באר משה (כריף) קג

דפסולה לגמרי קתני ודו"ק נ"ל

וכן משמע מפירש"י פ"ק דזבחים דף ז' ע"א דגבי תודה ששחטה לשם שלמים דקאמר התם פסולה לא עלתה לבעלים דשנוי קדש הוא ע"ש משמע אבל הזבח כשר ואלו גבי חטאת ששחטה לשם עולה דקאמר התם פסולה כתב וז"ל פסולה לגמרי כדתנן חוץ מן הפסח והחטאת עכ"ל ואח"כ גבי חטאת חלב ששחטה לשם דם דקאמר התם כשירה כתב כשירה ועלתה לו ע"ש משמע דהוכרח לפרש כן משום דכיון דחטאת היא לא שייך לומר כשרה ולא עלתה אלא דכשירה לגמרי כיון דע"כ לא חשיב שנוי קודש וכן כתב שם לעיל ד"ה תורה וכו' וז"ל וה"ה בשוחט חטאת חלב לשם כשירה ועלתה לבעלים דאפילו שנוי קודש אין כאן עכ"ל ע"ש

מיהו קשה דאשכחן גבי חטאת דכשירה ולא עלתה כגון ששחטה על מי שמחוייב עולה וכן אם שחטה לשם חולין כדפסק רבינו פרק ט"ו מה' פיסולי המוקדשין דשין דין ד' ודין ח' וע"כ משום דחשיב שנוי קצת ולכך לא כשירה לגמרי כיון דאיכא שנוי קצת ולא פסולה לגמרי כיון דאינו שנוי גמור אלא כשירה ולא עלתה א"כ ה"נ גבי ברייתא דקתני לא כיפר אימא לעולם הזבח כשר כפשטא דברייתא משום דס"ל דלא חשיב שנוי גמור כיון דמ"מ תרוייהו לשם חטאת הוא אלא שנוי קצת כיון דשינה מחלב לדם וא"כ הדרא קושיא דמאי מקשים התוס' ואמאי לא ק"ל לר' אחא נמי והדרא קושיא נמי על הכ"מ ז"ל דמאי ראיה מייתו מברייתא וצ"ע ועיין לה' צאן קדשים פ"ק דזבחים דף ז' ע"א בד"ה חטאת וכו' מה שהקשה מהך דר"ל דאיתא התם דף ה' ע"א ועיין לה' חק נתן ז"ל מה שתירץ והוא נכון

בא"ד לכך איכא למימר כשירה וכו' כצ"ל

ד"ה ה"ג וכו' מ"מ כיון דבשום דוכתא וכו' עכ"ל ולפ"ז צ"ל הא דקאמר שהרי אדם מגלח על מעות אביו בנזירות אינו למוד דא"כ נימא דיו אלא גלוי מילתא בעלמא כיון דבשום דוכתא אית לן חילוק בין בהמה למעות מגלה לנו נמי גבי קרבנו דיש חילוק נמי בין מעות לבהמה ולא מעיט קרבנו אלא בהמה ומיהו הא כדאיתיה והא כדאיתיה דגבי נזיר דוקא מעות סתומין ולא מפורשין וגבי קרבנו איירי במפורשין והא דסיימה הברייתא בזמן שהן סתומין ולא בזמן שהן מפורשין אע"ג דהך מילתא אדרבא מנגדת כמו שהקשו התוס' י"ל דמ"מ הברייתא קושטא קתני בזמן שהן סתומין וכו' וסמכה עצמה כיון דבשום דוכתא וכו'

ועוד נראה להוכיח דע"כ דאין כונת הברייתא למוד גמור דא"כ ל"ל מיעוטא גבי בהמה לילף מנזיר כדקאמר שהרי אין אדם מגלח על בהמה בנזירות ועוד דאי לימוד גמור היכי ילפינן כלל מנזיר גם לענין מעות נמי הא קי"ל דאין למידין ק"ו מהלכה וה"ה דאין למידין שום מידה מהלכה א"ו גלוי מלתא בעלמא כיון דאשכחן בנזיר דיש חילוק בין מעות לבהמה ה"נ יש לחלק גבי קרבנו וכו' ועיין בה' יבין שמועה כלל ק"ח שכתב כה"ג על דברי התוס' במסכת פסחים דף מ"ג ע"ש ד"ה סד"א וכו' ועיין לחידושינו שם. ועוד דאי לימוד גמור א"כ היכי יליף מנזיר במעות אפי' חמורה על קלה וכו' שהרי כיון דנזיר גופיה איירי בשוין א"ו גילוי מילתא בעלמא והילכך כיון דגלי קרא קרבנו גבי בהמה דאין לחלק ה"נ גבי מעות אין לחלק מיהו ק"ל ל"ל קרא למעט דאינו מגלח על מעות אביו תיפוק ליה מדאצטריך הלכה בנזיר משמע דוקא קרבן נזירות הוא דהבן מגלח על נזירות אביו אבל קרבן אחר לא דכה"ג דייק תלמודא לעיל דף כ"ה סוף ע"ב דפריך אמר מר הלכה היא בנזיר ותו ליכא והתניא וכו' ופירש"י ותו ליכא אלא בנזיר וכו' ע"ש אלמא כל היכא דתני הלכה היא בנזיר היינו נזיר ותו לא וה"נ הלכה היא בנזיר קתני כדאמרי' לקמן דף ל' סוף ע"א ונראה דאיכא למימר דה"ק הלכה היא בנזיר בן ולא בת לאפוקי בעלמא אפי' בת א"נ דאיכא למימר דה"ק הלכה בנזיר דהבן מגלח על מעות סתומין דוקא לאפוקי בעלמא אפי' מופרשין יוציא הבן במעות אביו ואפשר דמה"ט סיים תנא דברייתא בזמן שהן סתומין מפורשין כדי לדייק לאפוקי בעלמא אפי' מפורשין ובזה נסתלקה קושיית התוס' דלאו מנזיר ממש קיליף למפורשין אלא מדיוקא דנזיר קא דייק למפורשין ודו"ק

ודע שראיתי לה' קרבן אהרן ז"ל פ' ויקרא פרשה ו' דף מ"ד ע"ב גבי קרא דקרבנו שרצה לפרש כונת הברייתא דלאו מתלתא קרבנו דריש אלא מחד קרבנו בלחוד וה"פ בתחלת דרשא למן הקלה לחמורא והדר קתני דלזה א"ץ דיכול אני לומר שלא יביא חטאת אחרת שהוא משונה משל אביו אבל קרא אתא לחטאים השוין ואחר זה קתני דלבהמה אינו צריך קרא שיכול ללמוד מנזיר ולזה לא אתא אלא לדמים את"ד ע"ש. ונראה שלזה הפירוש כוין רש"י דף כ"ח ריש ע"א ד"ה ת"ל וכו' שכתב בסופו וז"ל ואית דדרשי ליה מקרבנו קמא עכ"ל ודו"ק

אלא שיש לתמוה לפי פי' זה. דא"כ מחד קרבנו הוא דדריש איך קאמר דאצטריך קרבנו לדמים משום דבלאו קרבנו יכול ללמוד מנזיר דא"כ ע"כ דהוי לימוד גמור ממש ולא גילוי מלתא שהרי כיון דליכא קרבנו כלל א"כ היכי מצי ללמוד מנזיר דהא קי"ל אין למידין מהלכה. תו ק"ל דאימא דהוה אמינא דה"ק הלכה היא בנזיר דמעות ולא בהמה אבל בעלמא אפי' בהמה לכך אתא קרבנו למעט בהמה אבל מעות אין ה"נ מביא כמו נזיר וצ"ע

ד"ה יכול וכו' המפורשת לעבירה זו וכו' כצ"ל

רש"י ד"ה הריני נזיר וכו' אבל ברישא דברייתא מפרש וכו' כצ"ל

ד"ה היתה בהמה מופרשת כלומר וכו' אבל לא פי' וכו' עכ"ל דאי פי' מופרשת ר"ל שפי' אי זו לחטאת וכו' לא פריך מידי תלמודא מאי לאו אפי' בעלת מום וכו' שהרי ודאי דקושטא הוא דבעלת מום נמי היכא דפי' ואמר אלא לדמי עולה וכו' דתמכר וכו' אלא פי' מופרשת ר"ל שהפריש לקרבן ותלמודא גופיה הכריחו אין לומר משום דא"כ מאי קמ"ל הברייתא כמ"ש התוס' לעיל ד"ה ואמאי וכו' לחד תירוצא גבי רשב"ג דאימא דאגב דתני מעות סתומין יפלו לנדבה. תני נמי היתה לו בהמה מופרשת וכו' דדרך התנא למתני דבר והופכו אלא י"ל משום דא"כ אמאי קתני בהמה הו"ל למתני גבי מעות גופייהו היו לו מעות מפורשין וכו' אלא ע"כ דכולה ברייתא בסתומין איירי ופי' מופרשת ר"ל. שהפריש לקרבן ולעולם לא פירש וכו' וכה"ג כתבו התוס' לקמן דף כ"ח ע"א ד"ה קתני מיהא וכו' מיהו מדנטרו להקשות לקמן גבי אידך פירכא ולא הקשו אפירכא דהכא משמע דס"ל דהכא