לא שייך לשנויי כשחזר ופירש דהתם ודאי תקשה מאי קמ"ל כמ"ש התוס' לעיל ועוד קשה לי עליו דאין תי' מספיק שהרי עוד היום תקשה מאי לאו אפי' אינה מפורשת כי היכי דנימא מאי לאו אפי' בעלת מום ולעיקר קושייתו י"ל משום דאיכא לאוקומא מתני בתמימה דוקא דעיקר קושיית המקשה הכא משום דסמיך מאי אריא דתני מעות וכו' כדמסיק והילכך גבי מתני' וכן גבי רשב"ג דלא תני רישא מעות לא שייך לאקשויי הכי וזה פשוט וצ"ע

ד"ה יכול וכו' עבירה קלה שעבר כגון שבועת העדות וכו' עכ"ל אע"ג דבריש פרק שבועת הדיינין דף ל ט ע"א תנן אלו הן קלות עשה ול"ת חוץ מלא תשא חמורות זו כריתות ומיתות ב"ד ולא תשא עמהן וכו' ע"ש משמע כיון דעון שבועת שקר חמור כמו כריתות ומיתות ב"ד י"ל דהתם קרי ליה חמורות לענין שאין התשובה מכפרת כדאמרינן התם דאף לשבים לא ינקה אבל הכא לענין שאין בהם חיוב כרת או מיתות ב"ד אלא מלקות בעלמא קרי להו קלה והא דלא פירש"י קלה כגון עשה ול"ת כדקאמר התם אלו הן קלות עשה ול"ת משום דהכא לענין קרבן איירי ולא שייך קרבן בל"ת אלא גבי שבועה ודו"ק

ואגב ק"ל בפשטא דסוגיא דהתם דפריך ומי חמירא והתנן אלו הן קלות וכו' ופי' רש"י אלימא לא חמירא מכריתות ומיתות ב"ד ומשני אלא כדקתני טעמא דכל עבירות שבתורה נאמר ונקה לשבים וגבי שבועה לא מנקה אף לשבים ע"ש משמע דהחילוק שיש בין שבועה לכריתות ומיתות ב"ד הוא לענין תשובה וקשה שהרי ברייתא גופה דפריך מינה דקתני חמורות ומיתות ב"ד ולא תשא עמהן דמשמע דשבועה לא חמירא מכריתות ומיתות ב"ד ע"כ איירי לענין תשובה גופה שהרי ע"כ דהך ברייתא קאי לפרושי מתני' בפ"ח דיומא דף פ"ה ע"ב דקתני תשובה מכפרת על עבירות קלות ועל החמורות תולה עד שיבא יוה"ך ועלה קאי הך ברייתא לפרושי כדמייתי לה תלמודא התם בפרק יו"הך אהך מתני' דפריך ורמינהי וכו' ע"ש אלמא דלענין תשובה דאינה מכפרת על החמורות אלא עד שיבא יו"הך קתני דלא תשא עמהן אלמא דשוי הן דתשובה לחודה אינה מכפרת אפי' על הכריתות אבל עם יו"הך מכפרת אף על השבועה. ועוד ק"ל הדפריך התם מי חמירא מהך ברייתא דלא חמירא אמאי לא פריך עדיפא מינה מברייתא דהכא דאדרבא קלה קרי לה ומיהו בשנויא דמשני התם מתרצא גם דלענין דאין התשובה מכפרת הוא דחמירא וכעת צל"ע לעת הפנאי

דף ב"ח ע"א גמ' יכול לא יוציא במעות שהפריש אפי' מן הקלה על הקלה מן החמורה על החמורה וכו' אע"ג דלגבי בהמה בעי תרי קראי חד לקלה וחמורה וחד לקלה וקלה או חמורה וחמורה גבי מעות מיהא חד קרא סגי דכיון דגלי גבי בהמה דאין לחלק ה"ה מסתמא גבי מעות נמי אין לחלק וכן נמי בסמוך גבי עצמו דקאמר יכול לא יצא בבהמה אפי' מן הקלה לקלה וכו' אע"ג דליכא אלא חד קרא על חטאתו וא"כ אימא דנוקי מיעוטא דקרא לשם חטאו ולא קרבן של חטא אחר היינו כגון קלה וחמורה אלא י"ל כיון דגלי קרא גבי אביו דאין לחלק מסתמא גבי עצמו נמי אין לחלק ובזה ניחא נמי מה שיש לדקדק בפשטא דברייתא כיון דגלי קרא גבי עצמו דאינו יוצא ל"ל קרא גבי אביו דאינו יוצא פשיטא דכ"ש הוא ודוחק לומר דלא הוה דרשינן על חטאתו לשם חטאו דהא כיון דהיתירא היא כמ"ש ה' ק"א ז"ל אלא י"ל דאצטריך גבי אביו כי היכי דמגלה לנו אפי' מן הקלה על הקלה וכו'

ושו"ר שקושיא זו הקשה אותה ה' כ"מ ז"ל פ"ג מה' שגגות דין ג' משם מהר"י קורקוס וראיתי לה' לח"מ ז"ל שתירץ כדכתי' אבל מהר"י קורקוס תירץ דאצטריך גבי אביו למעוטי דאינו יוצא מחלב אביו לחלב בנו אבל בקרבן עצמו מחלב לחלב מהני ע"ש ולא ידעתי מה תיקן דאכתי תרי קרבנו גבי אביו גבי בהמה ל"ל בחד קרא סגי דע"כ אתי למעוטי חלב וחלב דאי קלה וקלה או חמורה וחמורה מכ"ש מקרבן עצמו נפקא וה' לח"מ הק' עליו מלישנא דברייתא וכתב ודוחק לומר דלאו דוקא וכו' ע"ש ויש לתמוה עליו שלא הרגיש דהברייתא דרשת לתרי קראי וא"כ תרי קראי ל"ל. ותו ק' דא"כ גבי אכילתן לא מהני חלב וחלב אבל גבי עצמו מהני חלב וחלב ולא אמרינן כיון דגלי קרא גבי אביו דאין לחלק ה"ה גבי קרבן עצמו א"כ