באר משה (כריף) קב

בן לא אמרינן דהוי הבן במקום אב אלא למיתה אזלא ואחר המחילה לא דק דהתם לגבי חטא אביו איירי אבל לגבי חטא הבן אין ה"נ דאמרינן ברא כרעא דאבוה וכמדוקדק בלשון הרמב"ם בפי' המשנה ובלשון מהר"י קורקוס ודו"ק

בד"ה שהרי וכו' ה' ב"ש ז"ל בסוף כריתות דף כ"ז ע"א סובר דדבור זה כולו דבור אחד עם דבור שלפניו והוא סיום הקושיא שהקשו בדבור שלפניו שהקשו ומאי האי דקאמר נמי בתר הכי וכו' וכתב עוד דקושיא זו מתרצא בדברי התוס' ד"ה ה"ג וכו' שכתבו כיון דבשום דוכתא וכו' את"ד ע"ש. וצריך להבין מאי היא קושיית התוס' ומה הוא תי' הרב וצ"ל דלפ"ז כונת קושיית התוס' ר"ל דהיכי קאמר יכול דיוצא בקרבן אביו מן הקלה על הקלה שהרי כיון דגבי נזיר אינו מגלח על נזירות אביו אעפ"י שזה נזירות וזה נזירות א"כ גילוי מילתא הוא דקרבנו דכתיב גבי בהמה אפי' שוין מקלה לקלה אינו מגלח ול"ל קרבנו יתירה לקלה וקלה ואכתי צריך להבין מה הוא כונת תירוץ ה' ז"ל ע"ז ונראה דכונתו במה שיש להבין בכונת התוס' שכתבו כיון דבשום דוכתא וכו' כיון דהך שום דוכתא גופה אינה אלא בסתומין דוקא ואיך ילפינן טפי מינה דאפי' במפורשין וצ"ל דכונת התוס' ר"ל כיון דבשום דוכתא מגלח על מעות וכו' אהני דאנן בדידן לענייננו נוכל לומר אפי' מפורשין ע"ד דאמרי' בעלמא דון מינה ואוקי באתרין מיהו ה' ז"ל מבין דכונת התוס' ר"ל דהגלוי מילתא אינו אלא לענין דגלי לן דאיכא חילוק בין בהמה למעות אבל לעולם הא כדאיתיה והא כדאיתיה דבנזיר דוקא מעות סתומים ובקרבן אפי' מעות מפורשין וא"כ ה"נ לגבי בהמה נמי נימא הא כדאיתיה והא כדאיתיה דגבי נזיר אפי' קלה וקלה אינו מגלח וגבי קרבן דוקא חמורה וקלה אבל קלה וקלה מגלח ובאמת דכל זה הוה ליה לה' לבאר ובלא"ה האמת יורה דרכו דשני דבורים הם כמבואר בדבריהם שסיימו כדאמרינן בשלהי פרקין וכו' וכבר עמד ה' אורח מישור ז"ל ע"ש. ולעיקר קושייתו נראה דאין זה ממה שיוקשה דלא ליכתוב התורה להדיא ותסמוך אגלוי מילתא בעלמא וע"ד דאמרינן בעלמא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא וזה פשוט

בא"ד היה מדקדק הר"ם וכו' עכ"ל קאי לדף כ"ח ע"א גבי דקתני הפריש בהמה על החלב והביא. על הדם לא כיפר וכו' והרמב"ם פט"ו מה' פיסולי המוקדשין דין ו' פסק כרב אחא וכתב עליו מרן הכ"מ משום ברייתא דקתני לא כיפר אתיא כותיה ע"ש ואשתמיטיה לדברי התוס' הכא שישבו הברייתא אליבא דרבא מדלא הזכירם

וראיתי לה' אורח מישור ז"ל שהק' על הכ"מ וז"ל ותימא שכתב דהרמב"ם פסק כהך ברייתא דבברייתא לא הזכיר פסול רק לא כפר ובודאי דליכא פיסול רק לא כפר והרמב"ם מזכיר פסול את"ד ע"ש ולא ידעתי דאמאי לא הקשה ג"כ על התוס' דמאי מקשים על רבא כיון דהברייתא לא קתני פסול רק לא כפר ולעולם כשר הזבח ואדרבא לא הוה ליה להק' אלא לר' אחא דקאמר פסול משמע דהזבח פסול וי"ל דמשמע להו להתוס' כיון דרבא סתמא קאמר משמע לגמרי כשירה ועלתה לו כפירש"י שם ותדע שהרי לעיל דף כ"ד ע"ב גבי שאר כל שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן קתני ברייתא כשירין ולא עלו לשם חובה וכן נמי ריש פ"ק דזבחים דף ב' ע"א תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין ולא עלו לשם חובה וכו אלמא דהוצרך התנא לבאר דלא עלה וכ"ש אמורא דהוה ליה לבאר אלא ודאי לגמרי קאמר כשירה

מיהו עדין קשה אמאי לא הקשה נמי גם לר' אחא דאמר פסול לגמרי ומה גם דאף לפי תירוצם עדיין תקשה לר' אחא שהרי לתירוץ הראשון דהתם מיירי שלא היה חייב שתיהם ולכך עדיף א"כ ר' אחא דאמר פסול לגמרי ע"כ דעלה קאי דהיינו אפי' שלא היה חייב שתיהם וכ"ש שנתחייב שתיהם דפסול לגמרי א"כ ברייתא דקתני לא כפר דמשמע הזבח כשר במאי מתוקמא וכן נמי לתירוץ השני דהתם מיירי להתכפר בשביל חלב ע"כ דר' אחא דאמר פסול היינו אפי' בשביל חלב וכ"ש בשביל דם דפסול לגמרי א"כ ברייתא דקתני לא כפר אבל הזבח פסול במאי מתוקמא וי"ל דאיכא למימר דפסול דקאמר ר' אחא אינו ר"ל דפסול לגמרי אלא ר"ל לא עלו לבעלים ולעולם הזבח כשר דכה"ג אשכחן פרק קמא דזבחים דף ז' ע"א דקאמר אתמר תודה ששחטה וכו' רב חסדא אמר פסולה וכו' וע"כ דר"ל פסולה ולא עלתה אבל הזבח כשר דהא תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין וכן פירש"י שם וז"ל פסולה לה לא עלתה לבעלים וכו' ע"ש והשתא ניחא ר' אחא לפי תירוץ התוס' דלתירוץ א' דרבא מוקי לברייתא דוקא כשחייב שתיהם אבל ר' אחא מוקי לה אפי' בשלא חייב שתיהם ולתירוץ השני דרבא מוקי לה בשביל דם אבל ר' אחא מוקי לה אף בשביל חלב אבל הרמב"ם דפסק פסול ע"כ דר"ל פסול לגמרי מדכתב שם דין ח' וז"ל אבל אם שחטה וכו' כשרה ולא עלתה וכו' ע"ש ומשום הכי הוקשה ליה להרב ז"ל דלא אתי כהך ברייתא אלא שזה אינו נוח לי כיון דלשון פסול דקאמר ר' אחא איכא למימר דאינו פסול לגמרי ואע"ג דלא ביאר להדיא ומשו"ה לא הקשו התוס' לר' אחא א"כ כ"ש לשון כשירה נמי דקאמר מר רבא דאיכא למימר דאינו כשרה לגמרי אלא כשרה ולא עלתה ואע"ג דלא באר ומאי ה"ל להתוס' ונהי דממ"נ תקשי לחד מנייהו דאם כשרה ר"ל אינו לגמרי א"כ ר' אחא דקאמר פסול היינו לגמרי דאי אינו לגמרי א"כ במאי פליגי וא"כ תקשי ליה מברייתא דקתני לא כפר לבד וכן אם נפרש פסול אינו לגמרי א"כ ע"כ דרבא דאמר כשרה היינו לגמרי נמי ועלו לבעלים דאל"כ במאי פליגי וא"כ תקשי ליה מברייתא דקתני לא כפר מ"מ מנ"ל להתוס' למנקט צד זה טפי דכשירה דקאמר רבא לגמרי קאמר ומשום הכי לא ק"ל לר' אחא

ולכן נ"ל ליישב דברי התוס' וגם דברי מרן כ"מ ז"ל דע"כ דגבי חטאת לא שייך לומר כשרה ולא עלתה אלא או כשרה לגמרי או פסולה לגמרי שהרי משנה שלימה שנינו ריש פרק קמא דזבחים כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשירים לא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן החטאת ופירש"י דפסולין לגמרי ע"ש אלמא דגבי חטאת שנוי קודש שלא לשמו פוסל לגמרי וא"כ ברייתא דקתני לא כפר ע"כ משום דחשוב שנוי קודש א"כ פסולין לגמרי קאמרה וכן רבא דאמר כשירה ע"כ משום דס"ל דלא חשיב שנוי קודש דאי חשיב שנוי קודש פסולה לגמרי אלא ע"כ דלא חשיב שנוי קודש א"כ כשרה לגמרי קאמר כיון דליכא שנוי קודש והשתא אתי שפיר קושיית התוס' וניחא נמי שלא הקשו לר' אחא וגם ניחא נמי דברי הכ"מ משום דברייתא ע"כ